אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שחר אבן צור והתנועה הקיבוצית

שבוע בדרכים עם שחר אבן צור ולהקת "המעפילים", שהחליטו להתעלם מגודלה המזערי של המדינה ולצאת למסע הופעות בין קיבוצים

תגובות

חמישה ימים הם כנראה זמן שיא מחוץ לבית בשביל מוסיקאי תל-אביבי. הרעיון הרומנטי של "סיבוב הופעות" - נסיעות ארוכות, התמודדות עם הלא צפוי, הנאה מהלא צפוי - הוא בסך הכל רעיון רומנטי, שמתקשה להתקיים במדינה קטנה כמו שלנו. בסוף ההופעה פשוט חוזרים לתל אביב. אבל טיבם של רעיונות כאלה, לא מעשיים ככל שייראו, הוא לא להרפות מאחיזתם אי שם במעמקי הלב. כך נולד הסיבוב הקיבוצי הראשון של שחר אבן צור ו"המעפילים".

הופעות ללא תשלום נקבעו בפאבים קיבוציים בתמורה ללינה ואוכל. אוטובוס נשכר בחסות חברת תעופה. ציוד הועמס. ההתרגשות הצטברה. יצאנו לדרך: פעם אחר פעם ייזכרו הקיבוצניקים ב"מסע הבחירות" של מאיר אריאל, סיבוב הופעות חינם שערך המאסטר ב-1987 מדן ועד אילת. החבורה של אבן צור כוללת את שי ברוך בתופים, יהל דורון בגיטרה, יונתן לויטל בבס, איל לובט בקלידים ובאקורדיון, תמר קפסוטו בגיטרה וקולות, נילי פינק בכינור וספי אספורי בעוד ובבוזוקי. את ברוך יחליף באמצע הדרך רן יעקובוביץ' וגם מיה חופרי, המנהלת של אבן צור, צפויה להצטרף. מדי פעם צצו פרצופים מוכרים נוספים, אבל הכלל הוא שמרגע שמוניר, נהג האוטובוס, מתניע, הברנז'ה נשארת מאחור.

• • •

"חשבתי שכשאתה מוסיקאי מקצועי כבר לא מנגנים את 'על המחנה' באוטובוס" (נילי פינק)

"אתה גאון, אתה מוכשר", שחה אורנה דץ לאבן צור מבעד למשקפי שמש ענקיות. הם עומדים מחוץ לאולפן השקוף של ערוץ 24 במרינה בהרצליה, רגע אחרון בגוש דן לפני שעוברים את קו חדרה. אבן צור מסנן חיוך. כשהם בשידור דץ לא מהססת לרקוד יחד אתו את הסינגל מהאלבום החדש "כיכר מגן דוד", "אשה יפה". הם מביימים עלייה וירידה מהאוטובוס. עסקי השעשועים כרגיל.

מימין: אספורי, לויטל, יעקובוביץ', אבן צור, קפסוטו, לובט, דורון ופינק בעין גב

בפקקים של ואדי ערה, שירי ארץ ישראל בגיטרה אקוסטית מתחלפים בעיבודי ביטלס לעוד שלויטל מאלתר על המקום, בזמן שהחבורה מגלה את חדוות הצידנית עמוסת הפירות שאבן צור הביא הבוקר מהשוק. כשהחשכה מתחילה לרדת האוטובוס נכנס לקיבוץ אפיקים והציוד נפרק ב"דוריס", הפאב המקומי שעונה על כל הציפיות: הוא ממוקם בדיוק מאחורי הרפת, עטור ערימות חציר וניחוח הולם. בפנים מחכה הצוות על סיגריות הנובלס שלו, וסאונדמן דמוי הנדריקס אנורקטי וגבוה בהרבה מהממוצע מתחיל לחבר את הציוד באטיות השמורה לאלה שיש להם את כל הזמן שבעולם. הבירות נמזגות.

בעוד "המעפילים" מתארגנים בחדרים, בצמוד למשפחות ממנגלות וגורי חתולים מתלטפים, ב"דוריס" מתחיל להתאסף הקהל. אבן צור עושה כמה תרגילי קול בין הפאב לרפת ומתחיל את ההופעה. העניינים מתחממים באטיות עד שהוא קורא לקהל לתת למוסיקה "לנצח את הצ'יפסים" שמוגשים לשולחנות. עד ההדרן, שכולל באופן מסורתי את "עירומים", הלהיט מאלבום הסולו הראשון של אבן צור, כולם על הרגליים. שעה וקצת אחר כך דורון מנגן בתופים על רקע הפלייליסט המתבקש של "לד זפלין" ו"פינק פלויד", והחבורה מתנועעת עד שהיא נוחתת אל אחד משולחנות העץ. הכל עובד לפי התוכנית.

• • •

"החיים לא באמת קלים, והשכונה הזו בדרום תל אביב זה פאסה" (שחר אבן צור)

36 מעלות חום ושלט החוצות "עמק הירדן: חיים באיכות חיים" מקבל משמעות חדשה. קובי חטב, שדרן תחנת הרדיו החינוכית קול הכנרת, אוסף אותנו למרתף מכללת עמק הירדן, שם ממוקמת התחנה. חטב, כך יסתבר בהמשך, הוא מעריץ רציני של אבן צור: יודע את כל המלים, רוקד ב'דוריס' וגם בהופעה שלושה ימים אחר כך בעין גב. הוא מאושר מהספונטניות של אבן צור במהלך השידור. בסוף הם מקליטים ג'ינגל לתחנה, מצטלמים במסדרון הטחוב ונוסעים הלאה, לקטסטרופה מינורית בקיבוץ עמיר, ליד קריית שמונה.

