אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלאך של יעקב דורצ'ין

אף אחת מכ-30 העבודות של יעקב דורצ'ין המוצגות במוזיאון תל אביב אינה מיותרת. יחד הן יוצרות אמירה סוחפת, כעין סיפור ללא נרטיב

תגובות

אם להשתמש במטאפורה שירית, ישראלית מאוד, אפשר לומר שאל התערוכה של יעקב דורצ'ין בתל אביב צריך לבוא בעיניים יחפות. הקשרים היסטורים רבים, בעיקר הקשרים דתיים של נצרות ויהדות, והתייחסויות לתולדות האמנות, מפיקאסו דרך ברנקוזי ועד דייוויד סמית ואנתוני קארו, נדחסים יחד בתערוכה לא גדולה שמציגה עבודות יפהפיות של דורצ'ין, רק מיעוטן חדשות.

אבל לפני שפונים להקשרים ולסיפוריות, צריך להתמקד בדיוק הבלתי רגיל של האמירה כאן, אמירה שרחוקה מלהיות מינימליסטית ויוצרת רגע צלול מאוד שרק אמנות טובה מאפשרת.

חלל התערוכה במוזיאון תל אביב מסודר כשני מעגלים. במרכז אולם מרקוס ב' מיזנה, שבו היא מוצגת, נבנו קירות פנימיים שמוקדשים לרישומים והדפסים בטכניקה מעורבת וגם לכמה ציורים; ועל קירות האולם עצמו נתלו התבליטים-פסלים הציוריים כל כך של דורצ'ין. הבעיה היא שעוצמתם של התבליטים הופכת את הרישומים למין הערת שוליים גדולה מדי ולא הכרחית. אולי נכון יותר להציג את שני סוגי העבודות בנפרד, כפי שנעשה לפני שש שנים כשהוצגו, במקביל, תערוכת רישום גדולה של דורצ'ין במוזיאון הפתוח בתפן (שכללה חלק ניכר מהעבודות המוצגות כעת) ותערוכת פיסול שלו בגלריה גורדון. בתערוכה הנוכחית נקראים הרישומים בעיקר כהתבוננות על המחקר של דורצ'ין בקו ונפחיות וכאילו היו הכנה לפסלים - והם אינם כאלה. בספר המרשים שיצא לרגל התערוכה במוזיאון תל אביב, הרישומים, ההדפסים והציורים נסקרים כעבודות עצמאיות במאמר של האוצר מרדכי עומר.

עבודות הפיסול-תבליט שבתערוכה משובחות. אף אחת מכ-30 העבודות המוצגות כאן, שנעשו בין 1982 ל-2008, אינה מיותרת. זו קבוצת עבודות המחזקות זו את זו ליצירת אמירה סוחפת, כעין סיפור ללא נרטיב ליניארי. הן גם מסמנות את דורצ'ין כאמן שהוא זרם של איש אחד.

                                            "בריכה עם חיות מים", 1987

הדימוי המרכזי החוזר אצל דורצ'ין הוא דימוי המלאך, המתואר בדרך כלל בדומה לדמויות אנושיות, אך עם סימנים מיוחדים כמו כנפים והילה. בתערוכה מוצגים 12 פסלים שהמלה "מלאך" מופיעה בכותרתם. דורצ'ין אמנם מתייחס בהם למסורת הייצוג העשירה במיוחד של מלאכים באמנות, אך יוצר דבר מה חדש ושלם. ולמרות כובדן הפיסי של העבודות, יש בהן איכות של ריחוף ובעיקר ביטוי מזוכך של כמיהה וגעגוע, הנכחה של מה שהיה יכול להיות ורמז על החבוי.

אחת מנקודות המוקד של התערוכה היא הפסל "מלאך" מ-1993 - כיפה ברזל ענקית (בקוטר יותר משני מטרים) שנלקחה מרכבת ישנה, ובמרכזה מעין קורת מתכת בתור עמוד שדרה. כיפת הברזל חלודה, שרוטה ומוכתמת בשאריות צבע, אבל רבת יופי. התחושה היא של רקמה חיה, שיופיה נובע מההשלמה עם כל מה שעבר עליה והיא כמו מכריזה שלמרות כל השריטות והחבלות, הנשמה היתרה נשארת נקייה.

מבחינה זו "מלאך", כמו עבודות נוגות-משהו אחרות של דורצ'ין, היא גם אופטימיות. כמוהן, כוחה נובע בעיקר מכך שאין בה אירוניה. זו גם העבודה הגדולה ביותר בתערוכה, והיא מציעה לצופה הרגשה של היעטפות במשהו גדול ממנו, מעין כנפיים לחסות תחתן. ואילו בעבודות הקטנות יחסית שבתערוכה, ובהן "חלון ומלאך" (1996), דורצ'ין לש את הברזל ויוצר תחושה אמביולנטית של חומר גולמי וצורה בארוקית עשירה ודרמטית.

ב"מלאך ערוף III" (2001), אחת העבודות הקטנות הללו, דורצ'ין מפגיש יופי עם זוועה במיטב המסורת של ציורי קדושים מעונים, בעיקר התיאורים הרבים של ראשו הערוף של יוחנן המטביל. דורצ'ין משתמש כאן לתיאור הראש במסה של חתיכות ברזל קטנות יחסית, שיוצרות צורה גלית וחורגות מריבוע המתכת שהוא גוף העבודה.

השמות הסיפוריים של הפסלים רומזים לצופה שיש לקרוא אותם כמתייחסים לדימויי גוף, אך לא מבטלים את הראייה המופשטת שלהם המתקיימת במקביל. בעבודות ניכר זיכרון של ורסיית המודרניזם המקומית, ההרואית, של יחיאל שמי - סוג של הנאה מכוח פיסי ומהביטחון שנלווה אליו, שמתורגם להתעלות נפשית לא פחות מאשר חומרית.

שורה של עבודות נוספות מתייחסות לדימוי הציפור - דימוי שאפשר להתייחס אליו כאל דימוי-אח של המלאך. ב"עמוד ציפורים" מ-1994, דורצ'ין מתייחס באופן עקיף ל"עמוד האינסופי" של ברנקוזי מ-1938 - מהעבודות המכוננות של האמנות המודרנית, המדברות על ניסיון, גישוש ובעיקר כמיהה לטרנסצנדנטי (ובעבודה "נשיקה", שתלויה במבואת המוזיאון, הוא מתייחס ישירות לעבודה "נשיקה" של ברנקוזי). ב"עמוד ציפורים" דורצ'ין יוצר פרדוקס בכך שהוא יוצר מהציפורים עמוד שדרה ונוטל מהן את התעופה, בדומה לפרדוקס שיש במלאך ערוף - מלאך שניטלה ממנו מתת האלמוות.

הקירבה מלאך-ציפור בולטת גם ב"ציפור" (2006), מהעבודות הפיוטיות ביותר בתערוכה. זו יצירה קטנה של מה שיכול להיקרא כגוף, ראש וכנף ממתכת קרועה, שעליה השאיר דורצ'ין שרידי צבע כחול, שרידי חלום. התחושה היא של מטמורפוזה, או, אם נרצה, של אלכימיה שדורצ'ין מחולל במתכת הכבדה, שאותה הוא הופך כמעט למשיחת אקוורל בחלל.

יעקב דורצ'ין - "קפלים בברזל ומחוות של קווים". אוצר: פרופ' מרדכי עומר. מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך. שעות פתיחה ב', ד' 10:00-16:00, ג', ה' 10:00-22:00, ו' 10:00-14:00, שבת 10:00-16:00. עד 1.8

*#