אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברברה סטרייסנד מדברת על הקול

הזמרת האמריקאית הנמכרת בכל הזמנים, מעולם לא למדה לקרוא תווים ואת שיעורי הזימרה נטשה אחרי מפגש אחד. לרגל אלבומה החדש, שיצא בשבוע שעבר בארצות הברית, היא מסבירה כיצד בכל זאת היא מצליחה להפיק את אחד הקולות הגדולים במוסיקה הפופולרית

תגובות

מתגובתה הנבוכה והמשועשעת של ברברה סטרייסנד ברור לי כי זאת הפעם הראשונה שמראיין שואל אותה על הסרעפת שלה. אך כחסיד של אופרה וכמעריץ ותיק של קולה, רציתי לדעת יותר על התהליכים הפנימיים, על המכניקה שיוצרת את שירתה, כפי שהיא מבינה אותה. בשבילי, היכולת שלה לשיר כל משפט בלגאטו קטיפתי ורך ולמצוא את הטון הנכון לכל תו ולכל מלה הוא מופת של אמנות השירה. האם סטרייסנד חושבת בכל רגע, בדומה לזמרי אופרה, על נשימה ממעמקי הסרעפת, על שימוש בסרעפת ככלי תומך טבעי לקול שלה?

"לעולם לא", היא אומרת כשהיא יושבת זקופה על ספה בדירתו של חבר באפר וסט סייד, לבושה בשמלה אלגנטית שחורה. השירה באה לה בטבעיות, היא מסבירה, ומוסיפה, במבוכה קלה, שרק לעתים רחוקות היא עושה תרגילים לפיתוח קול. סטרייסנד הסכימה לראיון האישי הנדיר הזה כנראה משום שהסתקרנה לדבר עם מבקר מוסיקה קלאסית על טכניקה קולית. "אני גרועה בחימום", היא אומרת, "זה משעמם מדי בשבילי".

לפני שנים רבות שלח לה הזמר טוני בנט קלטת עם תרגילים לפיתוח קול. "הקשבתי לה פעם אחת", אומרת סטרייסנד. עם זאת היא שומרת בהישג יד על קלטת ובה תרגילי סולפג' שהכינה לה מורה לפיתוח קול. "זה קל מאוד", היא אומרת, "אבל איכשהו יוצא שאני מתרגלת רק באוטו, בדרך לאולפן ההקלטות". "אבל זה כבר יותר מדי אימון של הרגע האחרון מכדי להועיל במשהו", היא מוסיפה. העצמה, העידון והעושר של הקול שלה אינם תוצאה של לימוד וניתוח מסורתיים, מעידה סטרייסנד. "זה לא משהו אינטלקטואלי", היא אומרת, "אני עושה את זה בצורה אינטואיטיבית, לא מודעת. ואני אוהבת שזה ככה".

סטרייסנד, שגרה במאליבו, קליפורניה, באה לניו יורק לרגל מופע שלה שהיה בשבת שעברה ונקרא "פעם בחיים (Once in a Lifetime)". בפעם הראשונה מאז 1961 היא חזרה למקורותיה ושרה בהופעה חד-פעמית במועדון הג'ז Village Vanguard. אבל האירוע הגדול האמיתי תמורת מעריציה של סטרייסנד, פרט ל-97 ברי המזל (הכרטיסים ניתנו חינם בהגרלה) שזכו לראותה ב-Village Vanguard, הוא אלבומה האחרון, "Love Is the Answer", שיצא לחנויות בשבוע שעבר בחברת קולומביה. באלבום (מלבד שיר בונוס) 12 שירים ג'זיים, רכים ואינטימיים על אהבה - כולל סטנדרטים כגון "Make Someone Happy" ו-"Smoke Gets in Your Eyes" - ובנוסף, שירים עכשוויים של המלחין והמעבד ג'וני מנדל, שירים של ליאונרד ברנשטיין ושל ז'אק ברל, ורצועות נוספות שמשתלבות היטב במופע במועדון.

