אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פאקט": סיפור של הצלחה אמנותית

סרטו המצוין של רן אייזנשטט על חברת התקליטים הירושלמית פאקט, שאפשר לצפות בו ברשת, עוסק בחברה ירושלמית אחת שמייצגת תעשייה עצמאית שלמה ותוססת

תגובות

בדבר אחד טועה "Fact by Fact", סרטו המצוין של רן אייזנשטט על חברת התקליטים הירושלמית "פאקט", שהועלה לאחרונה לרשת ואפשר לצפות בו ולהורידו מהרשת (www.factbyfact.com). הרושם שהסרט יוצר הוא ש"פאקט", שהחלה לפעול בסוף שנות ה-90 ונסגרה ב-2003, פעלה בוואקום מוחלט, כלומר שבתקופה ההיא לא היו עוד חברות תקליטים קטנות שפעלו לצד החברות הגדולות, השמרניות והמסורבלות. זה לא נכון. שנות ה-90 המאוחרות היו דווקא תקופה של פריחה יחסית של לייבלים קטנים.

הלייבל "פאסט מיוזיק" קיבץ סביבו שלל להקות רוק מחוספסות שפעלו באווירת "עשה זאת בעצמך"; האוזן השלישית התחילה להריץ את הלייבל "אירסיי"; הלייבל "אל-איי 4" עשה כמה דברים מעניינים; שלא לדבר על הלייבלים שנפתחו בעקבות הבום הגדול של הטראנס בסביבות 1997-1998.

אבל אף אחת מהחברות הקטנות האלה לא השתוותה ל"פאקט" - לא באיכות, לא במגוון, לא בקצב יציאת האלבומים - ואולי מכאן הרושם ש"פאקט" פעלה לבד. עשר שנים אחרי שהוקמה, ושש שנים אחרי שנסגרה במפתיע, כשהיא בשיאה, באמת הגיע הזמן לספר את הסיפור שלה, שהוא סיפור של הצלחה אמנותית גדולה ושל חוסר יכולת לעגן את ההצלחה הזאת במציאות מסחרית.

אמני הלייבל "פאקט", מתוך הסרט "Fact by Fact". "פוריטנים צעירים"

הרבה אנשים היו מעורבים בפעילות של "פאקט", אבל זאת היתה חברה של איש אחד, יורם אליקים. הוא הגה, ייסד, ניהל, תיפעל וגם סגר. אליקים, שעבד בחנות התקליטים הירושלמית באלאנס, שם לב שבירושלים של סוף שנות ה-90 התחילו להסתובב די הרבה חומרים מוסיקליים טובים, שלא רואים אור. אף אחד לא התנדב להוציא אותם (הם לא התאימו לחברות הגדולות, והלייבלים הקטנים פעלו בעיקר בתל אביב), אז הוא עשה את זה. מלת המפתח היתה "ביתי". המוסיקאים הקליטו בבתים, תהליך הייצור היה ביתי. הדיסקים נמכרו צרובים, העטיפות היו בסיסיות (אבל עם אופי), חנות התקליטים שאליקים עבד בה סיפקה ללייבל מוקד פעילות והפצה ממשי. שדרנים, בהם אייל פרידמן ונדב רביד, השמיעו את החומרים ברדיו, עיתונאים התחילו להתעניין, ו"פאקט" קבעה עובדות בשטח כבר בשנת הפעילות הראשונה שלה.

"גרונדיק וסלבה"

המטרה של אליקים היתה לשחרר כמה שיותר חומרים, כמה שיותר מהר. לא לתת למוסיקה להתקרר, להוציא אותה כשהיא טרייה. ל"פאקט" לא היתה אג'נדה סגנונית, אם כי אליקים נטה חיבה מיוחדת להיפ-הופ ("סגול 59", "סאבסוניק"), אלקטרוניקה מופשטת (גרונדיק וסלאבה, "טפט") ורוק רזה, מתוחכם ומעט אקסצנטרי ("יאפים עם ג'יפים", "פוריטנים צעירים"), והעיקרון המנחה היה שעדיף להוציא הרבה אלבומים לא מושלמים מאשר מעט אלבומים מוקפדים. בירושלים פעלו באותה תקופה מספיק יוצרים טובים כדי שהפילוסופיה הזאת לא תוביל לאינפלציה של ריליסים בינוניים.

