שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שחר אטואן
שחר אטואן

בעבור מולי גראד, בת 31, עיצוב בגדי ים וחוף בשביל "גוטקס" יכול לציין שיבה הביתה ביותר ממובן אחד. כילידת הרצליה שגדלה ליד החוף, בגדי ים, ואלו של המותג הישראלי הנודע בפרט, אינם דבר חדש. אחרי שעבדה בעשור האחרון באירופה בעיצוב בגדים לבתי אופנה עילית שונים - ביניהם בית ג'יאפרנקו פרה במילאנו, בית איב סאן לורן בפאריס והמותג של סטלה מקרטני בלונדון - התמנתה לפני כחודשיים לתפקיד המעצבת הראשית של יצרנית בגדי הים והחוף הוותיקה. היא תעשה זאת מלונדון, שם היא מתגוררת ב-12 השנים האחרונות.

הרולס-רויס של בגדי הים

"בחמישים השנים האחרונות, המותג הישראלי הזה קנה לעצמו סטטוס של הרולס רויס של בגדי הים. חוצפה וזוהר הם הערכים המנחים את המותג, ששמו מתנוסס במונוגרמת הזהב המפורסמת, ועיצוביו כבר נהפכו לפריטי חובה בגרדרובה של כל אשה אלגנטית ומתוחכמת", כתבה הלן שומאן בספר "גוטקס - בגדי ים הוט קוטור", שיצא ב-2006 בהוצאת "אסולין" הצרפתית ותורגם לשש שפות. המותג "גוטקס" הוקם ב-1956 על ידי לאה וארמין גוטליב - היא סטודנטית לביוכימיה וחובבת אמנות, הוא בעליו של מפעל למעילי גשם. "לאה הגתה רעיון שאיש לפניה לא חשב עליו: להכניס זוהר למותג של בגדי ים וחוף לנשים", כתבה שומאן. הספר, הסוקר את ההצלחות של "גוטקס" במשך השנים, מציין את הדגם "Seven Suit" מ-1984 שהעלה את המותג על מפת האופנה הבינלאומית: בגד ים שלם ללא כתפיות שהיה לדגם הנמכר ביותר בעולם. שנה לאחר מכן כבר נמכרו מיליון בגדי ים של "גוטקס" בחנויות יוקרה ובוטיקים בכל העולם, ומכאן ואילך פותחו הדגמים, ההדפסים ונושאי הקולקציות למגוון עשיר ויצירתי, שכלל גם השראות מתחום האמנות והפולקלור האתני. אך להצלחה הגדולה התלוו עם השנים בזבזנות וניהול כושל. גם המראה העשיר האופייני לחברה לא התאים עוד לסגנון המינימליסטי שהתפתח באופנת שנות ה-90. הספר מדלג על קריסת האימפריה של "גוטקס", ומציין ביובש כי ב-1997, אחרי שמשפחת גוטליב מכרה את מניותיה והפסיקה כל מעורבות בתפעול החברה, רכש אותה איש העסקים לב לבייב.

מולי גראד. "אני רואה במותג נכס לאומי" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

גראד מחליפה את המעצב גדעון אוברזון, שמילא את התפקיד בשבע השנים האחרונות. בשנים שבהן אוברזון הוביל את "גוטקס" זכה המותג להצלחה מקומית חלקית. אף ששווק עדיין לחו"ל, הוא התקשה לשחזר את התדמית היוקרתית שדבקה בו בימי זוהרו בשנות ה-80. אז גם גויסו שמות ידועים מעולם האופנה להנצחת הצלחתו בקטלוגים שהם עדות מעוררת גאווה - צלמים כמו פטריק דמרשלייה וג'יל בן סימון לצד דוגמניות כקלאודיה שיפר, אל מקפרסון, פאולינה פוריצקובה, סטפני סימור, נעמי קמפבל וטיירה בנקס, שהעניקו ל"גוטקס" את חותמת ההצלחה הבינלאומית. מינויה הנוכחי של גראד הוא בלא ספק צעד שמעיד על רצונם של מנהלי המותג לשוב להיות שחקני מפתח בזירת האופנה העולמית.

