שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המציאות בעיני המדע הבדיוני

המדע הבדיוני בעצם אינו עוסק בעתיד אלא בעבר ובעיקר בהווה. כך סבור פטריק גיגר, מנהל מוזיאון המדע הבדיוני של שווייץ, המתארח בפסטיבל "אייקון" בתל אביב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה שוופי

פטריק גיגר, מנהל מוזיאון המדע הבדיוני של שווייץ, החשוב מסוגו באירופה, אומר שהעתיד אינו מרשים אותו. "אנחנו חיים כעת בעתיד כפי שהסבים שלנו דימיינו אותו", הוא אומר בשיחת טלפון ממשרדו במוזיאון, Maison d'Ailleurs, השוכן בעיר איוורדון-לה-בן. השיחה עמו מתקיימת לקראת ביקורו בישראל לרגל פסטיבל "אייקון" למדע בדיוני ופנטסיה, שמארח השבוע סינמטק תל אביב. אף על פי שהחזון של מכוניות מעופפות או מכונות זמן לא התגשם, מציין גיגר, "זה לא מפתיע או מרשים אותי שיש לי טלפון סלולרי, למשל".

בפסטיבל התל-אביבי משמש גיגר אחד השופטים בתחרות. מחר גם יישא שם הרצאה ושמה "זיכרונות מעבר מופלא" וכן ידבר בפתיחת התערוכה "אוטופיה-דיסוטופיה: יצירת והריסת עולמות" של המעצב כריסטיאן לורנץ שוירר, שמתארח אף הוא בארץ.

במוזיאון השווייצי, שהוא מנהל זה עשר שנים, הקים גיגר בין השאר את "חלל ז'ול ורן" ובו אחד האוספים החשובים בעולם הקשורים לסופר. בנוסף לכך הוא אוצר שם תערוכות העוסקות במדע בדיוני, פנטסיה ואוטופיה. בין השנים 2001-2005 הוא היה המנהל האמנותי של פסטיבל "Utopiales" בצרפת, שהוא האירוע המשמעותי ביותר בתחום המדע הבדיוני באירופה.

ואולם, לפני כן נודע גיגר כהיסטוריון המתמחה בימי הביניים ואף הוציא ספר על פשע ומשפט במאה ה-15. "אני חושב שתהליך המחשבה בתחומי ההיסטוריה והמדע הבדיוני קרוב מאוד", הוא מספר על התפנית בתחום עיסוקו. "כהיסטוריון אתה בוחן ראיות ומסמכים ומנסה ליצור מהם סיפור. במדע בדיוני אין לך ראיות או מסמכים, אבל יש לך כמה אלמנטים שהם נקודת ההתחלה של סיפור. בכל סרט מדע בדיוני שמתרחש בעתיד תמיד יש יחס זמן רציונלי בין הזמן והמקום שבהם אתה נמצא כצופה לבין הזמן והמקום שהסרט מתרחש. יש היסטוריה סודית שנמצאת שם. בספר ‘הדרך' של קורמאק מקארתי, למשל, מסופר על איש ובנו שהולכים לאחר שהעולם נהרס. זה מרמז על סדרה של תקריות היסטוריות בין ההווה שלנו לעתיד המדומיין".

חלל ז'ול ורן במוזיאון המדע הבדיוני של שווייץ (תצלום: מריו דל קרטו)

גם ההיסטוריה של המוזיאון שבניהולו מרתקת. Maison d'Ailleurs הוקם בשנת 1976 על ידי פייר ורסין. "ורסין היה חלק מתנועת ההתנגדות הצרפתית במלחמת העולם השנייה", מספר גיגר. "ב-1943 הוא נתפס על ידי הגרמנים כשהבריח נשק בין צרפת לספרד ונשלח לאושוויץ. זה היה הקשר הראשון שלו עם אוטופיה או דיסוטופיה שהתגשמה; הוא הרגיש שהוא בתוך מבנה מנטלי ולא בתוך מבנה אנושי אמיתי. לאחר המלחמה הוא עבר לשווייץ, למד על מדע בדיוני ואוטופיות וכתב את האנציקלופדיה הראשונה בנושא. את האוסף העצום שלו, שנצבר תוך כדי כתיבת האנציקלופדיה, הוא תרם לעיר איוורדון-לה-בן בתחילת שנות ה-70". כיום מכיל אוסף המוזיאון יותר מ-100 אלף פריטים, הראשונים שבהם עוד מהמאה ה-16.

איזה פחד

את פסטיבל "אייקון" פתח אתמול הסרט "מחוז 9" של הבמאי ניל בלומקאמפ, בהפקתו של פיטר ג'קסון. עלילת הסרט מתרחשת בדרום אפריקה של שנות ה-80, במצב דמיוני שבו אוכלוסייה גדולה של חייזרים מהגרת לכדור הארץ וחיה בתת-תנאים בתוך מחנה פליטים מאולתר. "'מחוז 9' הוא דוגמה לדרך שבה מדע בדיוני מעמיד פנים שהוא מדבר על העתיד בעוד שלמעשה הוא מדבר על העבר", אומר גיגר. "מה שמעניין מבחינתי כהיסטוריון, שזה כמו מראה מעוותת שמעמידים בפני המציאות. אני חושב שזה סרט חזק מאוד מבחינה פוליטית".

