אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתיקה/אסתטיקה: זורמת ומעניינת

היופי מנצח את האופי בתערוכה ב"אתיקה/אסתטיקה", שבה מושכות עבודות צילום מרשימות את העין

תגובות

תערוכה מחויבת מוצגת בבית האמנים, אחת התערוכות היותר מעניינות שהוצגו במוסד הזה מזה זמן מה. בתערוכה צילומים ועבודות וידאו מהוקצעות, מדויקות, המודעות לכוחו הפתייני של המדיום ומדגישות את עליבותה של הגלריה - חלל ששיפוץ לא היה מזיק לו כלל. התערוכה יומרנית: "אתיקה/אסתטיקה", שני מושגים כבדי משקל בשיח האמנותי והתרבותי. אבל בתערוכה עצמה אין תחושה של כובד ראש - היא זורמת, קומוניקטיבית ומעניינת. נראה שחשבו פה גם על הצופים, שאמורים, לא ייאמן, אפילו ליהנות בזמן שהם רואים תערוכה, ולא לחוות רק חוויה אינטלקטואלית מנוכרת ומנכרת.האוצרת, לאה גולדה הולטרמן, כותבת: "לתערוכה נבחרו אמנים שעבודתם היא נגזרת של עמדה אתית ולא שאיפה אסתטית לשמה. האסתטיקה בתערוכה זו משמשת כלי פיתוי ללכידת תשומת לבו של הצופה, אך הפיתוי הינו מודע ומגויס לטובת העמדה האתית". התוצאה אסתטית מאוד ברובה, והתמה של אמנות מעורבת - אשר יכולה להיות דידקטית ומפורשת - משמשת יותר כרוח הדברים: היא אינה מפורשת, אלא מהלכת בין המוטיבציות השונות המניעות את האמנים ואת העבודות. בסופו של דבר, הרובד העיקרי העולה מהתערוכה הוא האסתטי. אך למרות זאת התערוכה אינה מציגה רק צילומים יפים, מרשימים ופתיינים, אלא מנסה לנקוט עמדה אתית ופוליטית (במובן הרחב של המילה). בנוסף היא כוללת עיסוק במדיום הצילום עצמו, ודיאלוג עם דימויים ויזואליים ומיתיים מתולדות האמנות - כמו נרקיס, האודליסק, או שלוש הגראציות. דמות האדם נוכחת מאוד בכל העבודות, אף באלו המציגות רק אובייקטים. האדם נוכח למרות היעדרותו - נראה שאתיקה אינה יכולה לעסוק רק בסביבה הפיזית, אלא חייבת את המהות האנושית. כמו בתערוכות קבוצתיות רבות, החיבור של חלק מהעבודות נראה מאולץ מעט, אם כי נעשתה עבודת אוצרות טובה, שמציגה בחלקה עבודות מוכרות מאוד אך מצליחה להציגן באור ובהקשר המעניקים להן נקודת מבט מחודשת.אתיקה/אסתיטקה - לפרטים נוספיםבהקשר של התערוכה, ובכלל, מעניינת עבודת הווידאו "נשים רוקדות" של עינת עמיר, המטשטשת הבדלים מגדריים בין המינים. במרכז הפרפורמנס המוצג בווידאו דמות גברית מוקצנת, בהמית, העונה על כל הסטריאוטיפים המצ'ואיסטיים הדוחים. לדמות זו מעניקה עמיר מניירות נשיות, שהופכות את מגדרה לבלתי ניתן להגדרה. תוך כדי שתיית וויסקי ותקיעת גרעפסים, היא שרה שיר של חוה אלברשטיין על אשה שצריכה לרקוד, לפתות, להוליד ילדים, לשמר נעורים, להיות אשה, אמא ולמות. העבודה היא סוג של אקט פוליטי - הקצנה גרוטסקית ורדיקלית של טשטוש וביטול זהויות, הגדרות ותבניות - המשליך מעבר להיבטים מגדריים. העבודה עצמה מושכת ודוחה, מטרידה ומסקרנת. בפרקטיקה של פרפורמנס קווירי, אמיר מציעה חוויה אפקטיבית.עדי נס מציג את "נרקיס", עבודה שנראה לי שאין מתאימה ממנה לדיון אתיקה-אסתטיקה. הסיפור המיתולוגי על הנער שהתאהב בבבואתו המשתקפת במים מבטא הרי את האהבה העצמית האולטימטיבית. בתצלום נער צעיר ויפה השקוע בבבואתו המשתקפת במים. הנער השקוע בבבואה אינו מצוי בסביבה פסטורלית עתירת יופי, כי אם יושב על שפת המדרכה, לבוש בפשטות ומביט בשלולית דלוחה. התצלום הזה, המרהיב ביופיו, הוא דימוי "נסי" מובהק, על כל סימניו (נער מזרחי, הומו-ארוטיות וכו'). לצדו מוצגים תצלומים אחרים באותו הנושא, המציגים גם הם את דמותו של נרקיס העכשווי, אולם מדובר בצילומים קטנים, לא ממוסגרים, שאינם מרהיבים כמו התצלום הגדול. בתצלומים הקטנים הללו, השונים באופן התצוגה, יש הרחבה של בחינת הצילום עצמו כמדיום, על אמצעי התצוגה והיצירה. נס מציג הד של המיתוס המקורי ולצדו הד של המיתוס שלו עצמו, שיצר במיומנות צילומית מרשימה.עבודות רבות בתערוכה הן ישירות, פרונטליות, המעמתות את הצופה באופן ישיר עם הדימוי. אך יש בהן חמקמקות, מסתורין ודואליות, המעניקים להן נופך מעניין ומסקרן המושך את הצופה להמשיך ולהתבונן, לחקור את הדימוי, לחדור לנבכי מה שמצוי מולו, גם אם לכאורה הוא בנאלי (כמו בעבודות של אורי גרשוני). טל שוחט מציגה עבודה מצוינת, שאותה הציגה בעבר בגלריה רוזנפלד. אשה ערומה, אודליסק מודרני, שוכבת על ספסל עץ; מבנה גופה מתוח ומושלם ועל איבריה כתובות בלטינית ובצרפתית, "ירך", "צוואר" וכו', ההופכים אותם למסומנים. החלל עצמו מנוכר וחסר כל סממנים אישיים: קיר בטון עצום, קודר, אפור-שחור, בעל עוצמה ברוטליסטית המנוגדת לגוף הענוג - אך בעל העוצמה העצורה - השכוב מולו. שוחט מנהלת דו שיח חזותי עם הדימוי המוכר והטעון בתולדות האמנות: דימוי הפילגש יקרת הגוף, האודליסק. מיתוס זה, שבעצמו טומן בחובו היבטים אתיים, מוגש באריזה אסתטית מרהיבה על ידי שוחט, המנתחת כל תו ואיבר בגוף הנשי המושלם, מעניקה לו שם ובאופן כללי חוקרת היבטים הקשורים במושג "נשיות".

*#