בעיפרון, דיו וצבעי מים

"איור אופנה הוא חלק נכבד מהעבודה שלי", אומרת גראד. לדבריה, זו בה בעת נקודת הפתיחה שממנה נובעים הרעיונות שלה, ונקודת הסיום שבה מתקבלים איורים טכניים מפורטים, המשמשים כבסיס ליצירת הקולקציה. עד כה היא זכתה בשלושה פרסים על הישגיה בתחום, ואיוריה נכללים בספר "Fashion Illustration by Fashion Designers" שיצא בשנה שעברה בבריטניה בהוצאת "Hudson & Thames" ומאגד 280 איורי אופנה של מעצבים בעלי שם ביניהם איב סאן לורן המנוח, קרל לגרפלד, כריסטיאן לקרואה, ג'יאפרנקו פרה וסוניה ריקל, לצד איורים של מעצבים צעירים יותר כמו ריקרדו טישי בעבור ז'יוונשי או כריסטופר קיין הבריטי.

את האיורים הפואטיים שמופיעים בספר היא יצרה בעיפרון, דיו וצבעי מים בין השנים 2001-2006. אלו איורים קונצפטואליים, שנועדו בעיקר כדי לכונן אווירה מסוימת או לתאר את מקור ההשראה לקולקציה, ואינם משמשים כרישומים טכניים של דגמים מסויימים מתוכה. ניתן לזהות בהם את השפעתו של הצייר האוסטרי אגון שילה בקו המהוסס, הנמוג, באווירה המעט מורבידית ובאפיון של הדמויות הגרומות. "הספר הזה מאפשר הצצה לעולמם הפנימי של המעצבים, ולאופן שבו הם עובדים בחדרי חדרים", היא אומרת. "וזה מעניין מאוד, כי אפשר ממש לזהות את טביעת היד האישית של כל אחד מהם".

עד כה מסעה של גראד, שעזבה את ישראל לפני 12 שנה, עבר כמעט בכל אחת מארבעת בירות האופנה העולמיות - לונדון, פאריס ומילאנו. את התחנה האחרונה, ניו יורק, היא החליפה בתל אביב, אך בקרוב מאוד תבקר גם שם, כשקולקציית הביכורים שעיצבה בעבור "גוטקס", אביב-קיץ 2010, תוצג במסגרת שבוע האופנה שייערך בעיר ב-14 בספטמבר בשעה 19:00, שעה לפני התצוגה של מארק ג'ייקובס.

"ווג" בגיל שבע

מאז סוף שנות ה-90, אז עברה להתגורר בלונדון לטובת לימודי אופנה בקולג' סנטרל סיינט מרטינס לאמנות ולעיצוב, עשתה גראד כברת דרך. את התשוקה לאופנה, לעדותה, גילתה זמן רב קודם לכן. "זה משהו שהתעורר אצלי עוד כשהייתי בת שלוש", היא אומרת. "אני יודעת שזה נשמע ציורי למדי, אבל כך זה אכן היה. אני זוכרת את עצמי מציירת שמלות בגיל צעיר מאוד. התחלתי לקנות גליונות של 'ווג' כשהייתי בת שבע, והוקסמתי מהמגזין לחלוטין". בין עמודי הכרומו המבהיקים של "ווג" היא התוודעה לראשונה לבגדי הים והחוף של המותג "גוטקס", שהיה אז בשיא פריחתו. "אני זוכרת היטב גם את הקטלוגים המדהימים ש'גוטקס' הנפיקו בשנות ה-80 וה-90", היא מספרת. "זה משהו שנחקק אצלי היטב בתודעה בתור ילדה".

בשיחה עמה גראד מצטיירת כמעצבת אופנה מקצועית ומיומנת, שלא נוטה לרגשנות. היא מדברת על ניסיונה התעסוקתי המרשים בטון ענייני, ואינה ששה לנדב מידע. עם זאת, כשזה מגיע ל"גוטקס", הנימה משתנה במקצת. "כשפנו אלי מהחברה התרגשתי מאוד", היא מפתיעה. "זכרתי מילדותי את ההדפסים המיוחדים, מלאכת הרקמה והעיטורים המרהיבים, ואת תחושת היוקרה המאוד ייחודית למותג. בעבורי 'גוטקס' זה הרבה יותר מרק בגדי ים, וריתק אותי לחשוב מחדש על מותג שיש לו מורשת והיסטוריה רבת שנים".

אחד הדברים הראשונים שעשתה אחרי שמונתה לתפקיד היה לגשת לארכיון המותג ולבחון דגמים ישנים שעיצבה לאה גוטליב.

"אני רואה במותג מעין נכס לאומי, ולכן חשה כבוד גדול על שנבחרתי לטפל בו כעת. זוהי הזדמנות נפלאה בעבור מעצב אופנה, ואני מרגישה בת מזל לעבוד עם מצבור הידע הזה שנאסף במשך שנים. מדובר במשאב אדיר".

