אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עפר שכטר: מאייקון שטחי לשחקן עומק

הקריירה של עפר שכטר בסך הכל בת שש שנים, אבל הוא כבר הספיק להיות אליל נוער פרוע, קומיקאי חד לשון, כוכב טלנובלות ושחקן עומק. ריאיון

תגובות

אם לתמצת אותו בשלוש מלים, אזי עפר שכטר הוא גם וגם וגם. גם קומיקאי ("שבוע סוף") גם שחקן דרמטי ("עד החתונה") וגם סטאר ("האלופה"). בתוך שש שנים בלבד מאז החלה את הקריירה שלו כמנחה בתוכנית הנוער "אקזיט", שכטר נהפך מפנים יפות לאישיות. מאייקון שטחי של נעורים לשחקן עומק. מיקיר הבנות ליקיר המיינסטרים. מאימת המורים לחביב המורות.

שכטר גדל במושב הדר עם, בן ליוסי, טייס בחיל האוויר וחקלאי, וליהודית, שנפטרה כשהיה בן 17. הוא אח צעיר לאחיות גיל ויעל ובכור ליאיר. ל"אקזיט" הגיע שכטר בגיל 22 בלי אמביציות גדולות בתחום. הוא הצליח להתבלט בזכות התבטאויות בוטות, ששיאן בחשיפת ישבנו לעיני אלפי בני נוער באירוע "אקזיט סיטי" ב-2004. בזיכרון הפרטי שלו, המחווה שגררה ביקורת שמורה כאירוע מצלק.

במבט מבחוץ נדמה שמדובר בצעד מכונן מבחינתו, ולא רק בגלל הסיקור התקשורתי המאסיבי שזכה לו, אלא גם משום שהאירוע חידד את המהפך החיובי שביצע. שכטר הנוכחי הוא מותג לכל המשפחה. העוקץ לא ניטל ממנו, אבל את העסיס שלו הוא מגיר במסגרת התוואי המרכזי ולא בשוליו. אפשר כמעט לשמוע את אנחת הסיפוק הפטרונית שמהדהדת לאורך הקריירה שלו: הצלחנו לביית את הפרא.

לכאורה עברת מהפך. מפרובוקטור לחביב הקהל הרחב. זה היה מהלך מודע?

"בתכלס תמיד הייתי ילד טוב ופחדן ומרובע וגם פרא אדם, אז ברמה האישית לא באמת עברתי שינוי. המהלך המודע היה לעבור למשחק, כשהמעבר לחיק המיינסטרים קצת נכפה עלי, אבל קיבלתי אותו בהבנה. אחרי שבעטו בי בעניין התחת נורא נבהלתי ונפגעתי, ולא רציתי להרים את הראש יותר. אני מעדיף לא לעורר בכוונה פרובוקציות, למרות שאני מסוגל עוד לעשות את זה קצת".

"לפעמים מאוד ולפעמים בכלל לא. אני עובד, ויש נינוחות כלכלית, אבל אני כבר לא מרגיש פורץ דרך. עכשיו אני הולך עם העדר ועוד לא הגעתי למסקנה אם אני אוהב את זה או לא. יש לי סכסוך עצמי קליל לגבי השאלה באיזו דרך אני בוחר. נראה לי מגניב להיות רדיקלי ופסיכוטי ולחיות את החיים על הקצה, אבל אני זוכר שגם בזמן 'אקזיט' וגם בתקופה שאחריה הייתי במצב נפשי לא נוח ובחרדה תמידית. כך שהיום טוב לי לחיות ברוגע יחסי בלי שאני חופר לעצמי כל הזמן בראש".

תסיסה פנימית

מאז שפרש מעסקי ההנחיה ומעבודות דוגמנות שונות, שכטר הטליא קריירה שמורכבת מכל וכל: הוא כבר הספיק להיות פאנליסט בשתי העונות הראשונות של "מועדון לילה" (2006-2007), להשתתף בסדרה הקומית "כפיות" (2008), לשחק בדרמות הטלוויזיוניות "לאהוב את אנה" (2008) ו"אבידות ומציאות" (2008), ובסרטים "NO אקזיט" (2006) ו"איים אבודים" (2008), ולככב בטלנובלות "טלנובלה בע"מ" (2005) ו"האלופה 1 ו-2" (2006-2007).

תמונת המצב הנוכחית לא שונה: לאחרונה סיים צילומים לעונה השנייה של "עד החתונה", לצד צילומים ל"שבוע סוף". השבוע הוא שב למסך בתפקיד הכדורגלן הרגיש והמדוכדך תום שלייפר ב"האלופה 3" (הוט 3), שינסה לאסוף מחדש את שברי עולמו שהתפזרו לכל עבר. בנוסף הוא מועמד בקטגוריית שחקן ראשי בטקס פרסי אופיר (שיתקיים מחר) על תפקיד בסרט החדש "פובידליה" ומשתתף בדרמה "תיבת נח" ברשת, שתעלה באוקטובר.

