אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסצנה הארוטית הכי טובה בקולנוע הישראלי

לפני חגיגות המאה לעיר הלבנה מגיעה לספריות מהדורה מיוחדת של "דיזנגוף 99", שייזכר לעד גם בזכות סצנת השלישייה בין גידי גוב, ענת עצמון וגלי עטרי

תגובות

"פלורנטין 69". כך ודאי היו קוראים לרימייק של "דיזנגוף 99" לו היה מפיק כלשהו מחליט לעבד מחדש את הסרט התל אביבי האולטימטיבי. מעבר להעתקת זירת ההתרחשות, סביר להניח שהיזם הנלהב היה מוסיף עוד כמה שינויים אופנתיים. וכך, למשל, משולש האהבה שעמד במרכזו של המקור היה זוכה לרענון: אחת מן הצלעות שלו היתה מופקדת בידיו של סטרייט פלסטיני והאחרת בידיו של הומוסקסואל יהודי, או להפך. בהתאם לכך, גם סצנת פיגוע רב נפגעים היתה מפרה את ההרמוניה ההדוניסטית של סרט הפולחן. כדי לשמר את אופיו המוזיקלי של הסרט, יש לשער שנינט טייב או עברי לידר היו מתגלגלים פנימה.

כל זה הוא חלום בלהות שלא התממש, אבל גם כך מעלה המציאות שאלה טורדת מנוחה: כיצד ייתכן ש-30 שנה לאחר צאתו של "דיזנגוף 99", לא נעשה סרט טוב יותר על תל אביב? לרגל המועד החגיגי מגיעה לספריות מהדורה מיוחדת של הקומדיה הרומנטית הקאלטית ומאפשרת לבחון את הסוגיה.

הסרט השלים בזמנו רצף נדיר בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, שבו מתקשים במאים לשחזר את הצלחותיהם: שנתיים בלבד לאחר שביים את שובר הקופות הקאנוני "הלהקה", ניפק אבי נשר הצעיר שלאגר נוסף. גם הפעם הוא עשה זאת בכיכובו של גידי גוב, המגלם במקרה זה את בן דמותו: ברנש צעיר וחובב סרטים ששמו נתי, שנשבע שלעולם לא ימכור את נשמתו תמורת כסף, ושלעולם לא יהפוך לעבד נרצע כמו אביו. אגב, גוב מגלם את דמות המאצ'ו המרדן בצורה מחוספסת להפליא; מעניין אם באותם ימים הוא תיאר לעצמו שיום אחד הוא יפרסם את משרד הפנים. בכל מקרה, עד שיגשים את חלומותיו היצירתיים, נאלץ נתי להרוויח את לחמו במשרד ביטוח אפרורי. הוא מתעב את המקום, אבל פוגש בו שני חברים חדשים: מושון (מאיר סוויסה) ואוסי (ענת עצמון).

גידי גוב ב"דיזינגוף 99". אז הוא היה סמל מין

השלושה מייסדים במהרה שותפות מקצועית ואף עוברים להתגורר יחדיו, אך משולש האהבה מגיע דווקא מכיוון אחר, והוא מורכב מאוסי, נתי ויזיזתו מירי (גלי עטרי), זמרת מדשדשת שמספקת לסרט את הפסקול המופלא שלו. שתי הצלעות הנשיות מבינות כי נתי לעולם לא יתמסר לאף אחת מהן, והדבר ממלא אותן עצבות. אך למרות הקנאה ההדדית, הן משתפות פעולה במאנז'-א'-טרואה. סצנת האהבה בין גוב, עצמון ועטרי נשארה הרגע הארוטי הטוב ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי; אפילו נשר לא השכיל להתעלות עליה.

מערכת היחסים בין נתי ואוסי ממחישה את היתרון המרכזי שהיה לקולנוע התל אביבי של אז: מכיוון שאוסי הגיעה מאזור השרון, הצמיד לה אהובה השחצן את הכינוי "כפר סבא". כיום, בעידן של "מדינת תל אביב", איזו דמות קולנועית היתה מרשה לעצמה לעלוב כך בפריפריה ולהתגאות כל כך בהיותה בוהמיינית אסלית? אם כבר, בימינו היינו חוזים בכפר סבאית מבקשת מאהובה "לצאת מהבועה". אבל נשר לא נדרש להתנצל על שום דבר, ולפיכך הרשה לעצמו להימנע מקלישאות וממס שפתיים. "דיזנגוף 99" הוא שיר הלל לכל מה שהופך את תל אביב לעיר גדולה ולכל מה שיוצרים כמוהו אהבו בה. ב-30 השנה שעברו מאז, אף קולנוען מקומי לא זימר את השיר הזה בכזו תשוקה ויצירתיות.

בסופו של דבר, עזב נתי את העיר שהיה כל כך קשור אליה ויצא לחפש את מזלו בארצות הברית. גם נשר עשה זאת, אבל רק באמצע שנות ה-80, לאחר ש"זעם ותהילה" לכד את עיניה של הוליווד. המעבר לא הפתיע איש: מכל הבמאים הישראלים, נשר תמיד היה הכי אמריקאי, מה שבא לידי ביטוי גם ב"דיזנגוף 99", סרט שבאותה מידה היה יכול להתרחש במנהטן בכיכובם של ארט גרפונקל ואלי מקגרו.

המהדורה המיוחדת כוללת סרטון תיעודי מעניין של סיוון גליקמן על הפקת הקלאסיקה ועל השפעותיה, סרט קצר ומשעשע שביים נשר בתחילת דרכו וגם קאבר של אניה בוקשטיין ל"דרך ארוכה" של עטרי, שמזכיר לנו מה השתנה מ"דיזנגוף 99" ועד "השיר שלנו".

"דיזנגוף 99". במאי: אבי נשר, ישראל 1979. 108 דקות.

*#