אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיריית תל אביב ממשיכה להרוס את "העיר הלבנה"

ביתן הפרחים בשדרות ח"ן היה במשך שנים נקודת מפגש שכונתית אהובה ואיקונה תל-אביבית. בשבוע שעבר הוא נהרס על ידי דחפורי העירייה, וכך סוכלה התוכנית להפכו למרכז באוהאוס עירוני

תגובות

רק לעתים נדירות אפשר למצוא כל כך הרבה חלמאות וקלות דעת בהחלטה אחת של עיריית תל אביב-יפו. בשבוע שעבר, אור ליום שלישי, עלו דחפורים של העירייה על חנות הפרחים הקטנה בקצה שדרות ח"ן ובתוך שעה אחת מחו את הבניין מפני האדמה. מחסומים כחולים של האגף לשיפור פני העיר, מעוטרים בסרטים אדומים-לבנים, הוצבו מסביב לבור שנפער בשדרה, עד שינוקו ההריסות. ספק אם מי מנהגי הדחפורים או מהפקידים שחתמו על צו ההריסה ידעו כי מדובר בבניין מופתי של יעקב רכטר (1924-2001), אחד מהאדריכלים החשובים בארץ, שתרם רבות למורשת הסגנון הבינלאומי בתל אביב.

חנות הפרחים - או "קיוסק הפרחים", כפי שכינה אותו רכטר - הוקם ב-1964 והיה אהוב עליו במיוחד. משרדו שכן אז בבניין הסמוך ברחוב מלכי ישראל והוא ובני משפחתו נהגו לקנות במקום באופן קבוע. ביתן הפרחים תוכנן ונבנה בשיא הקריירה המקצועית של רכטר, לאחר שהשלים את היכל התרבות האיקוני וביתן הלנה רובינשטיין לאמנות, ושנה לפני חניכת קומפלקס בתי המשפט ברחוב ויצמן בעיר.

מבחינה עיצובית, מדובר בפנינה אדריכלית קטנה, מתוכננת ברמת פירוט של רהיט. גודלו הכולל של הביתן המרובע היה 19 מ"ר והוא ניצב על שני עמודי בטון מרובעים: באחד מהם מוקמו השירותים ובשני מחסן. שתי כניסות מרחוב מלכי ישראל הובילו לשטח התצוגה הפנימי, שבו גם ניצבה הקופה. על גבי שולחן עץ קטן בחוץ הוצבו עציצים וזרים למכירה. הגג של הביתן הונח באופן זיזי על שני העמודים ובחזיתות הפונות לשדרה ולכיכר רבין (שנקראה אז כיכר מלכי ישראל) הותקנו חלונות זכוכית נרחבים כדי לאפשר מבט פנורמי. צבעו הלבן הבוהק של הביתן נועד להעניק רקע נייטרלי לצבעם העז של הפרחים ולסמן את המעבר מקנה מידה של רחוב לקנה מידה של כיכר.

מימין: ביתן הפרחים בשדרות ח"ן. חלק מתרבות הקיוסקים התל-אביבית. משמאל: הריסות הביתן. לפי העירייה, הוא נהרס "לטובת הציבור הרחב"

אז מדוע הוחלט בכל זאת להרוס את ביתן הפרחים? התגובה הרשמית שנמסרה מלשכת דובר העירייה היא ש"מדובר במבנה עירוני על קרקע בבעלות עיריית תל אביב-יפו. העירייה רכשה את יתרת הזכויות והרסה את המבנה על מנת לאפשר את המשך רצף השדרה ושבילי האופניים הסלולים בה לטובת הציבור הרחב".