ברברה סטרייסנד בהופעה בלונדון. זמרי אופרה יכולים ללמוד ממנה כיצד להתייחס לשירה כאל שלוחה של אמנות המשחק (תצלומים: אימג' בנק / Getty Images)

באלבום, שהפיקה הפסנתרנית, המעבדת וכותבת השירים דיאנה קראל, שרה סטרייסנד עם קוורטט ג'ז, המועשר בעיבוד תזמורתי עדין. המהדורה המהודרת של האלבום כוללת דיסק נוסף שבו סטרייסנד מלווה רק על ידי הקוורטט הרך. ולכן ההקלטה הזאת מחזירה אותה לימיה המוקדמים כזמרת מועדונים.

בדרכו, הפרויקט הזה היה גם מסוכן. לבקשתה של סטרייסנד טכנאי הקול באולפן כמעט לא השתמשו באפקטים אלקטרוניים או בהד, והשירה שלה אינטימית וחשופה באורח בלתי רגיל. למרות שאפילו בשנות ה-60 של המאה הקודמת הטווח הגבוה של הקול שלה לא היה התחום שבו היא הרגישה בנוח, היא הצליחה בדרכה להגיע לשיא גובה הצליל ולשמור עליו בוויבראטו ממוקד כל כך שנדמה שהיא נוסקת אל על ללא מאמץ.

כיום היא כבר לא יכולה להגיע אל הטונים הגבוהים ביותר שלה. בחלקים מסוימים של ההקלטה, כשהיא מגיעה לטונים הגבוהים, היא מתנשמת. אבל סטרייסנד מנצלת את העובדה הזאת להבעה אקספרסיבית, כמו זמרת ג'ז, ונוסכת על הרגע גוון רגשי גשמי. כמו בביצוע הממיס והפגיע שלה ל-"In the Wee Small Hours of the Morning", כשהיא מגיעה לתו דו גבוה במלה המשתוקקת "Only" במשפט "You'd be his if only he would call".

גוגל מוגל

הקול שלה, בגיל 67, רענן בצורה יוצאת דופן. כבר בימיו של האלבום "My Name Is Barbara"בבאמצע שנות ה-60, השירה שלה היתה בוגרת ועשירה, אף פעם לא לא ילדותית. הקול שלה נשאר, כפי שהפסנתרן גלן גולד (שהעיד על עצמו שהוא "חסיד קנאי של סטרייסנד") כתב בביקורת שלו מ-1976 על האלבום "Classical Barbra" אחד מ"פלאי הטבע של התקופה, כלי מוסיקלי ייחודי בעל מגוון אינסופי".

ככל שלחצתי על סטרייסנד בנושא, היא חשפה את עצמה כזמרת בעלת תובנות חזקות, גם אם מולדות, ביחס לסגנון, ללגאטו, לוויבראטו, לפרשנויות מעודנות, וביחס לחשוב מכל, לאמנות השירה כביטוי של מלים. עם זאת היא המשיכה להדגיש שמאז שהיתה בת שבע היא רצתה להיות שחקנית ולא זמרת, ושהשירה היתה ביטוי נוסף של אותה תשוקה, "אמצעי להשיג את המטרה", היא אומרת.

אבל הקול הייחודי שלה פרץ בגיל מוקדם, ומנקודת מבטה שלה, בכוחות עצמו. "אני זוכרת שכשהייתי בת חמש גרנו בפולאסקי סטריט בברוקלין, ובמסדרון של הבניין שלנו היה מעקה מפליז וסאונד נפלא", אומרת סטרייסנד. "אהבתי לשיר במסדרון. ברחוב הכירו אותי כילדה עם הקול היפה. בלי אבא, ועם קול יפה. זאת היתה הזהות שלי" (אביה, עמנואל סטרייסנד, מורה בבית ספר תיכון, מת מסיבוך של התקף אפילפטי במחנה קיץ בקטסקילס כשסטרייסנד היתה בת 15 חודשים).

סטרייסנד, 1966

סטרייסנד מסבירה שמה שמשך אותה בשירה היה לא העונג של השירה עצמה אלא היכולת שלה להשתמש בקול שלה כדי לשחק, כדי להביע את עצמה במלים. "החיים אז היו מוזרים בשבילי", היא אומרת. "הייתי אלרגית לכפר. גדלתי ברחובות ברוקלין החמים והלחים, במחנק. היה... אני לא רוצה לומר כאב, אני לא רוצה להישמע בכיינית מדי", היא מוסיפה, "אבל למלים היתה משמעות בשבילי, המלים דיברו אלי. אני חושבת שזה השפיע איכשהו בצורה לא מודעת על מה כל שאני עושה".

