אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קראפטוורק: אני רובוט?

הרכיבות הארוכות על האופנייים, החברים שנטשו וההרמוניה המושלמת בין אדם ומכונה. איך מתפתח החזון של "קראפטוורק"? ראיון נדיר עם ראלף הוטר, סולן להקת הרוק הוותיקה, לרגל הופעה בבריטניה

תגובות

ראלף הוטר, סולן להקת "קראפטוורק" הגרמנית, נשמע בטלפון צעיר בהרבה מ-62 שנותיו, ועל פי קולו, נינוח ביחסו לטקסי הראיון הרבה יותר מכפי שאפשר היה לחשוב. הוא מעניק מזמנו לעיתונאים בתדירות שדומה לזו של יציאת התקליטים של "קראפטוורק". הם יוצאים לעתים נדירות: מלבד אלבום ההופעה החיה "Minimum-Maximum" מ-2005, האלבום האמיתי האחרון שלה היה "Tour de France Soundtracks" ב-2003. קודם לכן הגיחו חברי הלהקה ממחבואם ב-1991 כדי להוציא את "The Mix", אנתולוגיה של גרסאות מעודכנות ומשופרות של כמה משיריהם הטובים ביותר, שייצגה את הפירות שהשיגו ברוב עמל כשביצעו את המעבר מאנלוגי לדיגיטלי.

גם מי שאינו מבין גרמנית כדאי לו לשמוע את המוסיקה הזאת בשפה המקורית שלה. למשל הלהיט "The Model" מ-1981 שדורג בבריטניה במקום הראשון בטבלת המכירות: הוא נשמע כבד בתרגום האנגלי שלו; בגרמנית הוא אלגנטי ומדויק כאחד. הוטר, מתברר, מתרגם בעצמו את התמלילים.

רמזים נבואיים

לתהליך היצירה האחרון של הלהקה, שהתמקד בקלינג קלאנג, האולפן שלהם בדיסלדורף, נדרשו כחמש שנים, דבר שמבליט את מחזורי העבודה המדהימים של הלהקה. הוטר מתעקש שהוא ועמיתיו זקוקים לפרוש להתבודדות כדי ליצור; האגדה מספרת שבאולפן אפילו לא מותקן טלפון.

אנשים מחמירים פחות היו מנצלים את הזמן והשלווה ליצור מוסיקה אין-סופית, אבל זו אינה דרכה של "קראפטוורק", דבר שמסביר כנראה מדוע שלושה מחברי הלהקה - וולפגנג פלר, קארל ברטוס, והאחרון, ממייסדי הלהקה, פלוריאן שניידר - עזבו את קלינג קלאנג לצמיתות. יש לפחות שלוש סיבות לחשוד שהוטר ושלושת עמיתיו החדשים (יחסית) - פריץ הילפרט, הנינג שמיץ ושטפן פפאפה - יופיעו בתקשורת קצת יותר מעכשיו. יש להם מצגת חיה חדשה, לרבות קטע בתלת-ממד (שבשבילו נחוצים המשקפיים מיוחדים), שהוקרנה בבכורה בבריטניה בשבוע שעבר בפסטיבל הבינלאומי במנצ'סטר. בספטמבר ייצאו סוף סוף גרסאות סופיות של שמונה אלבומים - מאז "Autoban" שיצא ב-1974 ואילך - המרכיבים את הקנון של "קראפטוורק". בנוסף, הוטר מבטיח שמוסיקה חדשה תצא "בקרוב".

"קראפטוורק" בהופעה בזאגרב בחודש שעבר. הטכנולוגיה סיפקה את הסחורה(תצלום: רויטרס)

התיאור המגוחך של יום ממוצע בחייו של הוטר נשמע כך: "אני קם בבוקר, מצחצח שיניים, הולך לאולפן, עובד, חוזר הביתה, אוכל, ישן". הוא מתגורר קרוב לדיסלדורף, ומפעם לפעם יוצא לחופשות שבהן הוא נוסע על אופניו אלפי ק"מ בכל שנה, וכנראה עובד בהתמדה - אבל מתקדם באטיות שקדנית, בעוד העולם שבחוץ טס קדימה.

"אנחנו עובדים כל הזמן על פרויקטים חדשים", הוא טוען, ואחר כך מספק פרשנות יפהפייה ואופיינית ל"קרפאטוורק" לסיבות שמחבלות בהתקדמות העבודה. הם נשארו תקועים יותר מדי בימים הגוססים של עידן הקיטור, וחיכו שיגיע הציוד הנכון - בייחוד בכל הנוגע להופעות.

