אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי הצגות מומלצות לערב קליל ומהנה

היא אולי לא מחדשת הרבה, אבל ההפקה החדשה של "חלום של לילה בלב קיץ" היא הצגה מענגת ומבוצעת להפליא; וגם "אפריל קסום" מספקת מסע מעורר מהעיר אל העולם הירוק

תגובות

"חלום של לילה בלב קיץ" - ההפקה הראשונה, מאז ומעולם, של מחזה שייקספירי בבית ליסין - היא אכן הצגה חלומית, בחירה אידיאלית לערב קיץ חם ומהביל. גם מי שקצת התעייף מהמחזה הזה (שהועלה באנסמבל עיתים לפני שנתיים ובתיאטרון תמונע רק לפני כמה חודשים), לא יוכל שלא להיכבש בקסמה של ההצגה שיצר הבמאי הצעיר גלעד קמחי, בשיתוף צוות מוכשר של שחקנים, המיטיבים להשמיע את תרגומו החדש ורב ההמצאות של דורי פרנס.חלום של לילה בלב קיץ - לפרטים נוספיםאין כאן פרשנות דרמטית או מקורית במיוחד. מאז ימי יאן קוט ופיטר ברוק, אין כמעט הפקה של המחזה שאיננה מתמקדת באנרגיה הארוטית הקודחת הנחשפת עם המעבר מהרציונליות המצמיתה של העיר אל מחשכי עלוות היער - וההפקה שלפנינו בהחלט ממשיכה את המסורת. גם ההחלטה המשמעותית ביותר של קמחי - לשלב במחזה פזמונים מוכרים - הולכת בעקבות גרסאות קודמות. יבגני אריה, למשל, שביים את ההצגה בתיאטרון גשר ב-2001, שיבץ בסיפור את להיטי הביטלס, שרבים מהם מדיפים ניחוח נוסטלגי, כמעט מלנכולי; קמחי מעדיף לשזור בעלילה שירי פופ מתקתקים, מהמיטב של ארתה פרנקלין או של קווין, שמעוררים בקהל עליצות ובעיקר מעצימים את מוטיב הדראג-שואו (הפיות ביער הזה הן fairies לכל דבר, גברים שעירים ושריריים; מלכתן, טיטניה, בגילומה השוצף של הילה זיתון, מפגינה נשיות מופרזת, על גבול הפרודיה). בכמה מקרים, קמחי ליקט פזמונים ישראליים דווקא - "רוח שטות" (שאוברון מזמר לפּאק שדונו), "הרחובות שלנו" או "סוף לסיפור" - ובכך הוסיף להצגה טאץ' מקומי משעשע. התוצאה היא מעין "פרסיליה מלכת המדבר" פינת פרישמן; אין פלא שבסצנה הפותחת, טיטניה ואוברון מגיעים לאולם החתונות כדי לטעום ולאשר את המנות (ראש של חמור מוגש על טס גדול): היש תמונה ישראלית מזו?קמחי אולי לא מחדש, אבל הוא מוכיח חוש קצב מצוין ויכולת מרשימה בהדרכת הצוות, במשחק וגם בריקוד. כולם טובים, אבל חלקם מצטיינים במיוחד: דקלה הדר מעולה כפאק הסורר, שידו בכל; יניב לוי סוחט עד תומו את תפקיד תחת הרפד (איזה תרגום מבריק בפשטותו!); דניאל אפרת מדויק מאוד כמוט הנגר, אלוף בדיחות הקרש; ומבין ארבעת הצעירים המאוהבים, טל-יה יהלומי (הלנה) משכנעת במיוחד. התפאורה (ערן עצמון), התאורה (יחיאל אורגל) והתלבושות (אולה שבצוב) יוצרות במה ססגונית אך לא עמוסה מדי; וגם משחקי המילים של פרנס ההיפר-אקטיבי מגיעים הפעם במינון מושלם (כולל שינויים מתבקשים, כמו למשל תלונותיה של הרמיה על העלבונות שמטיחה בה חברתה הלנה: בטקסט המקורי הרמיה סבורה שלועגים לקומתה הנמוכה; ואילו כאן, הטענות מתמקדות דווקא בגזרתה המעובה יותר - נושא אקטואלי וכאוב בהרבה). לפעמים נדמה שקמחי קצת נסחף בחגיגה: פה ושם היה אפשר להפגין יותר איפוק; אבל גם כך, זוהי הפקה עשירה, נבונה ומבוצעת להפליא. תענוג אמיתי.מה שקנה את לבי במיוחד היה רגע קטן לקראת הסוף. הצגת החובבים ("פירמוס ותיסבי"), שבעלי המלאכה מעלים לרגל חתונת הדוכס תזאוס, מציבה בפני הבמאי אתגר לא פשוט. מצד אחד, ההומור בסיטואציה נובע מהפער שבין הרצינות התהומית והחשיבות העצמית המאפיינת את השחקנים הנרגשים ובין נלעגותה של ההצגה שהם מעלים; מצד אחר, יש משהו מעצבן, אפילו בלתי נסבל, בתגובתם הקנטרנית של האריסטוקרטים המתנשאים - הדוכס, אשתו הטרייה וארבעת הצעירים - העוקבים אחר ההצגה-שבתוך-ההצגה. כמו רגעים בעייתים אחרים בקנון השייקספירי, מנאום הסיכום של "אילוף הסוררת" ועד ייצוגו של שיילוק ב"הסוחר מוונציה", גם כאן הצופה באולם נתקף אי נוחות: כיצד אפשר לצחוק בטוב לב למראה הפקת הבוסר של האוּמנים המבולבלים, מבלי לאמץ את עמדת הבוז הצרוף של בני האצולה?קמחי לא מוותר על ההערות המתחכמות, אבל בשלב מסוים הוא מרשה לשרוך הסנדלר (יוסי טולדו המהימן כתמיד) לנטוש את הקול הצווחני ואת הטון האווילי ולהשמיע את המונולוג האחרון של תיסבי היפה - המאבדת עצמה לדעת על גופתו של אהובה - בנימה רצינית, מעוררת כבוד ומרגשת. העובדה שהפאה נשמטה זה מכבר מקודקודו של שרוך וחשפה את קרחתו הבוהקת איננה גורעת מכוחה של התמונה, אלא דווקא להפך: הנה כך, מתוך להט פנימי, נולד הפלא התיאטרוני. אצל קמחי, אם כן, תזאוס דורש מהשחקנים לוותר על האפילוג שהכינו לא משום שמאס בסדרת הכרכורים שלהם אלא משום שאחרי מפגש כזה, עם מעשה אמנות של ממש, אין טעם להכביר מילים נוספות.

