אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישראלית מאחורי MGMT

אנדראה נוישטיין, בתו של אמן ישראלי, מספרת כיצד, עם הרבה נאיוויות וקצת עזרה מחברים בתעשייה, הפכה הרכב ברוקלינאי למביני עניין - ללהקה המדוברת ביותר בעולם

תגובות

על סיפור נסיקתם המפתיעה של "MGMT" - צמד יוצרי האינדי היהודים המצליחים, בן גולדווסר ואנדרו ואן וינגרדן - אחראית אנדאה נוישטיין, בתו של האמן הישראלי יהושע נוישטיין, שחי בארצות הברית כבר 30 שנה. נוישטיין, הנמצאת באמצע שנות ה-20 שלה וביקרה בארץ באחרונה, היתה המנהלת שהצעידה את הלהקה מהמרתפים האלמוניים של ברוקלין לעבר עתיד ורוד של מכירת מיליוני עותקים מאלבומם.

הצמד נמצא כרגע בסיבוב הופעות, שבסופו ינחתו בשבוע הבא בישראל להופעה בפסטיבל "הייניקן מיוזיק קונפרנס". (ביום רביעי, 2.9. בפסטיבל יופיעו גם "פיית נו מור" ו"דינוזאור ג'וניור").

MGMT בישראל - כל הפרטים על ההופעהMGMT - מחפשים כרטיסים? מוכרים כרטיסים?

מיד לאחר צאת אלבומם הראשון "Oracular Spectacular" זכו חברי "MGMT" להצלחה מסחררת ברחבי העולם וכבשו את רוב מצעדי מכירות האלבומים. הם להיטיים, כיפיים וחסרי מחויבות, ובו בזמן יומרניים, עמוקים, מתכתבים עם ההיסטוריה והעתיד.

"את בן ואנדרו אני הכרתי בשנת 2002 כשלמדנו יחד באוניברסיטת ווסלין בקונטיקט, שאליה הלכנו יחד", היא מספרת, "ב-2005 כשאנדרו עבר לניו יורק, בדיוק עבדתי בחברה שהתעסקה בהפצת מוסיקה. הייתי נאיבית, אמוציונלית ונרגשת מהמוסיקה שלהם וידעתי שאני יכולה לחבר את כל הנקודות. למזלי גם הם הסכימו שאנהל אותם. הם היו, ולמעשה עדיין, כשרונות אדירים, ככה שחשבתי, בטיפשותי, שיהיה קל לנהל אותם".

התאהבת במוסיקה שלהם מרגע הראשון, או שהתחלת לעזור כטובה לחברים?

"בהתחלה הם הפיקו בעצמם את המוסיקה שלהם על לוג'יק (תוכנת סאונד - נ.ה) ושרו על איך זה להיות חייזרים שנחתו בכדור הארץ. פשוט עפתי מהאיכות והמורכבות של הפופ שלהם, שהיה מאוד ייחודי.

             אנדראה נוישטיין. "חשבתי בטיפשותי שיהיה קל לנהל אותם"

"באותו זמן למוסיקה אלקטרונית פופולרית היתה נטייה להישמע קרה. להקות כמו ‘רדיוהד' פתרו את הבעיה בכך שהם הפכו את השירים שלהם למורכבים ולאפיים, בזמן שכל הרכבי האלקטרוקלאש התרכזו בהדגשת הצליל הרובוטי שלהן. ‘MGMT' לעומתם גיבו את הצליל האלקטרוני שלהם בכתיבה רוקית מלודית. הם הביאו מימד אנושי, מבלי להיות בכיינים או יומרנים. אני זוכרת ששמעת שיר בשם "Money to Burn" וחשבתי שמדובר בקאבר, כי הוא היה מתוחכם מכדי להיות שלהם. אבל לא, זה היה שיר מקורי".

חשבת שיש להם פוטנציאל מסחרי? אחרי הכל הם לא ליידי גאגא.

"זו לא היתה דרך החשיבה שלי בכלל. פשוט חשבתי שהמוסיקה כל כך טובה, שאם הלהקה הזו לא תהפוך לענקית אין צדק בעולם. צריך גם להיות טיפש כדי לא להבין שהחבר'ה האלה הולכים להיות כוכבים. אנדרו תמיד ידע שהוא הולך להיות כוכב גדול. מצד שני הם עצמם לא תמיד לקחו את עצמם הכי ברצינות. הם לא עבדו שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע כמו הביטלס בהמבורג. הם היו להקה אמיתית מההתחלה, אבל כל הזמן התייחסו לעצמם כאל מתיחה תרבותית, שמסתכלת על הכל במבט משועשע מלמעלה. הגישה הזאת אולי השתנתה כשהם הבינו שהם מחממים את ‘אוף מונטריאול' (להקת אינדי מצליחה למדי - נ.ה), או אולי כשהם חתמו בלייבל גדול.