אפשר להמר שאת הביקור שלהם ב"קרפיון השיכור", אבן צור ו"המעפילים" לא ישכחו בקרוב. המקום, הכלאה בין צימר למבנה צבאי ארעי, נראה די מבטיח עד שמתברר שהבעלים מתקעש לגבות 25 שקל בכניסה כדי לכסות את הסאונדמן (שהכיתוב "משינה 2004" על גב חולצתו מסגיר את העדפותיו) והמאבטח (שלא נראה במקום), למרות שנקבע שההופעה תהיה חינם. הוא מבטיח לפנק את הקהל בבירה אבל מאכזב גם כאן. אבן צור כועס. זה לא מה שתוכנן. הוא חושב שמי שהגיע יישאר בחוץ אם יתברר שהכניסה בתשלום. הבעלים מעביר את תפוח האדמה הלוהט לדור, תיכוניסט שאירגן את ההופעה. דור מחזיר לבעלים, שמחזיר לאבן צור, שבסופו של דבר רק רוצה להופיע כבר ולגמור עם זה.

בפעם העשירית שמישהו מהקהל צועק "מכה אפורה!" אבן צור קצת מאבד את זה ופותח בהתרעמות שחלקה עצבים כנים וחלקה מופע סטנד-אפ שחזר על עצמו עשרות פעמים מאז יצא לקריירת סולו מקבילה ללהקת האם שלו, "מוניקה סקס". "הכלל שלי הוא שאני לא שר שירים של יהלי (סובול). אני שר רק שירים שאני כתבתי", הוא ספק צועק ספק צוחק ויורד מהבמה.

• • •

"אני הולך לעשות כאן היסטוריה של הרוק בישראל!" (פקח אנונימי של רשות הטבע והגנים)

יומיים בעין גב על חופה של הכנרת משפרים אין קץ את מצב הרוח. בצהרי יום רביעי באה החבורה למכללת עמק יזרעאל לאירוח נוסף בתחנת רדיו סטודנטיאלית. השדרן המליצי נדב רוזמן מקריא את הטקסט שלו מדף מודפס וכמעט מוציא מכליו את אבן צור. לשני אנשי הסאונד ב"קופנגן", הפאב של עין גב, קוראים גיא, שניהם מתולתלים ובעלי פאות לחיים. מלבד קווי הדמיון האלה הם שונים לחלוטין.

על הטיפוסיות של שניהם עולה זו של פקח קולני מרשות הטבע והגנים. בין השירים אבן צור מספר על הניסיון הכושל למחצה שלו, של אספורי ושל דורון לדוג בלילה. הפקח, כולו חיוכים, מיד קם ומכריז שהוא הולך לקנוס אותם על דיג ברשת אף שאבן צור תיאר באריכות את החכות שקנו. גם אחרי ההופעה, בקול שלא מסווה עבר פיקודי, הפקח ממשיך להתבדח על חשבון עצמו. "בשמונה אפס אפס מחר בבוקר אני פותח את שמורת המג'רסה!", הוא מכריז, וקובע לאבן צור את שעת ההתייצבות למסלול של 1,200 מטר בשלוליות של הכנרת. מיותר לציין שאף אחד לא התעורר.

את אקורד הסיום של סיבוב ההופעות הזה איש לא יכול היה לביים טוב יותר מהמציאות עצמה. רעשי מקדחות קידמו את פנינו בכניסה לפאב חסר שם בעין הכרמל, שבו עמלו הבעלים וטכנאי אחד על סיום עבודות החשמל. בלקון מוצל כפות דקלים ושולחן פול עיטרו את הכניסה למה שאפשר לכנות צריף. קולו הסדוק של אבן צור מהיום הקודם פשוט נשבר, והוא הלעיט עצמו במיני תרופות. כש"המעפילים" ניסו להתמודד עם הסאונדמן חשוף החזה והמקועקע, שהידע שלו בסאונד היה כנראה בסיסי ביותר, אבן צור תקע את הראש מעל קומקום ומתחת למגבת בניסיון לאדות את הצרידות שלו. באותו הרגע בדיוק נפל החשמל. חושך. אור. ושוב חושך. הסבלנות מאיימת לפקוע. החשמל חוזר.

שני תאילנדים באים מוקדם ומתיישבים על הבר. שותים, מעשנים, מחייכים. הקהל מתאסף אבל לא מגיב ללהקה, שעושה מאמצים כבירים להתגבר על הסאונד הנוראי. הבעלים לא מתרגש. דקות ארוכות הוא מנסה להבין למה אבן צור לא שומע את עצמו, עד שמתברר שהוא כלל לא חיבר את המוניטור לחשמל. בסוף הם יוצאים מהצריפון. אבן צור, קצת מיואש, מציע שיחזרו לרקוד בפנים. ואז זה קורה: הופעה מקרטעת נהפכת למסיבה, אבן צור חוזר לתופים ומנגן קצת עם מוסיקת הרקע ואז הלהקה חוזרת לשני שירים אחרונים: "גשם חזק" ו"עירומים". הקהל נזכר שיש שם עוד מישהו מלבד הקבועים. אחד התאילנדים מנגן בבונגוס של אבן צור, "פרודיג'י" ברקע והחיים טובים. בינואר אבן צור מתכנן סיבב נוסף בדרום. הכינו את סנדלי השורש.

*#