שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאה שבת: זמרת גדולה שמחכה לקהל גדול

אין לה סטייליסט, היא לא רזה כמו דוגמנית, אבל לאה שבת היא זמרת אדירה וכנה, ובן שלו רוצה שכל העולם ידע את זה

בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

זה היה באחד מלילות יום ראשון, לפני כחצי שנה. "ציפורי לילה" עם ארז טל וקרן פלס התנהלה בעצלתיים. באולפן התארחה לאה שבת. טל ופלס קישקשו אתה על האהבה שלה לזמרות סול שחורות (זה היה די מעניין) ועל התחזקות האמונה שלה (זה היה די מייגע), ואז פלס הציעה ששבת תשיר משהו, א-קפלה. את מה שקרה בדקות הבאות אי אפשר לתאר במלים כמו "יפה" או "חזק". "מרעיש" זה כבר יותר בכיוון. אני לא זוכר איזה שיר שבת שרה (גם היא לא זוכרת), אבל אני זוכר בדיוק באיזו נקודה בנתיבי איילון הייתי כשהקול הענק שבקע מהרדיו גרם לכל מערכות האזעקה הפנימיות שלי לצפצף. כששבת גמרה לטרוף את המיקרופון, פלס לא הצליחה לחבר שתי מלים מחמת ההתרגשות המוצדקת. לא מן הנמנע שהיא גם שקלה לרגע להחליף מקצוע.

» לאה שבת - אהבתי אוהבת אהבה - לפרטים על הההופעות

חודשיים לאחר מכן, אחר הצהריים, שוב בגלי צה"ל. השדרנית סיפרה על מופע התרמה כלשהו שנערך בנמל תל אביב. "בואו נשמע משהו מתוכו", אמרה, והיד כבר נשלחה להעביר תחנה. בדרך כלל מופעים כאלה מוציאים מזמרים את המירע שלהם, והגיטרה האקוסטית היחידה שליוותה את פתיחת השיר לא בישרה טובות. ואז נשמע קולה של לאה שבת. הפעם, כשהזיכרון מ"ציפורי לילה" עדיין טרי, גורם ההפתעה לא שיחק תפקיד, ובכל זאת הביצוע של שבת ל"חתיכת שמים" היה מפיל. עוצמת שיא, רגש גואה ומתפרץ, ואפילו לא שמץ של בומבסטיות. איזו זמרת אדירה. ואיך זה שרק עכשיו אני מבין את זה?

אוהדיה הוותיקים של שבת מוזמנים לסנן "עכשיו נזכרת?". הצדק יהיה אתם, כמובן. אבל נדמה שההפתעה הפרטית שלי משקפת משהו יותר רחב. הרושם הוא שיש הרבה מאוד חובבי מוסיקה ששבת מתויקת אצלם תחת "זמרת טובה, הלאה". הם מודעים לאיכויות הווקאליות שלה, הם יודעים שהיא בליגה אחרת מזמרות הפלסטיק למיניהן, ובכל זאת הם יעדיפו ללכת בפעם החמישית להופעה של יהודית רביץ, או בפעם השלישית להופעה של מאיר בנאי, מאשר ללכת בפעם הראשונה להופעה שלה.

שבת. "הדבר היחיד שהיה לי חשוב זה לדבר את הנפש" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

מדוע? אפשר לחשוב על כל מיני סיבות. למשל, העובדה ששבת תקועה בדיוק באמצע הדרך בין מזרחיות למערביות ובין חילוניות לדתיות, באופן שמקשה על המיתוג שלה (סליחה מראש על המלה הזאת, שכל כך צורמת במקרה של שבת). וגם: העדר ייחוד באלבומיה האחרונים ושיווק לא נכון שלהם. הסינגל הראשון מתוך אלבומה האחרון של שבת, שיצא לפני שנה, לא רק נשמע כמו אחד השירים הישנים שלה, אלא גם נקרא "עד שהרוח". איזו בחירה אומללה. היא יצרה את הרושם ששבת הנוכחית היא שעתוק לא מלהיב של שבת שכתבה בשביל אחיה את הלהיט הענק "בגלל הרוח".