"בעצם, יכול להיות שהם עדיין צוחקים על כולם. ככל הנראה זה מה שקורה. טבע היחסים ביניהם תמיד היה נגוע בהרבה מאוד הערצה והערכה הדדית, אבל עם פאסון של לעשות צחוקים כל הזמן. שניהם מדברים באופן גלוי על זה שאנדרו בסך הכל רצה בכלל להיות מנהיג של להקת אינדי מאגניבה מברוקלין ובן סתם רצה להישאר בחווה בצפון מדינת ניו יורק".

נוישטיין ניהלה את "MGMT" בתקופה הקריטית ביותר בקריירה שלהם, משלב ההתהוות ועד לנקודה שבה יכלו להמשיך לנסוע ללא גלגלי עזר. היא ליוותה אותם כשהקליטו באמצעים ביתיים את "Time to Pretend", אי-פי צנוע ודל תקציב, שאתו חרשו כל מועדון שהסכים לקבל אותם, והביאה אותם עד פתחו של המפיק הוותיק סטיב ליליווייט (שעבד בין היתר גם עם מוריסי). ליליווייט, ששימש באותה תקופה כמנהל בחברת התקליטים "קולומביה", החתים אותם ב-2006. כתוצאה מהמהלך יצא "Oracular Spectacular", האלבום המלהיב והגרנדיוזי של "MGMT".

נוישטיין הפסיקה לנהל את הצמד קצת אחרי סיום ההקלטות, והוחלפה בידי מנהל מנוסה יותר. כיום היא עובדת במחלקת קשרי החוץ של האוניברסיטה שבה למדה.

על ההחתמה ב"קולומביה" אומרת נוישטיין: "זה היה הרגע הגרוע ביותר בחיים שלי". היא כמובן מתלוצצת ומוסיפה מיד: "זה היה מדהים, כמובן. זה מה שכל מנהל עובד בשבילו וחולם עליו".

אלבום הבכורה, "Oracular Spectacular", רחוק שנות אור מהאסתטיקה הסגפנית שאפיינה את האי-פי שקדם לו. דייב פרידמן הגדול (שפיתח את הסאונד הבומבסטי של "מרקורי רב" ו"פליימינג ליפס") החליף את המכשירים הביתיים של ההפקה העצמית באולפן מצויד בכל טוב ואל הסימפולים והאלקטרוניקה הפרימטיבית הצטרפו תזמורות מיתרים ונגנים מיומנים. פרידמן לקח את הגולמיות של "MGMT" ויצר הכלאה בין אווירה פסיכדלית, דאנס וFאנק פופ. השיר "Electric Feel", למשל, נשמע כמו התשובה לשאלה "מה היה קורה אילו פרינס היה לוקח פטריות בקומונה היפית?".

שירי הפופ המצוינים של "MGMT" צופו ב"Oracular Spectacular" במעטפת קישוטית שמעצימה אותם, מבלי להסתיר את הגרעין המלודי. בזכות אותו גרעין כובש הפך "Oracular Spectacular" לאלבום השנה של 2008 בכל כך הרבה מגזינים (כולל ב"הקצה" של גלגל"צ ובקול הקמפוס), ולאלבום שהוציא מתוכו כל כך הרבה להיטים לא שגרתיים, כמו "Time to Pretend", "Weekend Wars" וכמובן המנון הקיץ שעבר, "Kids".

מעודדת צמודה

נוישטיין לא מסתירה את העובדה שתקופת ההקלטות, והשינוי בציפיות והדרישות, לא היתה פשוטה במיוחד. "אני עצמי הייתי חייבת ללמוד המון על תעשיית המוסיקה, לשכור צוות שיטפל בלהקה, ולנהל את הקשר עם הלייבל. "למזלי, יש לי קצת חברים מנוסים בתוך התעשייה שיכלו לספק לי בדיוק את העצות שהייתי זקוקה להן. בינתיים, הלהקה היתה שולחת לי דמואים של שירים חדשים ושואלת כל הזמן, ‘נו, זה טוב?'. אבל, מי יודע?

"בזמן ההקלטות העבודה שלי היתה להמשיך ולעודד את הבנים להמשיך ולעבוד קשה, להגיד להם שהחומרים החדשים פנומנאליים, והם באמת היו, ולשכנע את כולם שחוסר התפקוד שהם לוקים בו מדי פעם הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך".

חוץ מג'ין סימונס מ'קיס', אין יותר מדי כוכבי רוק יהודים. את חושבת שזה משהו בגנים שלנו? מה שונה בבן ובאנדרו שהצליחו לפצח את העניין הזה?

"הו, הסוגייה היהודית. קודם כל אסור לשכוח שיש לנו את אסתר (שמופיעה מהעבר השני של כביש התערוכה ביום שבו ‘MGMT' מופיעים - נ.ה)", היא מתבדחת כדרכה. "חוץ ממנה יש עוד מוסיקה ישראלית מעולה שנעשית עכשיו: שמעתי את ה'ווקינג מן' (הפרויקט החדש של גלעד כהנא), צליל הרוק השורשי של אסף אבידן, הדאנס פופ הקליט של אמילי קרפל וההופעה הרצחנית של ‘מונוטוניקס'. חוץ מזה מבחינתי כל מי שגר בניו יורק הוא יהודי, ככה שיש הרבה להקות".

*#