אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההרפתקה של יוני רכטר ודויד גרוסמן

ספרי ילדים הם דרך טובה להבין את עצמך, אומר יוני רכטר, שהקדיש שנה וחצי להלחנת ספרו של דויד גרוסמן "איתמר פוגש ארנב"

תגובות

"אני לא רוצה להשתמש במלה ‘איכותי', כי זה יתפרש כאילו אני אומר על דבר שלי שהוא איכותי", אומר יוני רכטר. כמובן שמתחשק לומר לו מיד, שאם יש בישראל שלושה מלחינים שיש להם זכות מלאה להשתמש במלה הזאת, הוא בוודאי אחד מהם. וגם מתחשק להגיד לו, שעל סמך הצצה לחזרה שהתקיימה בשבוע שעבר, אפשר לומר בביטחון שהיצירה התזמורתית שהוא חיבר על פי "איתמר פוגש ארנב", ספר הילדים של דויד גרוסמן, נשמעת מעולה - מוסיקה מלאת חיים, שיש בה גם חוכמה וגם רוח שטות; מוסיקה שמנתרת בקלילות ובשמחה של ילד ובאותו זמן משקיפה על הניתור הזה בעיניים של מבוגר.

דבר אחד רכטר גאה לומר: הוא השקיע את כל מרצו, נשמתו וכישרונו ב"איתמר פוגש ארנב", שתועלה בבכורה ביום שישי בצהריים בהיכל התרבות בתל אביב, בבימויו של מיקי גורביץ' ובהשתתפות התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מקהלת האנסמבל הקולי החדש, השחקנים-זמרים אלי גורנשטיין ועדי צ'זרה, ודויד גרוסמן בתפקיד הקריין.

גרוסמן ורכטר (משמאל). "זאת היצירה הכי מורכבת שכתבתי" (תצלום: דניאל בר און)

רכטר עבד על היצירה "שנה וחצי ברוטו, ובחצי שנה האחרונה עבדתי רק עליה, באינטנסיוויות מטורפת". בימים כתיקונם הוא מתחיל את הבוקר שלו בנגינה של יצירות לפסנתר, אבל "איתמר פוגש ארנב" שינתה לו את השגרה. משש בבוקר ועד שעות הערב הוא היה עסוק רק בה. "נשארתי בלי נשימה כמעט. כל התוכניות שלי זזו הצדה. ביטלתי הופעות, הפסקתי להתאמן, דחיתי כל עבודה אחרת. זאת היצירה הכי מורכבת שכתבתי", אומר האיש שכתב כבר יצירות תזמורתיות, וגם כמה מהשירים הכי מורכבים (אך מתנגנים בפשטות) בתולדות המוסיקה הישראלית הפופולרית.

היוזמה להלחנת הספר היתה של התזמורת הפילהרמונית. "הם מודאגים מהקשר בין דור העתיד לבין המוסיקה הקונצרטנטית", אומר רכטר, "והם אמרו שהם רוצים לפתוח את האוזניים של הילדים, לעזור להם להתחבר לסאונד של תזמורת. כמו כל אדם בר דעת אני מזדהה עם הדאגה שלהם ממצב התרבות, ולכן היה לי חשוב להשקיע את כל כולי בדבר. לא לעשות משהו שמלחינים בתוך שנייה ושוכחים בתוך שנייה. לעשות משהו מורכב, שידרוש ממני מחויבות והתמסרות, מתוך תקווה שהערכים האלה יעברו למאזינים, לילדים".

הפילהרמונית פעלה בשיטה של מכרז. רכטר היה רק אחד מהמלחינים שאליהם היא פנתה בהצעה להלחין את "איתמר פוגש ארנב". הסקיצה שהוא הגיש התבססה על הבחירה שלו לא להלחין יצירה שגרתית לתזמורת וקריין, שבה הקריין מקריא את הטקסט והתזמורת מנגנת. "איך שפתחתי את הספר וקראתי את המשפט הראשון, ‘איתמר אוהב חיות', הוא מיד התחיל להתנגן לי בראש", אומר רכטר, "ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להלחין את הטקסט, מלה במלה, בצורה שקצת מזכירה אופרה".

הוא הלחין את העמודים הראשונים של הספר "במכה, תוך שעה". ההלחנה הספונטנית של המשפט הראשון, שהתנגן בראשו של רכטר כקצב יותר מאשר כמלודיה, השפיעה על אופייה של הסקיצה ושל היצירה כולה. "הבסיס הוא משהו קצבי די ניטרלי", אומר רכטר. "לא שמח, לא עצוב, לא מלודי. קצבי".

האם האופי הזה נבע מרוחו של הסיפור, שיש בו פינג-פונג קצבי בין איתמר לארנב וגם אלמנטים של אבסורד ושל נונסנס (איתמר, שאוהב את כל החיות אבל פוחד מארנבים, לא יודע שהיצור החמוד שהוא פוגש ביער הוא ארנב, ואילו הארנב, שפוחד מילדים, לא יודע שאיתמר הוא ילד)? "אני לא יכול להסביר את זה", עונה רכטר. "אני לא יודע מדוע הלכתי דווקא בכיוון הזה. אני בכלל חושב שהדרך הכי טובה להלחין טקסט היא לא להבין אותו".