לאמה, דיאנה, מזכירה בבית ספר תיכון, היה קול טבעי יפה. "קל ואופראי", אומרת סטרייסנד.

אמה חשבה שהקול המחונן של בתה אינו חזק מספיק, אז היא הכריחה אותה לשתות את התערובת המפורסמת של חלמוני ביצים וחלב המכונה "גוגל מוגל", סטרייסנד נזכרת ומצחקקת. ההכשרה הווקאלית המוקדמת שלה הסתכמה בשיעור אחד עם מורה לפיתוח קול. בשיעור הזה שרה סטרייסנד את "A Sleepin' Bee" של הרולד ארלן, שאותו ביצעה בהופעה הראשונה בטלוויזיה, בתוכנית "The Jack Paar Show" ב-1961 כשהיתה כמעט בת 19.

בכוחות עצמה, במשך כמעט 50 שנות קריירה, למדה סטרייסנד את מה שצריך לדעת על שירה. במשך הקריירה המוקדמת שלה כזמרת מועדונים איבדה סטרייסנד את קולה פעם אחת בלבד, דבר שגרם לה משבר קצר. היא הזמינה מורה לפיתוח קול שהסבירה לה את הפיסיולוגיה של השירה. "היא הראתה לי תרשים, שממנו הבנתי את המכניקה של האוויר והגוף", אומרת סטרייסנד. אבל המורה חיזקה אותה כשאמרה לה שהיא משתמשת בקול שלה כהלכה. "הבנתי מה היחס בשירה בין מכניקה לפסיכולוגיה", היא מספרת. "אנשים כל הזמן שאלו אותי, 'איךאת מצליחה להחזיק תו כל כך הרבה זמן?' מעולם לא חשבתי על זה. החזקתי אותו כי רציתי להחזיק אותו". השירה בשבילה היתה תמיד עניין של רצון ברזל ושל נחישות.

זמרי אופרה יכולים ללמוד ממנה כיצד להתייחס לשירה כאל שלוחה של אמנות המשחק. בגלל המאמץ העצום שלהם לטפח את היופי ואת העצמה של הקול שלהם, יותר מדי זמרי אופרה מתפשרים על הגייה מעורפלת ועל ביטוי חסר ייחוד. סטרייסנד שרה כאילו היא מדברת אליך. היא מסוגלת להפוך את השיר הנכון למונולוג דרמטי, כפי שהיא עושה בכמה שירים באלבום, "Love Is the Answer", במיוחד ברצועה "Where Do You Start?", אחד משלושה שירים שהיא מבצעת כמחווה לאמנית שהיא מעריצה, זמרת הג'ז והפסנתרנית שירלי הורן, שהקליטה אותם באלבומה "Here's to Life" מ-1992 שהופק ועובד על ידי מנדל. "אני חושבת שהיא נשגבת", אומרת סטרייסנד.

"Where Do You Start?" הוא שיר חרטה מלא געגוע של אשה בשלביה הסופיים של פרידה. המו סיקה המהורהרת היא של מנדל למלים מאת אלן ומרילין ברגמן. מלים "רציניות, פואטיות ועם זאת יומיומיות", כותבת סטרייסנד בעטיפה הפנימית של האלבום. כל האיכויות האלה באות לידי ביטוי בביצוע המאופק שלה, כשסטרייסנד שואלת בכאב, אבל ללא שמץ של רחמים עצמיים, שאלות כגון: "אילו ספרים שלך? אילו קלטות ואילו חלומות הם שלך ואילו הם שלי?".

למרות ההתנגדויות שלה, לסטרייסנד יש אינטואיציות מתוחכמות בנוגע לטכניקת השירה ולאמנות הפרשנות. אמרתי לה ששמעתי בעבר את המוסיקאי יו-יו מה מעביר כיתת אמן. הוא דיבר עם כמה סטודנטים צ'לנים והסביר להם כמה חשוב שלא לתת לצליל ממושך שיורד בעצמתו להתרופף, והדגים, באמצעות שימוש בוויבראטו מהיר יותר ובצליל חודר, כיצד אפשר לגרום לגובה של צליל ממושך לעלות בעצמה בזמן שהוא מתפוגג. השירה של סטרייסנד מתאפיינת ומתייחדת במשהו דומה. האם תיאור הטכניקה של מה נשמע לה מוכר? "זה נשמע מוכר", היא מודה, "זה נכון. אתה צריך להוציא יותר אוויר. הצליל לא באמת מתפוגג. אבל אני לא יודעת בדיוק מה הדבר שאני עושה".

