אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקנו של עלם חמודות

פסטיבל הקולנוע בירושלים: מבט קולנועי אינטימי על פיליפ גלאס, המלחין המודרני המושמע ביותר בעולם

תגובות

פיליפ גלאס הוא המלחין המודרני המושמע ביותר: ב-1976, כשהוצגה לראשונה בניו יורק האופרה שלו "איינשטיין על החוף", עדיין עבד גם כנהג מונית; כיום הוא מקבל מאות אלפי דולרים על כל אופרה חדשה ונחשב לאחד המוסיקאים המודרניים המעטים שהצליחו להפגיש יצירות רציניות עם קהל רחב. חובה להדגיש כי התיוג "יצירות רציניות" אינו מובן מאליו, לא בקשר ליצירותיו של גלאס ולא בהתייחסות לסגנון המינימליסטי בכלל. הסגנון הזה נשמע פשוט, מובן מיד. שולליו טוענים כי יש בו אחיזת אוזניים, ניצול תגובות צפויות של מאזינים לשמע חזרות רבות על אותה תבנית מוסיקלית. באוזני, הסגנון המינימליסטי הוליד יצירות מקסימות, בידי גלאס.

הסרט על פיליפ גלאס, בבימויו של סקוט היקס, עוקף בשתיקה את הוויכוח על המינימליזם ובכך חסרונו: אין הוא מתעמק כלל במוסיקה של גלאס אלא רק מדגים אותה; חיסרון נוסף: זה סרט הערצה; יתרון: זה סרט הערצה מוצלח, מרהיב אוזן, עתיר סצינות יפות שנתפשות כתיעוד אמיתי, מקרוב, של חיי האמן.

המלחין החי הכי מוערך בעולם, בן 71, מתגורר חליפות בניו יורק ובבקתת דייגים מורחבת על החוף בנובה סקוטיה שרכש לפני 40 שנה. תכופות הוא יוצא לחרוש את הגלובוס בהופעות, מלחין בלי הפסקה, מגדל שני ילדים עם אשתו הצעירה הולי. פיליפ גלאס נראה עדיין כעלם חמודות; תמיר, קל תנועה, עטור תלתלים.

מה עוד? הוא מעריץ בודהיזם וטאואיזם, צמחוני, לשעבר טבעוני (דוריס לסינג שיכנעה אותו לחדול), חבר של הדלאי לאמה ותומך בעצמאות טיבט, מתרגל התעמלות סינית (צ'י קונג), מתעניין בשאמאניזם, איש רעים להתרועע. עם חבריו נמנים אמנים כמו המנצח דניס ראסל דייוויס, המוסיקאי ההודי ראווי שנקר, הבמאים ארול מוריס, וודי אלן ומרטין סקורסזי והצייר צ'אק קלוז (כל אלה מרואיינים בסרט), דייוויד בואי וליאונרד כהן.

בדידותה של רעיה

הבמאי האוסטרלי היקס ("ניצוצות") טווה קשרים קרובים עם המלחין ומשפחתו לאורך חודשים רבים וצילם אותם במו ידיו. שם הסרט שעשה, "דיוקנו של גלאס ב-12 פרקים", הוא פרפראזה על כותרת יצירה מרתונית ישנה של גלאס. סצינת הפתיחה שלו אפקטיווית להפליא: המלחין מצולם דוהר ברכבת הרים, סובל וצוחק ונהנה, התנסות שאינה מומלצת גם לצעירים ממנו. ברקע הדהירה משולבת מוסיקה של גלאס, שנשמעת כאילו המתקן מהפך הקרביים הומצא במיוחד בשבילה. בקטע דומה, מוצלח אף הוא, נראים גלאס ואשתו הולי נוהגים במכוניות צעצוע מתנגשות, גם זאת על רקע תבניות צלילים גלאסיות אופייניות.

גלאס עם רעייתו הולי, מתוך הסרט. כריזמטי בדרכו הרכה

גלאס כריזמטי בדרכו הרכה: דיבורו מתון וענייני, נטול הצהרות ארכניות, שזור אירוניה עצמית. לדבריו, בכתיבת מוסיקה לסרטים ולתיאטרון יש יתרון, כי תמיד אפשר להתלונן - על השותפים לפרויקט. על פער השנים בינו ובין אשתו הולי, בת 40, אמר גלאס לפני שנתיים: "כבר התאלמנתי מאשה אחת" - אשתו השלישית קאנדי מתה מסרטן בגיל 39, כשהיה בן 54 - "כך שאינני אופטימי עד כדי ביטחון מלא שאשתי הנוכחית לא תמות לפני".

