אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הקשר בין "התקווה" לשירי רוק?

מה הקשר בין ההמנון הלאומי לשירי רוק וסרטי קולנוע? אסתרית בלצן, האשה ומפעל הקונצרטים, חיברה ספר לימוד בנושא "התקוה". היא עשתה את זה בכלל מסיבות אישיות

תגובות

לימודי המורשת והציונות, ובצדן גם הגאווה הלאומית, יזכו לרוח גבית מרשימה בשנת הלימודים הנוכחית בבתי הספר בישראל, בדמות מדריך למורה שהוכרז חומר לימוד חובה: "התקוה - עבר, הווה, עתיד: מסע רב תחומי בעקבות ההמנון הלאומי". היבטים היסטוריים, ספרותיים, סוציולוגיים ואפילו פוליטיים נסקרים בספר-מדריך הזה, ויש בו התייחסות להקשר החברתי הפופולרי שבו מתקיים ההמנון, עם דוגמאות משירי רוק וסרטי קולנוע, וגם להקשר הבינלאומי שלו - הוא מושווה להמנונים מארצות רבות אחרות. אבל הוא נולד מסיבות מוסיקליות.

"היה חשוב לי שינגנו אותו באופן מדויק, עם האקורדים הנכונים", אומרת מחברת הספר אסתרית בלצן, שכללה התייחסות מוסיקלית עשירה להמנון, כולל הקלטות נדירות בשני דיסקים מצורפים. בלצן עוקבת אחר מקורות המלודיה של "התקוה" בשירי עם, בפיוט יהודי וברפרטואר הקלאסי; מביאה את ההמנון בעיבודים של ברנרדינו מולינארי ופאול בן חיים, דנה בטקסט וסוקרת את הוויכוח ההיסטורי על אימוץ ההמנון והתביעה העכשווית להחליפו.

אבל הספר נולד גם מסיבות משפחתיות אישיות, ואולי בעיקר בגללן: בשנת 2000 ערכה בלצן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית קונצרט מוסבר לבני נוער שנושאו היה המנונים, ואביה חיים - אינטלקטואל ומחלוצי העיתונות בישראל - ישב באולם, בשורה הראשונה. "כשהגעתי לחלק על ‘התקוה' ראיתי אותו בוכה, בפעם היחידה בחיי", היא מספרת. הרגע הזה נחרת בה כצוואה, והיא החלה בפרויקט הספר - שמונה שנים עברו עד ליציאתו לאור השנה, הפרויקט הארוך בחייה. "ועכשיו אני מוצאת את עצמי בפוזה של מורה לציונות", היא אומרת באירוניה.

קונצרטים מוסברים הם האמנות הגדולה של בלצן, ובשבוע שעבר היא פתחה עונה חדשה. זו השנה ה-19 של הפרויקט, שנהפך בידיה למפעל חיים ומשקף תופעה יחידה במינה, כנראה גם בעולם: "קלאסיקה בממד אישי", קונצרטים שמושכים קהל של אלפים שנה אחר שנה, קהל שצומח וגדל ודורש עוד ועוד. השנה מתקיימת עונת הקונצרטים תחת הכותרת "מסע בין עולמות": "מרוסיה באהבה" עם רחמנינוב, צ'ייקובסקי וגלינקה, "מוונציה באהבה" עם ויוואלדי ופגניני; וגם מפראג, וינה ודרום אמריקה באהבה עם סמטנה ובטהובן, פיאצולה וגם חינסטרה.

הקונצרטים הבאים של בלצן ייערכו השבוע ובשבוע הבא, שבעה קונצרטים רצופים מ-23 עד 30 בחודש, במוזיאון תל אביב ובחיפה. צריך לשמוע אחד מהם כדי להיווכח בדבקות שבה הקהל צופה בה ומקשיב לה: בכל אחד מפרקי העונה היא ממלאה את מוזיאון תל אביב, עוד שלוש פעמים את אודיטוריום חיפה, ובסך הכל כ-100 קונצרטים בשנה ליותר מ-7,000 מנויים. כשמוסיפים את הקונצרטים המוסברים האחרים וההזמנות לנגינה בחו"ל, את בית הספר האקדמי - "הקתדרה למוסיקה" - שהקימה והיא מנהלת עם בעלה המלחין משה זורמן ומשמשת אחת המרצות בו, את ההקלטות הרבות לרדיו ולטלוויזיה, ואת הספרים שכתבה וכותבת, מתבהרת תמונת עולמה האינטנסיווי.