"אני זוכר שפעם הופענו בפאריס. התחלנו ב-20:00 או משהו כזה", הוא אומר. "וכל מפעלי הפלדה הגדולים בפרוורים כיבו את החשמל, או הדליקו את החשמל, ובמערכת הכבלים היתה טלטלה גדולה. הופתענו מאוד". שוב הוא צוחק. "כל העניין הטכני עורר הרבה בעיות, אז לא יכולנו להופיע בהופעות חיות. כל שנות ה-80 לא הופענו בכלל".

זה אחד מהמתחים המעניינים של "קראפטוורק": כלפי חוץ הם נראו רגועים כל כך, אבל בעצם היו מתוסכלים מאוד במשך חלק גדול מאוד מהקריירה שלהם. "יש כל מיני מצבים מנטליים, סבלנות, כעס, חיוך גדול כשהכל מתפקד", אומר הוטר. "אבל החלטנו להמשיך לעבוד, ולהיצמד לרעיון של אדם-מכונה. בשבילנו זה עדיין פועל באופן חיובי".

בימים אלה בעלי בריתם הגדולים ביותר הם המחשבים הניידים שבהם מאוחסנים המרכיבים העיקריים של הופעתם - והוא מרגיע אותי שהם פועלים מצוין גם באולמות קפואים בטוקיו וגם באוהלי פסטיבל מחוממים יתר על המידה באוסטרליה. הטכנולוגיה סיפקה את הסחורה, ומוטב מאוחר; כפי שאומר הוטר בקוליות, "הציוד סוף סוף הגיע לאמות המידה שלנו".

אי שם בעבר הרחוק הוא אמר את אחד המשפטים שמעריציו מרבים לצטט בחיבה, משפט שנדמה שגם הוא מביע את הזעקה להתפתחות שטרם הגיעה. הטלפון, אמר, הוא "ענתיקה - אתה אף פעם לא יודע מי מתקשר, אין תמונה, זה מוצר מיושן שכל הזמן מפריע לעבודה".

קראפטוורק: "The Model":

"כן", הוא אומר עכשיו. "זה היה בשנות ה-70 וה-80, אבל זה עדיין תקף. היית מנומס, מרים את השפופרת ואומר 'הלו', והיית מופתע ממי שנמצא בעבר השני של הקו. בגלל זה באולפן אין לנו טלפונים. אנחנו בוחרים להתרכז במוסיקה, בתהליך היצירתי. כשאנחנו מסיימים לעבוד, אנחנו יוצאים שוב לעולם, ואז יש לנו זמן להיות בקשר עם החברים".

האם אתה שמח על החידושים כגון שיחה מזוהה, דוא"ל או אס-אם-אס? האם הדברים האלה הופכים אותך לתקשורתי יותר?

"כן, אבל זה לא שינה את הגישה הכללית שלי. אתה מכיר את המצבים האלה: אתה מדבר עם מישהו, וכל אחד בפלטפורמה אחרת כל הזמן, וככה אף אחד לא ממש מרוכז".

הדבר שהוא אומר אחר כך כנראה אינו מכוון להיות פסק דינו על טוויטר - פיתוח קראפטוורקי לחלוטין באופיו - אבל הוא בהחלט הולם: "כולם נהפכים למין...", הוא נעצר, "סוכנים של משטרת הסטאזי, כל הזמן צופים בעצמם או בחברים שלהם".

פתאום קם אדם

בשבוע שעבר הופיעה הלהקה במנצ'סטר. לשמחתו של הוטר, היא היתה ב"ולודרום" שבעיר, המכונה גם "מרכז האופניים הלאומי". הוטר התחיל לרכוב על אופניים עם שניידר בערך בתקופת "The Man Machine" מ-1978. הוא נהפך לפנאטי כל כך עד שגם פלר וגם ברטוס האשימו את האובססיה שלו בפוריות המידלדלת של הלהקה. בשלב מסוים נאמר עליו שהוא רוכב 200 ק"מ ביום; כיום, הוא אומר, "זה בטח כמה אלפי קילומטרים בשנה".

האם אתה עדיין נוהג לרדת מאוטובוס הלהקה כמה מאות קילומטרים לפני העיר הקרובה ורוכב אליה באופניים?

"לצערי לא. עשינו את זה בשנות ה-80. האוטובוס היה מוריד אותנו ובשעתיים האחרונות נסענו באופניים. אבל עכשיו לוח הזמנים של סיבוב ההופעות צפוף מאוד, ואנחנו בדרך כלל מגיעים ממקום למקום במטוסים. וכשאתה לא מכיר את השטח ואת ההרגלים של התחבורה, או כמו באנגליה, כשנוסעים בצד השני של הכביש... אנחנו צריכים להתמקד בהופעה". בביקור בניו יורק לא מכבר, הוא אומר, הוא נהנה לרכוב כל יום בסנטרל פארק, אבל נמנע מלרכוב בכבישים. "זה לא תחרות עם מכוניות. אני חושב שזה משחק מסוכן".

