אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אותיות טוטאליות

לפרופ' אבי איזנשטיין מבצלאל יש דף מעריצים בפייסבוק. ספר חדש שלו על טיפוגרפיה מתמקד במחשבה שמאחורי העיצוב

תגובות

יותר מ-40 שנה כרוכים חייו של פרופ' אבי איזנשטיין במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עוד מהימים שנקראה המחלקה לעיצוב גרפי. הוא גמר ללמוד בה בשנת 1971 ומלמד בה משנת 1973 ועד היום. בין השנים 1988 ל-1995 היה ראש המחלקה. איזנשטיין, בן 63, הוא מרצה שיש לו דף מעריצים בפייסבוק. רוב המעצבים הגרפיים בעלי השם שפועלים בארץ למדו אצלו. כולם היו תלמידיו, מראש המחלקה כיום, עדי שטרן, ועד גדעון עמיחי, המנהל הקריאטיווי הראשי של משרד הפרסום "שלמור אבנון עמיחי". השניים גם כתבו את דברי ההקדמה לספרו החדש.

הספר, "סימנים בתקשורת חזותית", מאגד כ-120 עבודות טיפוגרפיות, פרי עבודתם של סטודנטים בקורסים שלימד איזנשטיין בבצלאל. הוא מחולק לשני חלקים: הראשון, יסודות בעיצוב סימן, לוגו וסמל, והשני, סימני דרך - טיפוגרפיה ניסויית. הספר יצא לאור בין השאר בתמיכתה של קרן ארטור גולדרייך.

לוגו למילה "כתם", דקלה קרשפין סימן קריאה, מארק לווינסוןלוגו למילה "כתם", דקלה קרשפין                       סימן קריאה, מארק לווינסון(מתוך הספר "סימנים בתקשורת חזותית")

לספר מסוג זה חשיבות ניכרת לכל מי שעוסק בתחום העיצוב הגרפי. ראשית, משום שספרים העוסקים בתהליכי חינוך לעיצוב נדירים בכל העולם. שנית, בשל ההפקה המוקפדת של הספר והעובדה שהוא אינו מסתפק בהצגת העבודות בלבד אלא גם מתאר את תהליכי היצירה שעומדים בבסיסן. לא מדובר במדריך כיצד להיות טיפוגרף מוצלח, אלא בספר שמתאר תהליכי מחשבה, שבמקרה זה חשובים לפחות כמו התוצר הסופי. העיצוב שלו, בשחור-לבן, שונה במופגן מאלבומי עיצוב שיוצאים ברחבי העולם, שמשופעים בתצלומים צבעוניים המחפים בדרך כלל על העדרו של טקסט מלומד.

בדברי ההקדמה לספר מתאר שטרן את המפגש של הסטודנטים עם איזנשטיין בשנה הראשונה ללימודים כמפגש המכונן עם עולם העיצוב. שטרן כותב: "אבי אינו מלמד עיצוב או טיפוגרפיה. אבי, בעצם הווייתו ונוכחותו, בשפתו, בעושר הדימויים שלו, בטוטאליות ובתשוקה שלו ליופי, משדר לסטודנטים רבים מערכי היסוד של המהות הזו, הקרויה 'להיות מעצב'".

איזנשטיין עצמו אומר בשיחה עמו: "עיצוב זה לא שיעור שמתחיל ונגמר. זה דבר טוטאלי, שבמקרה זה מתבטא ביכולת של אדם לבחון מצבים טריוויאליים בהיבטים מורכבים ולשאול את השאלות הנכונות שנוגעות לתקשורת מילולית וחזותית".

בעיניו, בנקודה זו - השאלה מה פירוש חינוך לעיצוב - טמון העיקר. "יש חינוך, ויש עיצוב, והתחביר הזה הוא די חדשני, ממאה השנים האחרונות. הוא נובע מהצורך ללמוד עיצוב, ועלינו המרצים מוטלת האחריות איך לחנך אדם צעיר שמעוניין להתפתח בתחום העיצוב הגרפי", הוא מסביר. "הייתי גם סטודנט, גם מרצה, גם ראש מחלקה. היום אני קורא לזה מחנך".

למה בכלל להוציא ספר כזה? למי הוא מיועד?

"העבודה על הספר נעשתה מתוך כוונה להציע תהליך לימוד שיסייע גם למרצים, גם לסטודנטים וגם לאנשים שעוסקים בנושאי שפה ותרבות. תמיד היה מדובר בתורה שבעל-פה שלא היה לה שום תיעוד. בדרך כלל ספרים שמוציאים אקדמיות ומוסדות לימוד מציגים עבודות. בניגוד לכך בחרתי להציג לצד כל עבודה גם תיאור, מטרות והגדרת הנושאים שבהם היא עוסקת, תוך הצגת תהליכי עבודה שדורשים מהצופים מעורבות".

