אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט מיוחד: מאד מן חוזרת - ראיון עם היוצר

דון דרייפר, הדמות שמניעה את "הגברים של שדרות מדיסון", צלח בקושי את שנות ה-50 ולתקופה הסוערת שמחכה לו בשנות ה-60 הוא מגיע מפורר וחרד. בעונה השלישית של הסדרה, שתשודר מהשבוע הבא בארצות הברית, היוצר מתיו ויינר מבקש לבדוק בעזרת הגיבור שלו כיצד אמריקה מגיבה לשינויים

תגובות

הגברים של שדרות מדיסון חוזרים לעונה שלישית

בעונה השלישית של "הגברים של שדרות מדיסון", שתשודר בארצות הברית החל ביום ראשון הקרוב, השנה היא 1963. יוצר הסדרה, מתיו ויינר, מקווה שהיא לא תרד מהמסך לפני שיוכל לפתח את העלילה לאורך כל העשור הסוער ההוא. "מה שתמיד רציתי לעשות", הוא אומר בראיון טלפוני ממשרדו בלוס אנג'לס, "הוא לקחת את הארכיטיפ האמריקאי הקלאסי של סוף שנות ה-50, על כל הסממנים של התקופה, ולראות איך הוא מתפתח עד ל-1970 או 1972".

הארכיטיפ הזה הוא דון דרייפר (שמגלם ג'ון האם), מנהל קריאטיב במשרד פרסום בינוני בגודלו בשדרות מדיסון. יש לו בית יפה, אשה בלונדינית ושני ילדים בפרוורים, והחיים שלו מתחילים להתפרק.

• היוצר של שדרות מדיסון

הכוכבת של שדרות מדיסון

התסריטאיות של שדרות מדיסון

הקוקטיילים של שדרות מדיסון

הבגדים של שדרות מדיסון

בעונה הראשונה הוא ניהל רומנים סוערים עם ברונטיות אקזוטיות - אמנית מהגריניץ' וילג' ובתו של בעל חנות כלבו. גילינו שכל חייו, ולא רק עבודתו, בנויים על תרמית. אחד החיילים בפלוגה שלו במלחמת קוריאה נהרג בהתפוצצות. האם גנב את זהותו כדי להימלט מחייו הכושלים, ושמר על כך בסוד מאז. "אנחנו חיים בתרבות שבה אנשים יכולים להפוך את עצמם למשהו אחר", אומר ויינר, "יש לנו ביטוי: 'תמצא ג'וב, ואחר כך תיהפך לאדם שיש לו ג'וב כזה'. דון הוא אחד האנשים האלה. קשה לבלוע את זה, מפני שאתה אף פעם לא בטוח באמת בעצמך. בזכות חוסר הביטחון הזה דון טוב במיוחד בהבנת מה אנשים רוצים ולמה". לכן הוא איש פרסום מושלם.

בעונה החדשה נראה את הגבר הזה, שבנה את עצמו מכלום ומגלם את אמריקה של אמצע המאה - כלפי חוץ בטוח בעצמו, אך חלול עמוק בפנים - סופג מהלומות, בדומה לתרבות שהוא מייצג, ברעידת האדמה של שנות ה-60. "התחלתי לכתוב את הסדרה כניתוח נוקב של מה שקרה לארצות הברית", אומר ויינר, "אבל ככל שהתעמקתי יותר בדמות של דון, הבנתי שזה מקום מדהים. משהו באמת השתנה בשנים שבין סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. מעניין אותי האופן שבו אנשים מגיבים לשינוי. האם הם מתרגשים ממנו, או אולי מבועתים מהמחשבה שיאבדו את כל מה שהם מכירים? האם הם מבינים שמתחולל שינוי? זה הנושא של הסדרה".

חוויית סף מוות

"הגברים של שדרות מדיסון" נהפכה לסדרה שמשמעותה התרבותית גדולה יותר ממספר הצופים בה. היא גרפה השנה יותר מועמדויות לאמי (16) מאשר כל סדרה אחת מלבד "רוק 30" (שקיבלה 22 מועמדויות). היא שימשה השראה לאינספור מאמרים בעיתונים ובמגזינים על תרבות הקוקטיילים. בחנויות של בננה ריפבליק יש אפילו תצוגות בחלונות הראווה בהשראת האופנה של הסדרה, ומחלקים בהן מדריך לסגנון של "הגברים של שדרות מדיסון".