בשנות ה-80 המוקדמות נפצע הוטר בתאונת אופניים על סכר על הנהר ריין. הוא רכב עם קבוצת הרכיבה הרגילה שלו, וכנראה התנגש עם רוכב אחר. גולגולתו נסדקה והוא נכנס לתרדמת. האם זה הרתיע אותו, ולו באופן זמני?

"לא. סיפרו על זה הרבה שטויות, אנשים שאפילו לא רכבו אתי".

האם זה לא השפיע בכלל על דרך המחשבה שלך על רכיבה?

"לא, וזה גם לא פגע בי. יש לי ראש חדש, והכל בסדר. הייתי מאושפז כמה ימים בבית החולים, וזהו. תאונה נורמלית לגמרי. זה אחד מהדברים האלה שבהם מישהו מספר סיפור, ומישהו אחר מוסיף עוד סיפור, ובסופו של דבר... כמו שאמרתי, עברתי ניתוח וסידרו לי ראש חדש. פשוט שכחתי את הקסדה, והייתי בבית חולים שלושה-ארבעה ימים".

האם נכון שכשהתעורר מהתרדמת, מלותיו הראשונות היו "איפה האופניים שלי?" "אה... לא, אני לא חושב. אבל נכתבו הרבה פנטסיות בנושא".

הוטר עושה כמיטב יכולתו לסיים בנימוס נושאים כאלה, נטייה שמתחזקת כשאני שואל אותו מה קרה עם שניידר, חבר הלהקה שפניו בעלת ההבעה הטובה-אטומה - לכאורה כל הזמן על סף חיוך, מבלי לחייך באמת אף פעם - כאילו הצליחו במקרה לסכם במדויק את החום הרגשי המרומז של המוסיקה שלהם.

זה אמנם לא אחד התקליטים שעומד לצאת שוב, אבל העובדה שאלבומם הרביעי נקרא "ראלף ופלוריאן" מעידה על המקום שתפס שניידר בתולדות "קראפטוורק". ואף על פי כן, בינואר השנה, ממש לפני סיבוב ההופעות של "קראפטוורק" עם "רדיוהד" בדרום אמריקה, נודע שגם הוא פרש, אחרי כ-40 שנה לצד הוטר. קשה למצוא ידיעות על מעשיו כיום: אחרי מחקר של כמה שעות התגלה רק שהוא צץ לא מכבר בכינוס של מוסיקה אלקטרונית בפרנקפורט, במראה רחוק ככל האפשר מהמראה הקראפטוורקי - הוא חבש קסקט.

"המון שנים הוא עבד על פרויקטים אחרים: סינתז דיבור במחשב, דברים כאלה", אומר הוטר. "הוא לא היה ממש מעורב ב'קראפטוורק' הרבה הרבה שנים".

אתה מתגעגע אליו?

"אוי, מה אפשר להגיד על שאלה כזאת? תשאל אותו".

אבל האם אתה מרגיש בהעדרו?

"לא, לא עכשיו. כי עבר הרבה זמן, יש נטייה לשכוח, אנחנו עסוקים בהסתכלות קדימה. ועבר כל כך הרבה זמן מאז שהוא הפסיק לעבוד אתנו, אז מה אני יכול להגיד?"

אם לקרוא לילד בשמו, אתה בקשר אתו?

"לא".

למותר לציין, כשהשיחה חוזרת לאמנות וטכנולוגיה, הוא זורח. לפרוטוקול, להוטר אין אייפוד ("אני מחבר מוסיקה - אני לא מקשיב הרבה למוסיקה"), אבל כשאני לוחץ, הוא נשמע פתוח לאפשרויות שהחיים מעבר לתקליטור פותחים בפניו. "מה זה אלבום? זה פורמט, הוא נמשך 40 דקות משום שבתקליט הוויניל היה צד א' וצד ב'. ואחר כך הדיסק היה ארוך יותר - ועכשיו זה יכול להיות אין-סופי. יכולנו לעשות אלבום אין-סופי... כי בשבילי המוסיקה היא 24 שעות ביממה. ייסדנו בשביל 'קראפטוורק' שבוע עבודה של 168 שעות".

אז בתיאוריה יכול להיות ש"קראפטוורק" תוציא אלבום בן 168 שעות?

"כן. למה לא?"

*#