כששאלתי אותה אם זה נכון, בעיקרון, שהיא לא יודעת לקרוא מוסיקה, היא עונה בפרצוף חסר הבעה, בסגנון של פאני ברייס: "אני לא קוראת מוסיקה. לא בעיקרון ולא לא-בעיקרון". לדבריה, כשהיא לומדת שיר, כל מה שהיא צריכה לעשות הוא לשמוע את הלחן פעם אחת וזה מספיק לה כדי לקלוט אותו. היא נמצאת בחברתם הטובה של ענקים ווקאליים שלא יודעים לקרוא מוסיקה. לא רק אתל מרמן ומרי מרטין, אלא גם לוצ'יאנו פאוורוטי.

פרט לזכייתה ב-1968 בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "מצחיקונת", זכתה סטרייסנד באוסקר על השיר הטוב ביותר, "Evergreen" - שיר הנושא של סרטה מ-1976 "כוכב נולד" - שאותו חיברה למלים מאת פול ויליאמס. העומק של המוסיקליות שלה התברר כאשר הצהירה על החלום שלה לחבר סימפוניה.

"אני שומעת את הלחנים האלה", מספרת סטרייסנד. "אני שומעת תפקידים של קרן יער ושל כלי מיתר. זה הכיף בלהקליט עם תזמורת". היא יכולה לשיר כמה תווים, ולמלחינים-מעבדים כמו ביל רוס או ג'רמי לובוק יש יכולת לכתוב אותם, היא אומרת.

בסוף הראיון אנחנו מגיעים לאופרה. סטרייסנד אמנם אינה חסידה נלהבת, אבל היא הולכת לאופרה מדי פעם. היא מעריצה גדולה של מריה קאלאס. זה הגיוני כשמדברים על שחקנית זמרתשדחפה את הכישרון האמנותי שלה בכוח הרצון.

במשך הקריירה שלה התנסתה סטרייסנד בכל קשת הסגנונות האמנותיים, ומחנות שונים של מעריצים ביקרו את מה שפירשו כמעידות של טעם כשסטרייסנד נגעה בסגנונות כגון קאנטרי-רוק, דיסקו ועוד. האלבום "Classical Barbra" ובו ביצועים שלה לשירים של דביוסי, פורה, וולף ואחרים בעיבודים תזמורתיים, היה מקרה נדיר שבו היא רחשה כבוד יתר למקור. "התכוונתי לכתוב על האלבום, 'עבודה בהתהוות'", היא אומרת. "אבל שיכנעו אותי לוותר על זה".

איש לא יכול להתווכח עם ההצלחה. סטרייסנד היא עדיין הזמרת הנמכרת ביותר בהיסטוריה האמריקאית, ויש לה תקוות גדולות ביחס לאלבומה החדש. אבל מקצת מחוסר הביטחון שלה נחשף, באופן נוגע ללב, כשהיא מדברת על האלבום החדש. כשאני מדבר על גישתה לסטנדרטים, היא נכנסת לדברי, "אהבת את "?Smoke Gets in Your Eyes".

היא מספרת שהיא הקליטה אותו בעבר אבל לא הוציאה אותו. בהקלטה הנוכחית, היא גילתה דברים חדשים שנוגעים למלים של שיר האהבה המתוק-מריר זה. כשהיא שרה יחד עם המוסיקה הממיסה את מלות הפתיחה, "הם שואלים אותי איך ידעתי / שאהבת האמת שלי היא אמיתית", היא מרשה לקול שלה לגדול בסוף המשפט הראשון. היא גולשת בצורה חלקה למשפט הבא, בלי הפסקה בלגאטו, אך עדיין עם תחושה ברורה של אמירה חדשה, ועונה על השאלה: "אני עניתי כמובן / משהו כאן בפנים / לא ניתן להכחשה".

האם אהבתי אותו? היא צוחקת עלי?

*#