אפשר לומר בזהירות כי "גוטקס" ידע ימים טובים יותר בעברו. בגדי הים של המותג עדיין משווקים בהצלחה בחו"ל ונמכרים בחנויות כלבו יוקרתיות דוגמת "הרודס" בלונדון ו"מייסיס", "בלומינגדיילס" ו"סאקס פיפת אווניו" בניו יורק. אולם דומה כי התדמית הזוהרת, שאיפיינה אותו בשנות ה-70 ה-80, התעמעמה במקצת. "אחד הדברים שאני רוצה לעשות הוא להצעיד את המותג קדימה", אומרת גראד. "בעבורי 'גוטקס' הוא בית אופנה עילית, וזוהי הזדמנות טובה לרענן את המותג ולהשיב לו ניחוח של אופנה".

לאור ניסיון העבר של גראד בבתי אופנה עילית אירופיים, נראה שהיא האדם הנכון למשימה. "החזון שלי הוא לשמר את כתב היד המקורי של המותג - הדפסים, צבעוניות, פיתוח של אריגים חדשניים, עיטורים, רקמות וכו', וכמובן את המיומנויות הטכניות שקיימות בחברה, ולפתח אותו מתוך מודעות לאופנה העולמית ולמגמות עכשוויות הרווחות בה".

בחזרה אל הים

כיצד כל זה מתבטא בקולקציית אביב-קיץ 2010 שעיצבה גראד? התבוננות ברישומי ההכנה היפהפיים שיצרה לקראת הכנת הקולקציה מעידה שהיא בחרה לשמר שני מוטיווים מרכזיים המזוהים מאז ומעולם עם המותג - חוף הים הישראלי והצבע הזהוב. "קיימים כאן המון נושאים שקשורים בסופו של דבר לים, פרשנויות ברמות משתנות של הפשטה של קורלים, מים וצמחיית ים", היא מסבירה. "הנושא המרכזי הוא החזרה אל הים בישראל, אבל הכל נעשה בצורה מעודנת ומתוחכמת".

למרות חלוקת הקולקציה לקבוצות נפרדות של צבעים, הצבע השולט בה הוא זהב. בהקשר הזה קשה שלא להיזכר בקולקציה המפורסמת, ואולי אף הידועה ביותר, "ירושלים של זהב", שעיצבה לאה גוטליב בעבור המותג ב-1993. "כל ההדפסים נוצרו מתוך מחקר מעמיק של כל מה שנעשה בעבר", היא אומרת. "ובעבורי 'גוטקס' זה זהב". הקולקציה מכילה את המורכבות ואת העושר האופייניים לעבודה של המותג - הגוון הזהוב, מלאכות הרקמה המורכבות, שיבוץ אבני החן והטקסטורות העשירות. אבל עם זאת, יש בה משהו מרענן, נקי, מדויק ומאוד עכשווי - מעין תחושת דיוק שהיתה חסרה בשנים האחרונות בבגדי הים של המותג.

כך, למשל, אפשר למצוא בה דגם בגזרת ביקיני בצבע חאקי, שבחלקו העליון משולבים חיתוכי לייזר בדמות שרשרת של חלוקי נחל, אליהם מוצמדים מטבעות זהב ואבני חן, או תכשיטים שמחוברים לבגדי הים, עשויים קורלים אדומים; בגדי חוף בגזרת קימונו ושמלות חוף קלילות שעשויות משיפון צפים בקלילות על הגוף. "הקידמה הטכנולוגית היא חלק משמעותי מאוד מרוח המותג", אומרת גראד, "והשאיפה היא לקדם חומרים שאינם בנמצא כיום בשוק בגדי הים".

בין הדגמים שיצרה נכלל בגד ים שלם בצבע שחור בעל כתף אחת בגזרה א-סימטרית, שכמו חושף בצדו הימני כתפיה של חזייה המעוטרת באבני חן שחורות וחרוזים קטנים במראה מפעים של אספלט. הוא כולל גם חגורה חובקת מותניים, משובצת אף היא באבני חן שחורות. "זהו דגם שנועד בעבור התצוגה, שכפי הנראה לא ייווצר לאחר מכן", היא אומרת. "בכלל, לבישות אינה ערך עליון בבגדי הים של 'גוטקס'. לאה גוטליב נהגה לעצב דגמים מרהיבים שנשים נהגו ללבוש כבגד לשיט ביאכטה, שלא בהכרח נועדו לשחייה בים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