האוהבות את האביב"אפריל הקסום", רומן סנטימנטלי של אליזבת פון ארנים (1922), שהפך לימים לסרט קולנוע מצליח (1992) ולהצגה בברודווי (2003), הוא לא בדיוק יצירת מופת שייקספירית; אבל לא קשה לאתר את עלילת "חלום ליל קיץ" בסיפורן של ארבע נשים בריטיות, הנמלטות מהרציונליות המצמיתה של לונדון האפרורית אל מרחביו הבשומים של הכפר האיטלקי. טכנית, כמובן, אפריל הוא לא קיץ אלא אביב, אולם גם המסע הזה, מהעיר אל העולם הירוק, חושף יצרים מנומנמים ומחלץ תשוקות מודחקות.אפריל הקסום - לפרטים נוספיםמשתתפות "אפריל הקסום". לא בדיוק יצירת מופת שייקספירית (צילום: יוסי צבקר)ההפקה של תיאטרון באר שבע, בבימויו של רועי הורוביץ (עם מעורבות גדולה, ככל הנראה, של נתן דטנר בשלבים הסופיים), היא הצגה צנועה וסימפטית. גם הפעם, כבעבר, הבמה מקרינה חן מעט חובבני: התפאורנית נטע הקר פתרה היטב את בעיית המעבר מבריטניה הסגרירית לגן העדן הים תיכוני, אבל בית הנופש הכפרי נראה קצת מתורבת ומצויץ מדי, חף מאותה איכות פראית שהכל מייחסים לו. מירב נתנאל עיצבה תלבושות תקופתיות טובות לנשים, אבל הגברים לבושים בצורה הרבה פחות משכנעת (חולצה אדומה ועניבה כהה לעורך דין לונדוני בתחילת שנות ה-20? איי דונט טינק סו). המוזיקה של אבנר קנר, שמקבלת עומק רק לקראת הסוף, נשמעת רוב הזמן כמו חלטורה שהוקלטה על אורגן חתונות; קנר אולי ניסה ליצור תחושה של פארסה תיאטרונית, אבל האפקט וולגרי, כאילו ניסה לחסוך בהוצאות נגנים.כן, הכל קצת חורק, אבל במקרה הזה ההרגשה שנקלענו לתיאטרון שולי בעיר שדה הולמת את החומר החביב ומעניקה לערב את אותה תחושה שהאנגלים מתארים כ"quaint", כלומר, שובה לב באופן תמים או מיושן. זהו מחזה קטן וחסר יומרות, אבל משהו בסיסי עובד כאן - בפרופורציות של ההצגה, בהתפעמות הילדותית וברוח המשובה שמשתלטת על הבמה ברגע שהגברים מגיעים למחנה הקיץ (סליחה, האביב) של הבנות. השחקניות - לירית בלבן, אביטל פסטרנק, מרינה שויף - טובות מאוד. חנה רוט קצת לוחצת בתפקידה כליידי מפלצתית (קל לדמיין את דטנר מסביר לה בחזרות כיצד עליה לעוות את פרצופה בתשוקה כשמושיטים לה אגוז), אבל גם היא מספקת את הסחורה. אולי זה חום יולי-אוגוסט הארור, אבל אפריל בבאר שבע מזמן לא נראה קסום כל כך.חלום של לילה בלב קיץ - לפרטים נוספיםאפריל הקסום - לפרטים נוספים

כתבות שאולי פספסתם

*#