הקטע הנוגע ביותר בסרט הוא וידויה של הולי, האשה הנוכחית. לאורך רוב הסרט היא מקרינה אושר והערצה, משחזרת בעונג את פרוץ הרומן שלה עם גלאס לאחר שהסתלקותו של בעלה הראשון הותירה אותה פנויה, מתארת בסלחנות אוהבת את אורחותיו של יוצר רב פעלים שהניירת המצטברת על שולחנו ועל פסנתרו קצת מתבלגנת מרוב פרויקטים סימולטניים. בקטע חשוב ששובץ לקראת סיום הסרט משנה הולי את טעמה, מדברת בכאב על קשייה, חושפת תחושת בדידות לצד קומפוזיטור אובססיווי שחי בתוך המוסיקה שלו - כל יום, בכל מקום, מבוקר עד ערב.

הורים מוסיקליים

פיליפ גלאס נולד ב-1937 בבלטימור. הוריו היו מהגרים יהודים מליטא, אביו עסק בתיקון מכשירי רדיו ובמכירת תקליטים. בילדותו למד גלאס נגינה בחליל, כינור, פסנתר וקומפוזיציה, בגיל 15 התחיל ללמוד גם מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. לאחר מכן סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה ג'וליארד (את הלימודים שם מימן בעבודה על עגורן) ונסע לפאריס עם אשתו הראשונה, שחקנית התיאטרון ג'ואן אקלייטיס, אשר ילדה לו את בנו ובתו הבוגרים. בפאריס השתלם אצל נדיה בולנז'ה, ש"הפכה אותו מבוגר ג'וליארד למלחין", לדבריו, ופגש את נגן הסיטאר ההודי ראווי שנקר, שהשפיע עליו מאוד ונשאר ידידו הקרוב. אלה הוריו המוסיקליים, הוא מסכם; בולנז'ה, שלימדה דרך הטלת מורא, ושנקר - שלימד באמצעות אהבה.

מאירופה חזר גלאס לניו יורק, הקים להקה (עם סטיב רייך, מייסד אחר של האסכולה המכונה "מינימליסטית"), הופיע עם חבריו בחללים קטנים, לפני עשרות אנשים, והתפרנס מנהיגה, מחברת הובלות שהקים עם רייך ומעבודות אינסטלציה. זה היה בשלהי הסיקסטיז, והיתה בניו יורק סצינת פרינג' פתוחה לחידושים מכל הסוגים. "גם הקהל וגם אנחנו היינו ב'היי' בהופעות", משחזר גלאס.

עוד הוא מספר כי הוזמן פעם להתקין מדיח כלים בלופט הנמצא בסוהו והתברר שבעליו של המקום הוא רוברט יוז, מבקר האמנות של ה"טיים מגזין". יוז הופתע לזהות מי עובד אצלו וכאשר הוא הביע את תמיהתו על כך אמר לו גלאס - "כן, אני גם שרברב. בבקשה, תן לי לגמור את העבודה".

בהמשך התגרש פיליפ גלאס מג'ואן אקלייטיס, התחתן עם רופאה, התגרש ממנה לאחר זמן קצר ואחר כך נשא את הציירת קאנדי ג'רניגן, שממנה התאלמן לאחר 11 שנה. בסרט מודגש כי מותה זיעזע גם את ילדיו מאשתו הראשונה. את הולי קריצ'לואו, לשעבר מנהלת מסעדה, נשא ב-2001.

"היקסמות מזוכיסטית"

בתחילה קטלו מבקרי המוסיקה הקלאסית את המינימליזם של פיליפ גלאס, בהתמדה ובארסיות. לאחר אחת ההופעות כתב מבקר, בקשר לחזרה האין-סופית על תבניות: "זה כאילו בטהובן היה בונה את הקריירה שלו על הפרק הראשון של סונטת אור ירח". מבקר אחר, בקליוולנד, תיאר את חוויית ההאזנה כ"היקסמות מזוכיסטית שבסופה משתררת הקלה, כמו תחושת הישרדות לאחר סבל ממושך". אחד הקוטלים קשר לימים כתרים ליצירה של גלאס.

אחת האנקדוטות הכי מוזכרות בתולדות נסיקתו של גלאס קשורה בימים שבהם החל מסעו אל התהילה העולמית, ב-1976, עם "איינשטיין על החוף", אופרה שהיא מין תיאטרון של תמונות וצלילים. יום לאחר בכורת האופרה באולם המטרופוליטן בניו יורק הסיע גלאס במונית שלו נוסעת מהודרת, שהבחינה בשם "פיליפ גלאס" על הלוחית, גחנה קדימה ואמרה: "היי בחור! שמת לב שיש לך אותו שם כמו לקומפוזיטור מפורסם?"

הסרט: "דיוקנו של פיליפ גלאס ב-12 פרקים", מאת סקוט היקס, כשעה ו-40 דקות, יוקרן ביום שישי ב-09:30 ובשבת פעמיים, ב-10:00 וב-16:00, בסינמטק בירושלים

*#