אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגולם חוזר, ובגדול

בפראג מציינים 400 שנה למותו של המהר"ל, והתיאטרון הלאומי של העיר יעלה הערב בבכורה עולמית את הדרמה המוסיקלית "גולם 13". הכותב, ג'ורג' וייט, אומר כי יצירתו מציגה חזון של היתוך המיסטיקה הקבלית והבינה המלאכותית

תגובות

זה יהיה הערב בפראג, במקום שבו פעל כביכול הגולם המיתולוגי שבנה המהר"ל במאה ה-16. זמר בריטון בריטי, זמרים צ'כים, מקהלת מבוגרים ומקהלת ילדים יעלו בבכורה עולמית וריאציה אמנותית חדשה, בנוסף על העשרות שכבר חוברו, על אגדת "הגולם". מדובר בדרמה מוסיקלית המושרת באנגלית (ומשובצים בה קטעי תפילה בעברית), פרי עטו של הסופר ואיש הציבור ג'ורג' וייט, עם מוסיקה של נועם שריף ובבימוי יוליה פבזנר. נשיא הרפובליקה הצ'כית ושר התרבות שלה יהיו נוכחים.

וייט, בן 74, שנולד בבודפשט (בשם וייס) וגדל בלונדון, הוא היסטוריון וסופר ולשעבר איש עסקים. את עיסוקו החוץ-ספרותי הוא מגדיר "מומחה בינלאומי לאמנות" ואומר כי עשה את הונו ממסחר ביצירות אמנות. "עם זאת, כל מה שאני עושה מושפע מעובדה אחת: אני יהודי", הוא מצהיר. בין השאר נחשב וייט כחוקר מובהק של פרשת דרייפוס.

מתוך "גולם 13" (תצלום: תומאש קוטרבה)

הטקסט שכתב וייט ב"גולם 13" (הוא מסתייג משימוש במונח "ליברטו" ומדגיש שהיצירה אינה אופרה) מספר על שני גלמים: אחד הוא הגולם מהמאה ה-16 בבוהמיה - המהר"ל בנה אותו כדי להגן על הקהילה שלו מרדיפות אנטישמיות נוצריות; השני הוא גולם היי-טק שייבנה בסוף המאה ה-21 כדי להגן על יהודי ירושלים. הדמויות בהצגה: המהר"ל, בנו יעקב (שאיבד את האמונה התמימה), בתו יהודית (חולת נפש), תלמידו הנאמן יאנקל, הגולם, הבישוף, ההמון.

"המוסיקה שכתבתי מבוססת על חומר ליתורגי יהודי, שעשיתי בו שינויים בכל מה שצריך", אומר שריף. "במערכה השנייה שילבתי פסקול אלקטרוני, כמו פסקול של קולנוע, למשל כרקע ליחסי סקס בין יהודית והגולם, שמתרחשים בסוף המאה שלנו. תזמורת רגילה לא מתאימה כאן. יש במוסיקה גם הדהודים של ואגנר. הגולם הוא זמר טנור, שבמערכה הראשונה רק מזמזם ובמערכה השנייה שר מלים".

וייט אומר כי "בממד החזון, ‘גולם 13' עוסק בהיתוך של המיסטיקה הקבלית והטכנולוגיה המתקדמת ביותר. פיתוח הבינה המלאכותית מציב אופקים שנחשבו עד לא מזמן דמיוניים. בהקשר זה, הוא ממשיך, ליצירת הגולם יש חשיבות אוניוורסלית לעתיד האנושות. היצירה, הוא מסכם, מורכבת משלושה אלמנטים: מיסטיקה יהודית; הישגי המדע; הגורל של העם היהודי, שעצם הישרדותו לאורך 200 שנה חרף הרדיפות היא בעלת משמעות מיסטית".

האם זו דרמה פוליטית? וייט שולל זאת. לדבריו, מדובר בסיפור היסטורי שאין לו קשר לסכסוך העכשווי במזרח התיכון. כאשר עלילת הדרמה עוברת לירושלים, לסוף המאה ה-21, הטקסט מדגיש שהעמים השמיים חיים באחווה.

כאלה הם הסבריו של הכותב וייט. לעומתם, התפישה של הקומפוזיטור שריף מדגישה היבטים אחרים. "רציתי סיפור אהבה", אומר שריף. "הרב מאוהב בבת שלו, וזה גילוי עריות, ואילו הבת מאוהבת בגולם. יש פה משולש אהבה כמו ביצירות אופראיות גדולות, כמו ב'טריסטן', ב'ווצק' או ב'פליאס ומליסנד'.

"המערכה השנייה היא העתק של הראשונה, אבל מתרחשת בסוף המאה ה-21 עם כנסת, ממשלה, החלטות פוליטיות, ועכשיו הגולם הוא מתוצרת מכון ויצמן או משהו כזה", מוסיף שריף. "חשוב גם להזכיר שבעצם כל האופרה (שריף בכל זאת משתמש במונח ‘אופרה', ח"ח), מבוססת על שיר ששמעתי עוד בבית הורי, ‘יה ריבון ועלמיא'". על החיבור עם וייט אומר שריף: "זה התחיל לפני שמונה שנים, כשהוא בא אלי עם ההצעה. הייתי במשא ומתן עם אחרים לכתיבת אופרה על נושא הגולם. קסם לי הרעיון שלו לבנות גולם גם בסוף המאה ה-21".

שמה של היצירה, "גולם 13", מסביר הסופר ג'ורג' וייט, נבחר מפני שלמספר הראשוני הזה יש עתרת הקשרים בתרבות היהודית: אחדות האל מובעת במלה "אחד" (למשל בקריאת שמע) ו-13 הוא ערכה של המלה "אחד" בגימטריה; 13 הוא מספר תאריו של האל ומספר עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם; גיל הבר-מצוה; מספר הבתים ב"אחד מי יודע" של סדר פסח; וגם - כקישור יהודי נוצרי - מספר המשתתפים בסעודה האחרונה.

אחד המעמדים במערכה הראשונה של "גולם 13", שמתרחשת במאה ה-16, הוא שיחה בין הרב לבישוף, בארמונו של הבישוף. המארח יושב, משאיר את אורחו עומד.

הרב: "אני מבקש הגנה לבני הקהילה שלי".

הבישוף: "עליכם להתנצר ואז תהיו מוגנים".

הרב: "אתם רוצים להשיג המרה באמצעות איומים וטרור, זו אמונתכם?"

הבישוף: "עליכם לעבוד את אדוננו ישו".

הרב: "ישו שלכם היה רב יהודי, כמוני".

הבישוף: "כרע ברך, מול הצלב".

הרב: "בידך השם אפקיד רוחי, שמע ישראל".

*#