(תצלום: גבי בהרליה; איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו. אסיסטנט: רון בורקין, סטיילינג: עופרי בראל. מכנסיים: MASION ROUGE)

על פניו מדובר בבלגן, אולם שכטר ניחן בכישרון ייחודי שמאפשר לו לזהור בכל החזיתות, מבלי שאלה יבואו אחת על חשבון השנייה. השפע המסחרר הזה ניכר גם באישיותו מרובת התפניות: רגע יפגין ביטחון בכישוריו ובמשנהו ינטוש אותו לטובת סקפטיות קיומית. פתע ישתפך ללא ריסון ומיד אחרי יצנזר. יאמין שהוא יכול לזכות בכל הקופה, ויפחד מפני היום שאחרי. יציג מודעות בוגרת, ויפוגג אותה עם תובנות של עולל. ומתוך הריבוי נוצק אדם על רעב גדול לעשייה, תסיסה פנימית וצ'ארם שאי אפשר לתמחר.

"לפעמים אני מרגיש שאני מכוון את עצמי ולפעמים אני מרגיש שאני פשוט נסחף. 'שבוע סוף' למשל זאת קרקע שמעולם לא הרגשתי בה בטוח. כל החרדות שלי יוצאות שם - האם אני מספיק טוב? האם אני מצחיק? האם אני אוהב את זה? גם ההופעה מול קהל לא פשוטה לי. אם אני מספר בדיחה והקהל לא צוחק אני מרגיש כאילו קיבלתי סכין בבטן".

"בוודאי. זה בא לידי ביטוי בהרבה מקומות, ואני חושב שזה משהו שמושרש בשחקנים - אתה עושה סצינה ומחכה שיגידו לך שהיית טוב. בתקופת 'אקזיט' החרדה הזאת היתה הרבה יותר חריפה. מתחתי את הגבולות והרגשתי שבכל תוכנית אני חייב לעלות עוד מדרגה בשביל להמם ולהצחיק עוד יותר, והיה נדמה לי שאני כבר טובע בתוך הצורך לקבל אישורים".

"לא לגמרי. אני לא חושב שאני גם אי פעם אהיה. יש חרדה קיומית במקצוע הזה, לפחות לי. אני תמיד תוהה אם זה יימשך, וכמה זמן, ואם אני באמת טוב במה שאני עושה או שתיכף יגלו את הבלוף וכל זה יתפוצץ. ולצד המחשבות האלה יש גם מחשבות של 'או קיי, עשיתי את זה דווקא טוב'. אני כל הזמן נע בין הקטבים האלה".

"אני רואה אנשים שיש להם סנטר וביטחון עצמי פנימי ושום דבר לא יכול להזיז אותם ממי שהם - ואני לא כזה לצערי. גדלתי עם אבא שהיה מאוד מוצלח, ודרש ממני כל הזמן להיות הכי טוב, ונטע גם בי את הצורך הזה, ואני תמיד מחפש את האישור שלו".

"לפעמים. יש לו את הצירוף - 'טוב, אבל...' והבעיה שגם אני נהייתי כזה עם השנים. אני תמיד מלווה בתחושה של חוסר שקט. אני רוצה הכל ולא מסתפק בכלום. יש בי רעב פנימי שמפריע לי לחיות, אבל גם עוזר לי בקריירה. יחד עם זה גם אין שקט ואין התמקדות בדבר אחד אלא יש כל הזמן מין ריצה כזאת".

"להיפך. אני חושב שזה ממלא אותי ונותן לי יותר כלים לעבוד אתם. אני לא רוצה להיות רק שחקן דרמטי או קומי, אני רוצה את שניהם. ותראי, יש פה גם הנאה, וניסיון לחפש ולזקק בשביל עצמי מה בדיוק אני אוהב, ולא להיתקע במקום אחד ולהגיד זה מה שאני יודע לעשות וזהו. מה גם שיש אספקט של הפרנסה, שאי אפשר להתעלם ממנו".

צוות "האלופה 3", משמאל לימין: שכטר, ורד פלדמן, עדי הימלבלוי ויהודה לוי (תצלום: אוהד רומנו)

שכטר גדל בבית שלא הורגש בו חוסר "עד השלב שאבא שלי התחיל לבזבז וקנה בית שהבנייה שלו נעצרה באמצע", הוא מספר. "התוצאה היתה שחיינו עם עמודים באמצע בנייה והחדר שלי היה בעצם חלל מתחת למדרגות עם קיר שבור מוכתם בטיפות גשם שזלגו מלמעלה. נראה לי שזה שרט אותי, ופיתח בי צורך להיות תמיד מבוסס. וגם החרדה המקצועית נושפת בעורפה של החרדה הכלכלית, כי אני אומר שאולי יום אחד זה ייפסק. יבינו שזאת טעות והקריירה תגמר ולא יהיה לי יותר כסף, אז עדיף להישאר על הקרקע ולא לקפוץ לשמים".