צוות "הגברים של שדרות מדיסון", ממעלה: כריסטינה הנדריקס (בתפקיד ג'ואן הולוויי), רוברט מורס (ברטרם קופר), ג'ון האם (דון דרייפר) וג'נוארי ג'ונס (בטי דרייפר), בריאן באט (סלווטורה רומנו), ארון סטאטון (קן קסגרוב), מיכאל גלדיס (פול קינסלי), ריץ' סומר (הארי קריין), אליזבת מוס (פגי אולסון) (תצלומים: AMC)

אחרי "הסופרנוס" ו"הסמויה", נדמה ש"הגברים של שדרות מדיסון" ממלאת את הדרישה לסדרות שעלילתן עוסקת בנושאים למבוגרים, סדרות המצטיינות בדיאלוגים מהירים (אבל לא יותר מדי), קווי עלילה רבים ומרתקים, רקע ריאליסטי, הפקה איכותית (הסדרה מצולמת ב-35 מ"מ) ודמויות, שבין אם הן מקסימות או מעוררות סלידה (או שילוב של השניים), פועלות מתוך מניעים אמינים לגמרי.

ויינר ידוע כמי שמסרב למסור פרטים על ההתפתחויות העלילתיות בסדרה, מנהג שפיתח עוד כשהיה כותב ב"סופרנוס". יוצר ה"סופרנוס", דייוויד צ'ייס, אסר נחרצות על הדלפות לתקשורת. אולם בתשובה לשאלה אם הסדרה תעסוק, למשל, ברצח קנדי, ויינר מהסס ולאחר מכן עונה, "אנחנו נעסוק בהכל".

העונה הראשונה הסתיימה בחג ההודיה של 1960, כשנישואיו של דון מתפרקים ובפסקול מתנגן "It's All Right ,Don't Think Twice" של בוב דילן, שיר שיצא רק ב-1963. "לא ידעתי אם לסדרה תהיה עונה שנייה", מסביר ויינר, "האמירה היתה 'הנה השיר הזה. זה מה שעומד לקרות'".

העונה השנייה הסתיימה באוקטובר 1962 עם סופו של משבר הטילים בקובה ותחילתו של ניסיון לשיקום נישואיו של דון. מבחינתם של אמריקאים רבים, משבר הטילים היה "מעין חוויית סף מוות", אומר ויינר. "הוא יצר חרדה עצומה שלא נעלמה. משהו עירער את החיים. אפשר לראות את זה בכל התיעוד של אותה שנה".

העונה השלישית עוסקת בחרדה הזאת. מבלי למסור פרטים מתאר ויינר כמה מהנושאים שישמשו כרקע להתפתחויות העלילתיות: המתירנות המינית, התחדשות מרכזי הערים, הפחד מהטכנולוגיה (ובמיוחד מהטכנולוגיה האטומית), הידרדרות איכות הסביבה ועליית תרבות הצריכה.

ויינר מציין כמה מהספרים רבי המכר של אותה תקופה - "אביב דומם" מאת רייצ'ל קארסון, "Unsafe at any speed" מאת ראלף ניידר, "המיסטיקה הנשית" מאת בטי פרידן, "חברת השפע" מאת ג'ון קנת גלברית, ואומר, "הנושאים שבהם עוסקים הספרים האלה יופיעו בסדרה וישפיעו על חייהן של הדמויות".

סאל ייצא מהארון?

מתיו ויינר בן 44. שלוש העונות הראשונות של "הגברים של שדרות מדיסון" מתרחשות עוד לפני שנולד. אולם לדבריו, הוא תמיד "התעניין באובססיוויות" בתקופה הזאת. בשנות העשרה שלו, בלוס אנג'לס של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, תרבות הפופ היתה שקועה בנוסטלגיה לשנות ה-50. השנים האלה והעשור שאחריהן היו גם התקופה שעיצבה את הוריו, שנישאו ב-1959 ומילאו את ביתם בסממני התקופה.

