אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי ברנשטיין ודויד פרץ עוברים על החוקים

המשורר אורי ברנשטיין והמוסיקאי דויד פרץ תמימי דעים שלא כדאי להלחין שירה. אבל יש להם הסברים משכנעים למה בכל זאת החליטו לשתף פעולה בתקליט חדש

תגובות

"אני נגד הלחנת שירה", אומר המשורר אורי ברנשטיין. "לשיר יש מוסיקה משלו, שהמשורר טרח עליה רבות. היא הרבה יותר בולטת, עדינה וסבוכה דווקא בשירים שאין להם חרוז בסופי השורות. כשמלחינים שירים מופיעה מוסיקה אחרת, ומוכרחה להיות התנגשות".

"גם אני נגד הלחנת שירה באופן עקרוני", אומר המוסיקאי דויד פרץ. "זה נראה לי כמו מוסיקה של פעם. תמיד נדמה שאם אתה רוצה לעשות מוסיקה אמנותית, אתה מלחין שירי משוררים. תעודת הכשר של תרבות גבוהה. איכשהו, תמיד מאבדים בדרך את ההומור של המשוררים".

אבל מתברר שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. היום יוצא לשניים אלבום משותף, שבו הלחין פרץ תשעה משיריו של ברנשטיין, בהם "מעל עננים", "אהבה קצרה" ו"תפילה לנוסעים בשלושה מטוסים". אז איך קרה שהם שינו את דעתם?

אורי ברנשטיין (מימין) ודויד פרץ. מחוץ למעגל (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

ובכן, הכל התחיל כשפרץ, תלמיד של ברנשטיין בחוג לכתיבה ספרותית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בא למשרדו באוניברסיטה חמוש בגיטרה ובמפוחית והציג לפניו את הלחנים, לעתים כמה אפשרויות לאותו שיר. שתי הצדקות מצאו השניים להלחנת השירים: האחת היא ההתייחסות לשיר המולחן כיצירה חדשה העומדת בפני עצמה, והשנייה היא השימוש במוסיקה כדי להביא את השירה לתודעת הציבור.

"מעטים קראו את אמיר גלבוע לפני ששלמה ארצי הלחין את 'פתאום קם אדם'", אומר ברנשטיין. "גם זך הגיע ככה לקהלים גדולים יותר. אולי בעקבות ההלחנה יקראו יותר שירה לא מולחנת. אני לא רואה את זה כהלחנת שירה סתם, כמו שהלחינו את יונה וולך בלי שהיא תוכל להתערב, וגם לא כפי שזמר רוק שלוקח מלים של אחרים ומנסה לעשות עם זה משהו. זה יותר דומה לעבודה שרונה קינן עשתה עם המלים, שאמנם כתבה בעצמה, לזכר אביה (באלבומה האחרון, "שירים ליואל", שיצא השנה והוקדש לאביה עמוס קינן שמת לאחרונה). זה משהו אישי הרבה יותר. זה לא נועד מלכתחילה למצעדי פזמונים, אלא לתת אינטרפרטציה חדשה לשיר בעזרת המוסיקה".

חשוב להם במיוחד להדגיש שהעבודה היתה משותפת. פרץ תר אחרי המוסיקה הפנימית של השירים של ברנשטיין וניסה לוודא מולו שהבין אותו נכון. "כשפגשתי את דויד הבנתי שהוא מבין את השיר ומבין את המוסיקה שהולכת עם השיר ולא נגדו. וחוץ מזה, הלחנים מצאו חן בעיני", מספר ברנשטיין, בן 73, בפגישה עמו בדירת הפנטהאוז שלו בתל אביב, שקירותיה עמוסים מדפי ספרים. בעבר היה מנכ"ל אמקור וכיום הוא עובד גם כעורך דין, בעיקר בתחום זכויות היוצרים.

פרץ, בן 39, מנסה כעת להשתחרר קצת מדימוי שריף המוסיקה האלטרנטיבית של הדרום שדבק בו. הוא שותף באולפני קקטוס עם נדב אזולאי בבאר שבע, והוציא לפני שנתיים את האלבום "הייקו בלוז" בלייבל "היס רקורדס". "כשהשירה גדולה וטובה באמת יש אינסוף אפשרויות להלחין אותה", אומר פרץ. "לי זה איפשר להיות אלפי אנשים אחרים. יש המון אופציות לספר את אותו סיפור, וזה נותן חופש פעולה, אבל גם מחייב בחירה. אורי אמר לי מתי הוא מרגיש שקלטתי את השיר ומתי אני לא שם".

מבחינה מוסיקלית, האלבום לא אחיד בסגנונו. פרץ מסביר שחשוב היה לו שההפקה תהיה תהיה קשובה מאוד לשיר שהולחן. "כמעט כל שיר הוא עולם אחר של מוסיקה וצלילים", הוא אומר. "לדוגמה, אם השיר מדבר על בדידות, חיברתי את זה למוסיקה של שנות ה-50. מה שהופך את הדיסק מאוסף שירים לאלבום הוא פרי האישיות המחוברת של שנינו".

ברנשטיין, מתברר, העדיף שפרץ ינגן גם בגיטרה ובמפוחית ויעבד את השירים בסגנון הבלוז והקאנטרי שמזוהים אתו. "היו מקומות שלא הסכמנו, כמו קולות הליווי של הזמרות. אני לא רוצה בחורות אצלי בשיר". הוא גם לא מכבד במיוחד את הספרות העברית העכשווית, ואולי כדי לעורר פרובוקציה הוא יוצא בהצהרה משונה שבינוניותה נובעת מכך שכותבות אותה בעיקר נשים.

"השירה בשבילי היא מעגל חברתי קטן", הוא אומר על המעבר המתוכנן של יצירתו לעולם המוסיקה הפופולרית. "זו הרפתקה ראשונה בשבילי. ספר שירה מצליח לא מוכר הרבה. את הדיסק הזה אנחנו רוצים למכור בעשרות אלפים".

כתבות שאולי פספסתם

*#