אורחים בגלל השעמום

אסתרית בלצן נולדה בתל אביב ב-1956 והחלה בלימודי המוסיקה כשהיתה בת 8. היא בוגרת האקדמיה למוסיקה והחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב - פסנתר למדה אצל מינדרו כץ ואריה ורדי; בעלת תואר שני מג'וליארד בניו יורק ודוקטורט ממנהטן סקול אוף מיוזיק. באמצע שנות ה-80 חזרה מארצות הברית, והחלה ללמד באקדמיה למוסיקה בתל אביב, אבל סגנונה הייחודי והלא מכופתר לא זכה לאהדה בקרב אנשי האקדמיה והיא יצאה לדרך אישית שבה פיתחה את ז'אנר הקונצרט המוסבר.

בלצן. נקלעה לפוזה של מורה לציונות

"הייתי הראשונה, ובמרוצת השנים המודל נהפך לנוסחה - אם צריך להסביר את הקונצרט, ואם לא", אומרת בלצן על סדרות הקונצרטים המוסברים שפרחו ועלו בשנים האחרונות, במידה רבה בהשראתה ובאופן טבעי כתחרות לה. "הלוא הקונצרט המוסבר הוא אמנות בפני עצמה. כמו שאי אפשר לאלתר בנגינת בטהובן, כך אי אפשר לאלתר בהסבר המוסיקה שלו. קסם אישי לא יספיק כאן: צריך להבין את התזמון, ורמת המלל חייבת לתת הדהוד לרמת המוסיקה. ובניגוד למה שחושבים, אין בהסבר ביטוח למכירת כרטיסים. לא מדובר בנוסחה. טבעתי את הטרנד", אבל קורה שלא נעים לי לראות גילויים שלו, כי לא תמיד צריך לדבר: לפעמים זה אפילו מטופש".

מכיוון ש"התחלתי להשתעמם קצת מהאזנה לקול שלי בלבד", כפי שאמרה פעם, החלה בלצן להזמין אורחים לקונצרטים המוסברים שלה ולנהל דיאלוג אתם. שחקנים ובהם חנה מרון ומשה בקר, כנרים כמו חגי שחם וגיא בראונשטיין, הנקשנים חן צימבליסטה ו"פרקדו", רביעיות כלי קשת ("אביב" ו"כרמל") ומקהלות ("מורן" ו"בת-קול", ו"האנמסבל הקולי החדש"), יוני רכטר וגיורא פיידמן, נועם שריף ואבנר בירון והתזמורות שלהם, להקות מחול - כל אלה התארחו ב"קלאסיקה בממד אישי" ושוחחו וניגנו עם בלצן ובלעדיה. גם השנה אפשר לפגוש באורחים שלה, וביניהם תזמורת סימפונט רעננה, נגן המנדולינה אבי אביטל ושלישיית פסנתר. החזרות אתם, לעדותה, הן לא כמו שנהוג בתזמורות רבות, שתיים-שלוש ועלייה על הבמה - לפעמים המספר מגיע אפילו ל-20.

ארבע מזכירות

לפני כמה שנים, בביקור בביתה של בלצן כשחזרה להפיק את "קלאסיקה בממד אישי" אחרי הפסקה קצרה, התגלה כי חדר קטן, מצויד במחשב ותוכנת אקסל, הוא המטה שממנו ניהלה את הפרויקט שלה. "היום יש לי כבר ארבע מזכירות", היא אומרת, "ובגלל העומס, היתה תקופה שחיפשתי מישהו שינהל את הפרויקט במקומי - אבל לא הצלחתי למצוא, כנראה לא נותנים את הבייבי שלך למישהו לאחר".

הדיאלוג בינה לבין הקהל של ילד הטיפוחים הזה הוא עשיר: "אנשים מעירים על קונצרטים, מבקשים בקשות מיוחדות, שולחים לי הקלטות וביניהן נדירות. הייתי שמחה אם הדיאלוג בין המוסיקאים בישראל היה כמו הדיאלוג עם הקהל. אנחנו במערכה על התרבות נהפכנו למיעוט נרדף שלאיש לא אכפת ממנו, אבל גם לנו המוסיקאים יש חלק בכך - אולי כי לא פירגנו מספיק, כי לפעמים רדפנו בעצמנו זה את זה".

כתבות שאולי פספסתם

*#