וכך מאט הצעיר קרא בשקיקה את "התפסן בשדה השיפון" ו"מלכוד 22", צפה מרותק בשידורים חוזרים של "אזור הדמדומים" וקרא ספרי היסטוריה על התקופה. "בעיני סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 היו תור הזהב", הוא מספר, "תרבות הפופ היתה כל כך מתוחכמת".

לפני שסיים תואר שני באמנויות בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת דרום קליפורניה הוא למד פילוסופיה, ספרות והיסטוריה באוניברסיטת וסליין בקונטיקט. מאוחר יותר הוא ישזור את החומרים מהספרים שקרא לתוך "הגברים של שדרות מדיסון". מקור השראה עיקרי לסדרה היה הסיפורים הקצרים של ג'ון צ'יוור על הפרוורים האמריקאיים של אמצע המאה, אך הרומן "חלון פנורמי" של ריצ'רד ייטס, שאליו משווים לעתים קרובות את הסדרה, דווקא לא שימש כהשראה.

ויינר כלל לא שמע על ייטס כשכתב בשנת 2000 את הפיילוט ל"הגברים של שדרות מדיסון". "קיבלתי את 'חלון פנורמי' שלוש שנים אחרי שכתבתי את הפיילוט", הוא אומר. לדבריו, אם היה קורא את הספר קודם לכן, לא היה מעז לכתוב את הסדרה: "ייטס היה שם. על זה הוא כתב".

תצלומים: AMC

מלבד ההדים הספרותיים, "הגברים של שדרות מדיסון" זכתה לשבחים רבים על השחזור התקופתי המדויק. "קראתי הרבה מאותה תקופה - ספרי זיכרונות, רומנים, ספרי היסטוריה", אומר ויינר. כדי ליצור את המראה והסגנון של התקופה הוא אסף תצלומים אישיים וסרטונים ביתיים, וצפה במספר הקטן של הסרטים שצולמו ברחובות ניו יורק באותן שנים, במיוחד ב"Sweet Smell of Success" (1957) ו"צללים" (1959).

בוב שואו, מעצב ההפקה בפיילוט של "הגברים של שדרות מדיסון", מציין שפרסומות ממגזינים אינן מקור מהימן למידע על חייהם האמיתיים של אנשים באותו זמן. "ההנחה הראשונה שלי", הוא מספר, "היתה ששום תקופה לא קיימת בפני עצמה בלבד. אנשים לא זורקים את כל הבגדים שלהם. מעט מאוד אנשים מעצבים מחדש את הבית". לדברי הנרי דאן, הארט-דירקטור של הפיילוט, זו הסיבה "שהבחירה בתפאורות, ברהיטים ובבגדים התבססה על מחקר על תחילת שנות ה-50, ולא רק על סוף שנות ה-50". לכן הסצינה הראשונה בפיילוט אינה מתרחשת ב"בר אופנתי משנות ה-50", כפי שהציע אחד המפיקים, אלא בבר בסגנון ניו יורק הישנה. ביתה של משפחת דרייפר לא מעוצב בסגנון מודרני מאוד, אלא הוא בית קולוניאלי. "דון דרייפר הוא אדם ששואף לסגנון חיים יציב ומבוסס", אומר שואו, "הוא לא פורץ דרך".

אם הסדרה תמשיך לרוץ זמן רב כפי שוויינר מקווה, האם בסופו של דבר דון יפרוץ דרך חדשה, או שמא ישקע בזעף בתגובת הנגד של שנות ה-70 של ניקסון? האם סאל ייצא מהארון אחרי סטונוול? כיצד תיישב פגי בין הקריירה שלה לבין היותה אם? ויינר אומר שאינו יודע כרגע כיצד יסתיימו הסיפורים. וגם אם הוא יודע, הוא בוודאי לא יגלה.

הגברים של שדרות מדיסון חוזרים לעונה שלישית:

• היוצר של שדרות מדיסון

הכוכבת של שדרות מדיסון

התסריטאיות של שדרות מדיסון

הקוקטיילים של שדרות מדיסון

הבגדים של שדרות מדיסון

» מד מן: בסגנון דון דרייפר

» מאד מן: כן לפרסום» מי יציל את הגברים משדרות מדיסון» אליזבת מוס: האשה של שדרות מדיסון» מי יציל את הגברים משדרות מדיסון

*#