רגע השיא נרשם ללא ספק ביום ההולדת השלישי של "פאקט". אנשי הלייבל הירושלמי ירדו לתל אביב והופיעו בערב אחד בשלושה מקומות בעיר. הניגוד המנטלי בין ירושלים לתל אביב קצת מנופח בסרט, אולי משום שימי הפיגועים של 2001 ו-2002 נטעו אצל היוצרים הירושלמים את התחושה (המוצדקת) שהם פועלים במציאות שונה לגמרי. הקהל התל-אביבי, מכל מקום, לא בא לערב המשולש של "פאקט" כדי לחזות בפלא ירושלמי; הוא בא כדי לשמוע את המוסיקה הכי טובה שהסתובבה בתקופה הזאת בזירה העצמאית בישראל.

מפגש חברים

מי שהיה בהופעה של עדי גלברט, אולי המבריק מבין המוסיקאים של "פאקט", באותו ערב משולש, ככל הנראה לא ישכח אותה. גלברט עושה פלאים ממקלדות ישנות וזולות, ואת המוסיקה שלו הוא מקליט בדרך כלל בחדר השינה. לכבוד חגיגות יום ההולדת השלישי של "פאקט" הוא הרים הופעה נפלאה עם סקציה של כלי נשיפה, שהפכה את הקומיקס המוסיקלי שלו לסרט מרגש ומלא נפח. נדב רביד אומר בסרט שהוא ואחרים קיוו שהיוצרים של "פאקט" יפרצו לחו"ל, ונותן כדוגמה את גלברט. מרואיינים אחרים מדברים על התקוות שהיו להם, שמישהו מבין אמני החברה יזכה להכרה נרחבת בישראל ואולי אפילו יפרוץ אל המיינסטרים.

הופעה של עדי גלברט

התקוות האלה לא התגשמו, ומה שקרה עם גלברט ממחיש את זה בצורה כמעט קומית. אחד האנשים שנדלקו עליו היה יובל בנאי, שהציע לו לחמם הופעות של "משינה". עכשיו דמיינו אלפי אנשים לפני הופעה של "משינה" ניצבים מול המיניאטורות האקסצנטריות שגלברט הפיק מהמקלדות שלו. זה לא מתאים, וזה באמת לא עבד. המוסיקה שיצאה ב"פאקט" דיברה למעטים שמחפשים מוסיקה אחרת. ספק אם היה לה סיכוי כלשהו לפרוץ אל המרכז, וספק אם אליקים בכלל קיווה שזה יקרה.

אי אפשר לדעת מה אליקים חשב מפני שהוא לא מתראיין בסרט, נאמן לגישת "עשה, אל תדבר" שמאפיינת אותו (וגם חלק נכבד מהאמנים של "פאקט", שלא ממש עשויים מהחומרים של "דוקוסלב"). אפשר לכבד את הבחירה הזאת, אבל אפשר גם להצטער עליה. התובנות של אליקים חסרות בסרט, והדברים שאנשים אחרים אומרים עליו (מדברים המון על אליקים בסרט, ובצדק: "פאקט" זה הוא) לא מפצים על חסרונן.

"יאפים עם ג'יפים"

היה מעניין, כמובן, לשמוע את אליקים מדבר על הסיבות שגרמו לו לסגור את החברה. במארס 2003, מיד אחרי סיבוב הניצחון בתל אביב, אליקים הפתיע את כל מי שהיה קשור ל"פאקט" והודיע שהוא סוגר את הבסטה. "המשך פעילותה של החברה במתכונת הנוכחית הוא בלתי אפשרי מבחינה פיננסית", כתב בהודעה שפירסם. "החלטתי לסגור את הלייבל כאשר הוא שוצף פעילות ומלא רוח חיים, ולא במצב של דעיכה הדרגתית ואיבוד חדווה".

ל"פאקט", כפי שאומרים כמה מרואיינים בסרט, היתה השפעה ניכרת על הלייבלים העצמאיים שפועלים כיום. מעניין אם על אחד מהם אפשר יהיה לעשות בעוד עשר שנים סרט כל כך מרתק.

*#