"הייתי רוצה להגיד שהחתירה האמיתית שלי היא פשוט לשלווה. לשקט. לחיים רגועים. לזה שבמשך חודש אני אוכל לקום כל בוקר ולהסתובב בעיר או ללכת לים וזה לא יכאב לי או יבער לי ואני לא ארגיש אשם ולא יוצלח. באשר לחתירה המקצועית, אני לא מרגיש שיש לה קצה, אלא שהדרך היא הדבר עצמו. ובכל מקרה לאן שהיא לא תוביל אני אצביע לכיוון אחר ואגיד אני רוצה לשם".

תנומה על האסלה

חולצת טי שמוטת מחשוף, שיח בלתי אמצעי, בדיחות שנזרעות בין לבין, שפת גוף משוחררת ותפיסשת עולם רעננה: באפריל הבא ימלאו לו 29 ובמובנים מסוימים נדמה ששכטר עוד לא שב מהטיול אחרי צבא. למרות ההצלחה המקצועית הוא עוד לא קנה דירה וממשיך להתגורר באותה דירה שכורה אליה עקר מבית אבא. על הניקיון בבית אחראית עוזרת ועל התפריט הוא עצמו: בולונז, לזניה, שניצלים. כשהוא לא עסוק בעבודה הוא גולש בים, משחק פוקר ומתנסה בספורט אתגרי. פעם סנובורד וצניחה, ולאחרונה טריאתלון. כשהוא פנוי לבילויים הוא מוריד צ'ייסרים ובירות. בערב קיצוני במיוחד, הוא מספר, אף תפס תנומה על אסלה בבר כלשהו, והתעורר בשעות הבוקר לקול הלמות הספונג'ה. הוא רוצה זוגיות. בפועל, לא הצליח להתמסר למערכות יחסים בנות יותר מכמה חודשים. בשנתיים ומשהו האחרונות הוא מנסה ונכשל לקיים זוגיות עם אותה גברת. "אנחנו מאוד מחוברים ברמה הנפשית אבל ברמה היומיומית אנחנו רואים דברים אחרת. אני מאוד סוליסט וצריך המון זמן לבד עם עצמי, ואני גם חושב שאני לא מספיק אפוי. יש לי עדיין פחד מדברים סופיים, ואני אוטומטית חושב, זהו? עכשיו חיים ביחד לנצח, אין יותר בחורות וחגיגות? אני רואה אנשים עם משפחות וילדים ואני שואל את עצמי איך אני אעמוד בזה".

"לא ממש. יש טעימות, אבל לא דברים רציניים. אני לא מצליח ליצור חיבורים אינטימיים עמוקים כמו שיצרתי איתה, וזה מה שבעייתי בסיפור הזה - אין בו באמת שחרור אבל גם אין הגשמה".

"דווקא לא. אני לא זיין ולא היו לי המון סטוצים, אני לא מת על זה. אני מחפש חיבור, ויותר מגניבה אותי אינטימיות של ליטופים או מגע ידיים מאשר אקט מיני".

"אני תמיד מרגיש קצת ילדון. בגלל שאני נמוך, אני אף פעם לא אהיה הגבר שעוטף את הבחורה שלו, אז אני משתמש בכלים אחרים שיש לי, ילדותיות, ממזריות, לא יודע איך לקרוא לזה. אבל אני לא באמת יכול לעשות סצינות הארד קור של זיונים במקלחת וכאלה. אני לא יכול להרים את הבחורה לקיר ולהשתולל כי זה נראה כאילו אני לוקח עלי משהו לא למידותי (צוחק). שי קפון, הבמאי של 'האלופה' אוהב להקצין את המקומות המביכים והפתטיים האלה, ויש לנו גג קבוע שבכל פעם שאני עושה סקס בסדרה אני מסתובב לבחורה ושואל איך הייתי".

"יש לי אמוציות לגבי זה, וכשאני נוסע לחו"ל אני מרגיש הכי לא יוצלח, הכי לא מושך, הכי לא גברי, שאף בחורה לא תלך איתי ואני אוטומטית גם נהיה ככה. בחו"ל אין לי את המקדם שמכירים אותי, ואף אחד לא שם עלי זין ואני מרגיש כמו עפר הקטן".

"כן. החיים גם לקחו ממני, אבל אני בהחלט רוצה לציין חד וחלק שטוב לי".

כתבות שאולי פספסתם

*#