אחרי שהסקיצה של רכטר זכתה במכרז, הוא נפגש עם גרוסמן והשניים התחילו לעבד את הספר ליצירה בימתית. גרוסמן כתב כמה שירים, שלא מופיעים בספר, ולפחות במקרה אחד, השיר על הוריו של איתמר שמודאגים מכך שהוא מתעכב ליד כל פרח ומאחר לבית הספר, הסופר כתב את השיר לבקשתו של רכטר. "המצחיק הוא שאחרי שביקשתי ממנו לכתוב את השיר, היתה שם שורה אחת שפשוט לא הצלחתי להלחין. אז השמטתי אותה, ודויד אמר, ‘רגע, מה עם השורה ההיא?' הוא התעקש שהיא תישאר, וטוב שהוא התעקש. הכנסתי אותה במקום לא סימטרי, והיא עושה מהשיר משהו קצת אחר".

                        הכבש ה-16 (רכטר עומד מימין). "הייתי עדיין ילד בעצמי"

אחרי הדיאלוג עם גרוסמן, ואחרי שנמצאו שני השחקנים הראשיים, עדי צ'זרה בתפקיד איתמר ואלי גורנשטיין בתפקיד הארנב ("בהתחלה חיפשנו זמרים שיודעים לשחק, אבל בשלב מסוים הבנו שאנחנו צריכים שחקנים שיודעים לשיר", אומר רכטר), הוא התחיל לעמול על התזמור, בעזרתו של אילן מוכיח. "כשהתחלתי לעבוד שמעתי הרבה את שוסטקוביץ', ברטוק וסטרווינסקי", אומר רכטר. "זה היה הרפרנס התזמורי שלי. רציתי לראות מה הם עושים, למשל, עם כלי הקשה. זה היה לימוד מתוך חיקוי, אבל בשלב מסוים יצאתי מהם ועשיתי דבר שאני מקווה שהוא רק שלי".

האם הוא לא חשש לעתים שהמוסיקה מורכבת מדי בשביל ילדים? "היו נקודות שבהן עשיתי תיקונים טכניים קטנים כדי שזה יהיה יותר תקשורתי, אבל באופן עקרוני לא חששתי. כשאתה בתוך תהליך של יצירה אתה לא חושב בצורה כזאת. המוסיקה מובילה אותך. מה שכן, אני מודה שחשבתי לפעמים על הנגנים של הפילהרמונית. רציתי שיהיה להם מעניין".

השלב האחרון היה להחליט מי יהיה הקריין. "ההצעה שדויד יעשה את זה עלתה כבר בשלב מוקדם", אומר רכטר, "אבל הוא ביקש להחליט כשיגיע היום. אני שמח שהצלחנו לשכנע אותו. סופר הוא אדם שעובד בבדידות. אני מכיר את הבדידות הזאת בעצמי, אם כי אני גם מופיע, ואני בטוח שדויד נהנה מהמפגש עם השחקנים ושיהיה לו כיף בהופעה עצמה".

בימים האחרונים רכטר קצת מתוח. עד שלא ישמע את היצירה מבוצעת על ידי כל משתתפי הקונצרט, לרבות נגני הפילהרמונית, דבר שיקרה רק בחזרות הסופיות השבוע, הוא לא ידע אם הצליח. עם זאת, הדברים שחווה בחזרות של המקהלה והשחקנים רמזו לו שיהיה בסדר. "כשאתה כותב אין לך זמן להתרגש, ופתאום באחת החזרות התחילו לי דמעות. לכאורה, מה לי וליחסים בין ארנב לילד? אבל מתברר שהסיפור הזה נוגע ברבדים מאוד עמוקים. הדיאלוג ביניהם, הצורה שבה הם מתמודדים, עצם המחשבה על זה שאיתמר אוהב את כל החיות חוץ מאשר את הארנב - זה נגע לי במשהו שאני לא מבין. בכלל, להתעסק עם חומרים של ילדים זאת דרך מאוד טובה להגיע אל עצמך ממקום לא צפוי. להבין מה חי בך ובעצם מי אתה".

האם הרגשת כך גם כשהלחנת את "הכבש ה-16"?

"לא. זה היה מוקדם מדי. באיזשהו מובן הייתי עדיין ילד בעצמי. הייתי בן 26, עוד לא נפטרתי מכאבי הילדות. אבל כשהעלינו את ההצגה של ‘הכבש', אחרי הרבה שנים, המבט כבר היה שונה לגמרי, ועכשיו התובנה הזאת רק מתחדדת".איתמר פוגש ארנב - פרטים ומועדים

כתבות שאולי פספסתם

*#