גיגר סבור, כי במיטבו המדע הבדיוני אמור לשקף את המציאות. "זה ההבדל המרכזי בין פנטסיה למדע בדיוני", הוא מסביר. "הפנטסיה מתמקדת באסקפיזם בעוד שהמדע הבדיוני תמיד מקושר לזמנים שבהם הוא נוצר".

הרבה סיפורי מדע בדיוני הם פרנואידיים במיוחד לאחרונה. האם זו דרך להביע את הפחדים שלנו?

"כמובן. המדע הבדיוני תמיד היה קשוב לאווירה הכללית של תקופתו ולחרדות של בני אדם. אולי בשנות ה-80 היה לנו הסרט הקליל ‘בחזרה לעתיד', אבל עשור לפני כן היו משברים כלכליים ובעקבותיהם סרטים שהיו חשוכים מאוד, כמו ‘קווינטט' של רוברט אלטמן, המתאר את סוף העולם. הז'אנר הפוסט-אפוקליפטי הוא לא חדש, הוא בא במחזורים ויש מחזור כזה עכשיו. סרטים אפלים הרבה יותר מעניינים בעיני, סוף העולם הוא מאוד ויזואלי במובן מסוים. יותר מעניין לקולנוען או סופר לתאר אותו מאשר לתאר אוטופיה - שהיא די משעממת כנרטיב".

גיגר מסכים, עם זאת, שדווקא בתקופות אפלות יש צורך במחשבה אוטופית: "יש בזה צורך חזק היום. אחת האוטופיות המעניינות כרגע היא של סביבות בנות-קיימא. אבל יש גם טכנו-אוטופיות ותנועה בשם ‘טראנס-הומניזם' העוסקת בסייבורגים. גם חזון שבו האדם מגיע לרמה גבוהה של טכנולוגיה הוא סוג של אוטופיה".

תקופה קריטית

עם אילו נושאים המדע הבדיוני מתמודד כיום?

"בעבר חקר המדע הבדיוני את החללים הפיסיים סביבנו. ז'ול ורן למשל חקר את המשטחים של העולם, את תחתית הים, את האוויר, את החלל. עידן הזהב של המדע הבדיוני לקח את הרעיונות האלו מוורן והמשיך אותם. היתה אז נטייה ללכת מבני האדם החוצה, אל מה שמקיף אותנו. משנות ה-60-70 החלה תנועה של התבוננות פנימה: עולמות מלאכותיים, חללים וירטואליים. ואני חושב שאנחנו עדיין מנסים לחקור את העולמות המנטליים שלנו. איך אנחנו משנים את עצמנו ואיך אנחנו מרגישים בקשר לטכנולוגיה; אנחנו חיים בעולם מאוד טכנולוגי".

מתוך הסרט "מחוז 9". מחנה פליטים של חייזרים

ומה מנבא המדע הבדיוני לעתיד?

"כרגע אנשים מתקשים מעט יותר לתפוש את העתיד, כי הטכנולוגיה שבאמת קיימת נעשית יותר ויותר מסובכת כל הזמן. אבל המדע הבדיוני לעולם אינו טועה - כי הוא לא מנסה להיות צודק. המדע הבדיוני מרבה בניסיונות לדמיין עתיד אפשרי, הווה אפשרי ועבר אפשרי. מתוך אלפי העתידים שדומיינו, מובן שיש אלמנטים שבהם צדקו, אבל הגרעין של המדע הבדיוני אינו לנסות להבין איך ייראה העתיד, אלא לשפוך אור על ההווה".

כיצד אתה תופש את העתיד?

"יש לי תמונות רבות שלו, שלפעמים גם סותרות זו את זו. אינני אופטימיסט מטבעי ואינני חושב שאנחנו בדרך לעתיד ורוד במיוחד. אני חושב שבמקרה הטוב ביותר החברה המערבית תיאלץ לחיות בסטנדרטים שונים. במאה ה-20 חיינו במצב שבו קל מאוד להגיע ממקום למקום וכל אדם מחזיק בכמות לא קטנה של חומר, של סחורה, אבל כנראה ניאלץ לקבל שאלו דברים השייכים לעבר. בעתיד יהיה עלינו להבין שהכלכלה יכולה לתפקד בעוד דרכים חוץ מסחורות, כי למשאבים שלנו יש גבול. חלקנו נצטרך להוריד את איכות החיים שלנו, אחרת ננצל אנשים אחרים. זה לא אומר שנחזור לזמנים שבהם כולם חיו בחוות. בכל מקרה, זו תקופה מעניינת לחיות בה. אנחנו כעת ברגע קריטי ו-ב50 השנים הקרובות נחליט לאן מועדות פניה של הציוויליזציה שלנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