אולם התגובה הלאקונית אינה משקפת במאום את מהלך העניינים מאחורי הקלעים. משיחות שהתקיימו עם כמה גורמים בעירייה ומבדיקה שנערכה עם משרד רכטר עולה כי בחודשים האחרונים, מאז הוחלט על ההריסה, נעשה ניסיון למצוא שימוש מחודש לביתן הפרחים (ששוכריו עזבו אותו לפני כמה שנים). הרעיון היה להקים שם מרכז עירוני לסיורי באוהאוס עם חנות ספרים קטנה ובית קפה, מקום שיכול היה להיהפך למוסד תל-אביבי אופנתי. כמה יזמים כבר הביעו התעניינות ראשונית, אבל אז, ללא כל תיאום בין מחלקות העירייה, נהרס המבנה וגמו נגוזה גם היוזמה החיובית.

הביתן היה רכושה של העירייה ונמצא בפיקוח מחלקת הנכסים שלה. הוא מעולם לא הוכרז לשימור ובשל תחזוקה לקויה והעדר תשומת לב מספקת נערמו לצדו באופן קבוע ארגזים ואשפה. יחד עם זאת, ערכו האדריכלי היה ברור, אבל אולי לא לכולם. "מעבר לאיכויות האדריכליות, צריך לראות את הביתן כחלק מתרבות הקיוסקים של תל אביב", מסביר פרופ' משה מרגלית, מחזיק קתדרת אונסק"ו למורשת המודרנית וראש מכון תל אביב באוניברסיטת תל אביב. "הקיוסקים מוקמו לאורך השדרות והיו תמיד חלק מחיי היום-יום של העיר. יש פה חוסר הבנה טוטאלית של העירייה בעניין הזה. אם קיוסק אחד נהרס, ברור שגם קיוסקים נוספים נמצאים תחת איום".

מעבר לכך, קל להשיב לטענת העירייה בדבר הצורך לפלס מעבר בעבור הולכי הרגל ורוכבי האופניים. ממילא הביתן ניצב על צומת סואן ומרומזר שאינו מאפשר מעבר מהיר מצד לצד, ואם מדברים על רציפות, הרי שפיסת השדרה שמחברת את שדרות ח"ן לשדרות בן גוריון אינה שמישה כלל וכלל ומשמשת כגינה משונה ומרבץ לעורבים רעשניים. אשר לטענה על המבט, גובהו של הבניין היה 2.5 מטרים, מה שבוודאי לא הפריע לנוף מן השדרה לכיוון הכיכר, למעט אזור מצומצם למדי. ולסיום, אם המבט כל כך משמעותי, הרי שסופן הרשמי של שדרות ח"ן הוא בחור שחור ואפל - שער הכניסה לחניון גן העיר. האם הוא הבא בתור להיהרס?

עיריית תל אביב עשתה רבות למען חיזוק השדרות של העיר, שימורן ושיפוצן. בזכותה חזרו החיים ל"חדר המגורים" של העיר, כפי שמגדיר זאת פרופ' מרגלית. הקיוסקים שעמדו נטושים במשך שנים נהפכו בשנים האחרונות למצרך נדל"ני מבוקש במיוחד; עדות לחיי הרחוב שהם יוצרים סביבם אפשר לראות מדי בוקר, אחר צהריים ולא פחות מכך בערבים ובסופי שבוע בשדרות רוטשילד ובשדרות בן גוריון. הריסת הביתן של רכטר מצטרפת להריסת מבנה שדרתי אחר, בשדרות ירושלים ביפו לפני כשנתיים. אז הרסה העירייה מבנה שנאי היסטורי שתוכנן על ידי האדריכל המודרניסט הידוע ריכרד קאופמן. נכון, גם הוא עמד בדרך, אבל מה עם הזיכרון והשימור?

"המודרניזם זה לא רק איך שהחזית נראית אלא איך שהעיר חיה", מסכם פרופ' מרגלית. "אני לא מקבל את הדו-פרצופיות הזאת. העירייה לא יכולה מצד אחד לנפנף בהכרזה של אונסק"ו ומצד שני להרוס או לשנות מבנים. זה קורה בהיכל התרבות, זה קורה בתיאטרון הבימה. זה לא יכול להיות, העיריה צריכה לשמור על הנכסים שלה בדיוק כפי שהוא מקפידה להחליף את הדשא ואת המדרכות".

כתבות שאולי פספסתם

*#