אין סטיילינג

יכול להיות שגם למראה של שבת יש חלק בעניין. אנחנו אוהבים לצקצק בלשוננו נוכח זמרות בעלות גוף שמפריזות בדיאטה, אבל בסתר לבנו אנחנו מעדיפים אותן תחת משטר אכילה כלשהו. ואנחנו מפחדים מסטיילינג צעקני ומוגזם, אבל האפשרות שלא יהיה סטייליסט בכלל היא עוד יותר מפחידה. שבת לא משחקת במשחק הזה. אין סטייליסט, במובן הכי עמוק. זמרות אחרות היו מהססות לפני שהיו מזמינות עיתונאי לדירת השיכון המאוד מבולגנת שלהן (דנה, בתה בת השש של שבת, נמצאת בחופש, וכך אמנם נראה הבית). וזמרות אחרות היו מהססות לפני שהיו מזמינות עיתונאי להצטרף אליהן להופעת התפרנסות בקיבוץ, בתנאים לא תנאים, הופעה שאף זמרת לא יכולה לצאת ממנה טוב, אפילו אם היא לאה שבת.

שבת לא מתרשמת מכל הסיבות החיצוניות לחוסר ההצלחה שלה. היא לא סופרת אותן. אם מישהו אשם, זה רק היא ומה שהיא מכנה "התקיעויות של הנפש שלי": "מה שיש בתוך הנפש שלנו יכול הרבה פעמים לעכב דברים. יודע מה, עזוב. אני לא רוצה לענות מהמקומות העמוקים, כי אנחנו נצטרך לשבת פה עד שהבת שלי תלך לתיכון".

אבל שבת היא אדם כל כך כן, שאחרי חמש דקות היא כבר מדברת מהמקומות העמוקים. "אתה מכיר בחורות יפות שאומרות ‘אני לא יפה'? גם לי יש את זה. לאו דווקא ביופי החיצוני. ביופי הפנימי. ואללה, אף פעם לא אמרתי את זה במלים האלה".

לא שהיא ממעיטה בערך עצמה. היא אומרת שהיא יודעת שהיא זמרת מעולה. "הבעיה שלי היא שמושג ההצלחה לא היה ברור לי אף פעם. לא יכולתי להציב את זה כמטרה. בגלל שאני אדם מחפש, הדבר היחיד שהיה לי חשוב זה לדבר את הנפש, לצאת לחופשי באמצעות המוסיקה מכל הדברים שהתלבשו עלי בילדות. האפשרות של הצלחה לא היתה מובנת לי. לא הבנתי את זה כמו שהבנתי בפשטות ‘תכתבי ותשירי'.

"עכשיו, בפעם הראשונה בחיים, בגלל כל מיני תיקונים שעשיתי ואני ממשיכה לעשות, אני מרגישה שאני רוצה להצליח. בפעם הראשונה אני אומרת לעצמי: זה הזמן, לאה. תעשי, ותעשי את זה בשמחה. יואב קוטנר אמר במופע לזכר מאיר אריאל שאריאל לא רצה לשיר במרתפים, הוא רצה להיות זמר מצליח. זה מה שאני רוצה, ואני יודעת בידיעה של אלוקות שהמקום שלי הוא המקום הגדול".

היא לא עומדת להופיע בקיסריה. גם לא בהיכל התרבות או בבנייני האומה. לא בזמן הנראה לעין. אבל שבת יוצאת עכשיו לסיבוב הופעות ראשון זה שבע שנים, ובפעם הראשונה בקריירה שלה (מפתיע לשמוע, אבל זאת האמת) היא תופיע באולמות בינוניים ואפילו די גדולים. במוצאי שבת (15 בחודש) היא תופיע באמפי של עין הוד, ביום רביעי הבא (19 בחודש) היא תקיים הופעה חגיגית בצוותא תל אביב (ותארח את אחיה שלומי), ב-29 באוגוסט היא תופיע באולם הגדול של קיבוץ גבעת ברנר, ובהמשך יתקיימו הופעות בבית שמואל בירושלים ובאולמות ומועדונים אחרים.

