אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שגב אקספרס: גורמה מעודכן להמונים

השף שגב משה מגיש אוכל לא יומרני, יצירתי למדי, באווירה מענגת

תגובות

כשנכנסים למסעדת "שגב אקספרס" ברמת החיל בתל אביב, המעוצבת כחממה בעלת חלונות זכוכית גדולים המחופים בווילונות לבנים כבדים, מתעוררת תחושה של יראת כבוד כלפי המקום, שמעלה על הדעת גן אנגלי ולא מסעדה מקומית. בשבילים הצרים פזורים ספסלי גן לבנים, לצדם עצים, ובמרכז המסעדה ניצבת מזרקה. אפילו המלצריות, במכנסיים לבנים וסינרי גננים שחורים, נראות כמי שהוכשרו לטפל הן בסועדים והן בשתילים. מתברר שאת המקום עיצב מעצב הפנים ירון טל, שהנוסחה המנצחת שלו אחראית לכמה מהמסעדות היפות במדינה. ואולם, יראת הכבוד מתפוגגת עד מהרה ומתחלפת בחיוך כשמבינים כי התפאורה המקסימה היא רקע למסעדה שנועדה לספק אוכל בייצור להמונים.

התיישבתי על אחד הספסלים הפונים אל חלל הגן הפתוח, ומאחר שהשעה היתה שעת צהריים החלטתי להיצמד לתפריט העסקי. פתחתי את ארוחתי בסלט קיסר, מנה שהיתה נדיבה כל כך שדי היה בה לארוחה שלמה. הראשון שהכין את הסלט המסורתי היה כנראה סיזר קרדיני, אמריקאי ממוצא איטלקי, במסעדתו בטיחואנה שבמקסיקו. בסלט שנושא את שמו מפזרים שיני שום כתושות בקערת עץ, מוסיפים אנשובי קצוץ ומשפשפים בהם את הקערה. מוסיפים לקערה חרדל, שמן זית, רוטב וורסטרשייר, גבינת פרמזן, מיץ לימון, פלפל שחור וחלמוני ביצה, מטפטפים פנימה עוד שמן זית ומקציפים הכל עד שמתקבל רוטב מיונית שמנתי. אז מוסיפים לקערה כמות נאה של חסה רומית (הידועה בישראל כחסה ערבית) וקרוטוני לחם שטוגנו עד פריכות בשמן זית. מערבבים את הסלט היטב ומפזרים עליו שבבי גבינת פרמזן, ומגישים אותו בקערת העץ.

הסלט שקיבלתי היה שונה מעט מהגרסה המסורתית משום שהוגש בכלי קרמיקה ולא בקערת עץ, ולא היה בו די רוטב. במקום לחתוך את החסה לפיסות בגודל נגיסה, העלים הוגשו שלמים, וחיכי לא איתר שום רמז לאנשובי או לשום. אבל כל זה היה זניח, שכן לבקשתי הוגש לשולחן מיד עוד רוטב ובעזרתו התגלה הסלט כטעים מאוד. החסה היתה טרייה, הקרוטונים טעימים ופריכים והרוטב עשוי היטב.

בעקבות הסלט הגיע קנלוני, צינור פסטה ממולא שנוצר מגלגול יריעת פסטה מסביב למילוי כלשהו. הפסטה עצמה, שוב מדובר במנה נדיבה מאוד, היתה רכה במידה, והמילוי היה בשר טחון ומתובל היטב, מעורבב עם צנוברים, צימוקים, מלח ופלפל וגם, נדמה לי, מעט קינמון. הקנלוני היה מעולה, ורוטב העגבניות המועשר בגבינת פטה, אף שהיה מלוח מעט, הלם אותו להפליא; והכל השתלב יפה עם יין קברנה-שיראז של יקב הרי גליל ששתיתי.

למען האמת, די היה בסלט או בקנלוני, כל אחד לחוד, לשמש ארוחה מלאה, אך מאחר שאני חלש אופי, לא עמדתי בפיתוי ולצד האספרסו לסיום הזמנתי גם קינוח. קיבלתי מלבי, שהיה מיוחד משום שהכיל קרם וניל סמיך ותותים טריים, ולצדו הוגשה גרניטה פטל שאותה יוצקים על המנה. היה זה קינוח עתיר קלוריות וגדוש כולסטרול, אך טעים מאוד.

אי אפשר להכחיש שזו מסעדה של אוכל בייצור להמונים, אך אין סיבה להתנגד לכך, שכן האווירה והשירות מענגים, והמנות מפגינות די יצירתיות בשביל להעניק לסועד חוויית אכילה מספקת ביותר. חשבוני בגין הארוחה הסתכם ב-112 שקלים, ולכך נוסף קראף של היין שהזמנתי, במחיר 64 שקלים. המחירים בערב גבוהים בכ-30%. השף שגב משה עושה כאן עבודה מצוינת. זו מסעדה כיפית שמתאימה גם לארוחה רומנטית קלילה, ובהחלט כדאי לבקר בה.

*#