ואמנם, את כיתת הלימוד מכנה איזנשטיין מעבדה ולתרגילים הוא קורא בדיקות: "אני לא נותן תרגילים אלא שואל את הסטודנטים 'בא לכם לבדוק את הדבר הזה במעבדה שלנו?'". אפשר לראות ב'"בדיקות" שמופיעות בספר תרגילים טכניים שנועדו להכשיר את הסטודנטים למיומנות טיפוגרפית בלבד. ואולם, לאחר שקוראים את הטקסט הנלווה לכל תרגיל מבינים שהם מציעים לא פעם דרך חדשה להתבונן בעולם.

למשל, באחד התרגילים הראשונים שמופיעים בספר נדרשו הסטודנטים לקבוע סדר חדש לאותיות הכתב העברי. במסגרת הבדיקה הטיפוגרפית היה עליהם ליצור רצף הרמוני ומאוזן יותר מזה הקיים, סדר חדש שיתבסס על צורת האות, גובהה, עוביה, החלל הפנימי שלה ועוד. כך נהפכים הסטודנטים ממשתמשים פסיוויים באותיות - למעצבים מעורבים.

בתרגיל אחר נדרשו הסטודנטים לעצב סימני פיסוק אלטרנטיוויים, מתוך כוונה להדגיש או לשנות את האופן שבו אנו מתייחסים למלה או למשפט. למשל, לצד סימני השאלה והקריאה הרגילים, הם התבקשו להציע סימני שאלה וקריאה מודגשים ורפויים. כך, לפי אחת ההצעות, הצירוף הפופולרי בטוקבקים של שלושה סימני קריאה (!!!) הוחלף בסימן קריאה עם שתי נקודות במקום אחת.

גם בחלק שעוסק בלוגואים ובסמלים נדרשו הסטודנטים להציע נקודת מבט מקורית על העולם החזותי. למשל, באחת העבודות שמופיעות בסוף הספר מוצגת הצעתו של טדי כהן לסדר חדש לדגלי אומות העולם. כהן ביקש לייצג מסרים של תקופה חדשה והתייחס להיבט המשותף המאחד את האומות המיוצגות באו"ם, על פי הצבעים והצורות שמרכיבים את הדגלים השונים. כך, נהפך דגל האו"ם לפס שמורכב מ-13 ריבועי הצבעים שמופיעים בדגלי כל החברות בארגון.

אתה מבחין בהבדלים בין הסטודנטים של היום לאלו של פעם?

"הסטודנט של היום נחשף לעיצוב הרבה יותר באמצעות האינטרנט, המחשב, הטלוויזיה והספרות המקצועית המודפסת, עוד לפני השלב שבו הוא נדרש לעסוק בתחום. הוא מגיע לשנה א' עם סף גבוה בהרבה מאותו סטודנט שהגיע אלי לפני 20 או 30 שנה. נקודת הזינוק שלו גבוהה יותר, וגם יכולת הבדיקה שלו משוכללת יותר, מכיוון שבאמצעות הטכנולוגיה הוא מסוגל לבדוק מהר יותר דברים שבעבר נבדקו בעבודה ידנית. ואולם, המחשב, ככל כלי, אינו בורר את העיקר מהטפל ומציע את כל האפשרויות. התפקיד שלנו כמחנכים נשאר לוודא שעל סמך הידע שנרכש באקדמיה יוכלו הסטודנטים לפתח עמדה מקורית, מנומקת וחדשנית".

אחת המלים שאתה שב ומשתמש בהן היא אחריות. במה היא מתבטאת בתחום החינוך לעיצוב?

"אני יוצר בידול בין המונח 'מרצה' למונח 'מחנך', בידול שנובע ממושג האחריות. אני נכנס לכיתה מתוך כוונה להקשיב לסטודנטים, ואז, על הסמך היכולת והפוטנציאל של כל אחד ואחד, להציע קשת רחבה של אפשרויות שהולמת את כישוריהם. מכאן נובעת המלה אחריות. אני אומר לסטודנטים 'בוא, אתן לך יד, ונראה לאן אפשר להגיע'. אדם צעיר לא מתלווה למסע בקלות אלא אם כן אתה יוצר אצלו אמון. אני עצמי חייב - בטוטאליות של התפישה שלי, ובאהבה שלי לתחום - להדביק אותו בלהיטות. מעבר לכישרון ולאינטליגנציה, אני מאמין שתנאי הכרחי ללמידה הוא השילוש הקדוש, שאותו אני מגדיר כיחס שבין הראש, היד והלב".

כתבות שאולי פספסתם

*#