האם היא לא חוששת להתאכזב? הרי האלבום האחרון שלה נחל כישלון מסחרי, ושיריה הישנים אמנם מושמעים תדיר אבל לא חורכים את הרדיו. מדוע שדווקא עכשיו הקהל ינהר להופעות שלה? "אני לא יודעת מה יקרה, אבל אני לא חוששת", אומרת שבת. "מבחינתי, עצם הרצון בהצלחה הוא ההצלחה. אומרים שבעולם הבא אדם נמדד בכמה שהוא השתוקק, לא בכמה שהוא הצליח. אני מה זה משתוקקת עכשיו".

שוב פעם רוח?

מי שלא יראה את שבת בסיבוב החדש שלה יפסיד הופעה טובה. כך לפחות זה נשמע בחזרה שהתקיימה ביום חמישי שעבר. שבת והנגנים שלה הצטופפו בחדר חזרות זעיר (בחדר החזרות הגדול והמפנק במתחם התאמן בועז מעודה) ונאבקו בתחילה בבעיות אקוסטיקה. בזמן שהטכנאי התגושש עם הכבלים שבת ניגנה את ריף הגיטרה של "Pretty Woman" וגערה במנהל שלה, שלא הגן על האינטרסים שלה מול מרכזת התרבות של קיבוץ עין החורש, שבו שבת הופיעה מאוחר יותר באותו יום. "אתה פשוט תמים מדי", אמרה לו הזמרת התמימה מדי.

כשבעיות הסאונד נפתרו, ואחרי כמה שירים מגומגמים, שבת והנגנים שלה נכנסו להילוך די גבוה. הקלידנית ורד פיקר הכינה עיבודים ששומרים על נאמנות לגרסאות המוקלטות של השירים אבל מרעננים אותן, הבסיסט מיכה מיכאלי והגיטריסט איציק יונה ניגנו היטב, והמתופפת הצעירה מיכל רהט, שלבשה חולצה ועליה הכיתוב "I love to swing", היכתה בתופים ברגישות אבל גם בחריפות של מתופפת פאנק. כשהמוסיקאים ניגנו חזק מדי פיקר העירה להם: "אל תשכחו שאנחנו מלווים זמרת". זאת היתה הערה במקום, אבל היא רק חיזקה את הרושם שהרכב הליווי של שבת נשמע כמעט כמו להקה אורגנית, וזה דבר שקורה מעט מאוד בהופעות של זמרי מיינסטרים.

כמה שעות אחרי החזרה שבת ישבה על במת אולם המופעים של קיבוץ עין החורש והמתינה בסבלנות שהמשוררת מיכל סנונית תגמור להקריא משיריה (זה היה ערב משולב לט"ו באב). ההופעה עצמה היתה סבירה, דבר שייחשב להישג נוכח התנאים הבעייתיים (הסאונד היה גרוע ורוב הכיסאות באולם נותרו מיותמים). תרעומת משעשעת התעוררה כששבת חטאה בטקס הירידה מהבמה לצורך העלייה להדרן. לכמה מהקיבוצניקים זה לא נראה. מין פוזה עירונית שכזאת. כשהמוניטור של שבת שבק חיים באמצע ההדרן, אחד הקיבוצניקים צעק: "ירדת מהבמה, התחילו לפרק".

שבת לקחה את הבאסה בסבבה, סיפרה בדיחות, נתנה כמה ביצועים טובים ושמחה לחזור הביתה. הדבר העצוב היחיד בכל הסיפור הוא שבשנים האחרונות הופעות מהסוג הזה ממלאות את היומן שלה, ולא הופעות אמיתיות, מול אולמות מלאים. הלוואי שסיבוב ההופעות החדש ישנה את המצב. "יש תמונה אחת שאני רואה בעיני רוחי והיא ממחישה יותר מכל את השינוי שהתרחש בי", אומרת שבת. "אני רואה את עצמי רצה, כמו ילדה, רצה והרוח מתלתלת את תלתלי". שוב פעם הרוח הזאת? אם היא כבר כאן, הגיע הזמן שתסחף את אחת הזמרות הישראליות הגדולות למקום המכובד שהיא ראויה לו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