אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנדה: מאולם אינטימי לגדול כפליים

החור השחור בין "אנחנו" ו"הם" בלט בהצגה אנדה, אמש בתיאטרון

תגובות

הלכתי לראות פעם נוספת את הצגת אנדה כעשרה חודשים מאז הועלתה לראשונה, גם מפני שעתה היא מוצגת באולם הגדול של תיאטרון בית לסין (כ-900 מקומות, לעומת כ-400 בבית ציוני אמריקה) וגם מפני שבתפקיד הראשי, של אנדה, העדה שלא ניתן לה להעיד במשפט אייכמן משחקת עתה רבקה נוימן, במקום קרן צור שיצרה את התפקיד ויצאה לחופשת לידה.

» אנדה - לפרטים נוספים ומועדי ההצגה לחצו כאן

ראשית, ההצגה עמדה היטב במבחן המעבר מאולם קטן ואינטימי לאולם גדול כפליים. גם מפני שזה אחד המחזות העבריים-ישראליים החשובים שנכתבו בשנים האחרונות, וקרוב לוודאי אחד הטובים שהלל מיטלפוקנט כתב. אבל גם מפני שבחלל הגדול לפתע קיבלה ההצגה דגשים אחרים, וקרובים יותר לכוונת המחזה, לפי הבנתי: זה אמנם, מבחינת העלילה, מחזה על תהליך בדיוני, שמספר את המציאות כפי שהיותה יכולה להיות, על הפוליטיזציה של בחירת העדים למשפט אייכמן. אבל מבחינת התוכן הרגשי זה סיפור על החור השחור שנפער בין היהודים מ"שם", ששרדו את השואה, ובין ה"הם", הישראלים שלא ידעו, ועד היום לא יודעים איך לשמוע אותם, איך להבין אותם, איך לדבר אליהם ועליהם. ובאולם הגדול הרגש גואה, אם זה בתמונות בין מיכה סלקטר, בתפקיד נוחי, לבין אביו, בהצגה ובחיים, רמי סלקטר.

הופעתה של צור התקבלה בהתפעלות מוצדקת גם בשל ההישג הטכני ביצירת גיל הדמות, מבטאה והליכתה; לרבקה נוימן, שחקנית אופי מעולה, זה הישג כמעט טבעי. אבל היא מביאה לתפקיד אישיות אחרת, ועוצמה רגשית אחרת, ומאפשרת לעצמה ללכת רחוק עם הרגש, ולזעזע ממש בתמונה שלה מול נוחי, בעוצמה שבולמת את מחיאות הכפיים שמגיעות לה, באמצע ההצגה כמו בסופה.

זה מחזה חשוב, מרתק ומרגש, עם הרבה תפקידים מעולים (אילן דר, רפי תבור). בזיכרוני נחרת רגע אחד מני רבים: יורם חטב, בתפקיד הנבל, המייצג את הנרטיב הישראלי המחליא, שם יד על כתפה של אנדה, וכל גופה נרעד כאילו עבר בו זרם חשמלי. הצגת חובה, ועוד תפקיד מעולה.

תיאטרון בית לסין מעלה את "אנדה" מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו

*#