אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביאנלה בוונציה - סיכום: חיקו החמים של המוכר

בגלל ריבוי העבודות השגרתיות הנוגעות בפוליטיקה, אפשר לעתים לשכוח שאמנות עוסקת בבני אדם. אבל בביאנלה ה-53 בוונציה יש גם לא מעט יצירות יפות, חוויתיות, ותערוכות מוצלחות. היא גם מוכיחה את עוצמת האמנות במשבר הכלכלי

תגובות

אמירה אמנותית ברורה אינה המאפיין הבולט בביאנלה ה-53, גם לא ניסוח של הרהור כולל על מצב האמנות. במידה רבה אפשר לסכם את הביאנלה הנוכחית, המתקיימת בוונציה עד 22 בנובמבר, כאירוע המפגין את חוסנו של מערכת האמנות הבינלאומית בתוך עולם שעבר טלטלה כלכלית.

ונציה נהפכת למכה של עולם האמנות בתקופת הביאנלה, שיותר ויותר מדינות וגופים מקפידים להשתתף בה. יתרה מזו, הביאנלה נהפכה לדגם למאות אירועים המתרחשים היום ברחבי העולם, מטביליסי וטייפה ועד איסטנבול וסידני. אבל נוכח המשבר הכלכלי העולמי, יש עניין למשל בכך שהשנה נרשמה עלייה במספר המשתתפים בימי הקדם-פתיחה המקצועיים של הביאנלה: 3,774 אנשים - 450 יותר מאשר בביאנלה הקודמת ב-2007.

בביקור באירוע מסוג זה, בוודאי אם הוא בן ימים ספורים, תחושת החמצה היא כמעט בלתי נמנעת. עם 77 ביתנים לאומיים, תערוכת ענק מרכזית ובה כ-90 אמנים, ועוד 44 אירועים ותערוכות בחסות הביאנלה, לצד אין ספור תערוכות הנערכות במקביל לה אך אינן חלק ממנה, מדובר ללא ספק במגה אירוע שאין אפשר להקיפו.

אובמה פה ושם

המכנה המשותף הבולט ביותר של מרבית הביתנים הלאומיים ושל העבודות בתערוכה הבינלאומית הוא הדיבור בלשון רבים על הפוליטי במובניו השונים - מסכסוכים צבאיים ועד ההקשר הכלכלי וגם המיני. אופן הדיבור הזה יצר תחושה כי האישי, האינטימי, המופנם, נדרס ונרמס; שמה שהוצג הוא בעיקר מה שקל לדבר עליו, למלל אותו ליצור לו הקשר, תאריך ושם.

אשר לתערוכה הבינלאומית, שאותה אצר דניאל בירנבוים, המנהל האמנותי של הביאנלה. כותרת התערוכה, "יוצרים עולמות", אמנם רומזת על בריאה, דמיון, חריגה מגבולות המוכר, אך התערוכה עצמה לא מחדשת ובעיקר פועלת בחיקו החמים של המוכר.

בפרס אריה הזהב לביתן לאומי זכה הביתן האמריקאי המצוין, המוקדש כולו ליצירותיו של ברוס נאומן ובהן המזרקה בתמונה (תצלום: גטי אימג'ס / Getty Images)

הקלישאה האמנותית של העשור האחרון - תערובת של קצת ביקורת, התחכמות וגודל מרשים - חוזרת כאן פעמים אין ספור. ליד עבודה של גושקה מקוגה, אמנית פולנייה שהיתה מועמדת לפרס טרנר ב-2008 - שטיח ארוג התלוי בין שני עמודי ענק ומסתלסל כמו קישוט בארוקי, נכתב שהאמנית "מתייחסת לפוליטיקה עכשווית, כלכלה וסוציולוגיה". לא פחות.

בעבודה של גושקה מופיע דיוקנו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שבה הוא אחד מכמה פוליטיקאים, והוא מופיע גם בעבודה של האמן הטיבטי גונקר ג'יאטסו. האחרון המציג מוטיווים של אמנות טיבטית מסורתית עשויים במדבקות ורישומים ברוח ציור עיתונות, ואובמה וגם אשתו מישל מופעים אצלו לצד מדבקות "הלו קיטי" ודמויות מסדרת מצוירות. גם עליו כתב בירנבאום ש"אין לטעות בהתייחסויות הפוליטיות שלו" ועל כך אי אפשר לחלוק.

באופן מפתיע, הנוכחות של נושא איכות הסביבה בתוך ים העבודות הפוליטיות היתה מצומצמת ביותר. בביתן הצ'כי והסלובקי יצר רומן אונדק את "לופ", עבודה שבה הפך את הביתן למעין חממה (המזכירה את הביתן הישראלי שיצר אביטל גבע ב-1993) על ידי כך ששתל בתוכו צמחייה הזהה לזו המצויה בין הביתנים בג'רדיני, אתר התערוכה שבו מצויים מרבית הביתנים הלאומיים. כך נהפך הביתן לחלק מקורה של הג'רדיני, שאפשר לעבור בו כמעט מבלי לשים לב לקיומו.

תמונה מעבודת הווידיאו של שון גלדוול, המבוססת על סרטי "מקס הזועם"

עוד עבודה שהתייחסה לסביבה היא הביתן האוסטרלי שבו הציג האמן האוסטרלי שון גלדוול את "MADDESTMAXIMVS: Planet & Stars Sequence", עבודת וידיאו בכמה מסכים שנשענת על סדרת סרטי "מקס הזועם", סרטים מתחילת שנות ה-80 שהפכו את מל גיבסון לכוכב וסייעו לקולנוע האוסטרלי לפרוץ לעולם הרחב. הסרטים עוסקים בזמן עתידי שבו מתפורר שלטון החוק וחבורות רצחניות נלחמות זו בזו על דלק.

גלדוול (שהציג בתערוכה הבינלאומית בביאנלה של 2007, שאצר רוברט סטור) יצר סרטים שבהם מופיע בן דמותו של מקס, לבוש בגדי אופונען שחור, פניו מוסתרים בקסדה, הדוהר במדבר האוסטרלי ועוצר ליד קנגורו דרוס או נוהג ברכב פתוח. הסרטים אטיים, פיוטיים והיחס בין הרוכב האפוקליפטי לנוף השלו המלנכולי ולחיה המתה מדברים על הישימון והמוות שיצרה הנוכחות האנושית בחלקים שונים בעולם.

חוסר היחס לסביבה ניכר גם בהתנהלות הביאנלה עצמה. בימי הפתיחה המקצועיים חולקה כמות אדירה של חומר מודפס - קטלוגים בכריכה קשה, דפדפות, מפות ואפילו פנקסים ריקים שמצאו את מקומם בפחים, לא במכלי מיחזור, לצד כמות עצומה של פלסטיק.

נשארה אמריקה

על פי נוהג חלוקת הפרסים של הביאנלה בוונציה, פרסי אריה הזהב למפעל חיים מוכרזים מראש ושאר הפרסים מחולקים בתום ימי הפתיחה המקצועיים.

בפרס מפעל חיים זכו הפעם יוקו אונו וג'ון בלדסרי, שתי בחירות בטוחות למדי. בפרס אריה הזהב לביתן לאומי זכה הביתן האמריקאי המצוין, המוקדש כולו ליצירותיו של ברוס נאומן. בביתן מוצגות בעיקר עבודות ישנות יותר של נאומן והדבר מאפשר להעריך עד כמה מדובר באמנות שכוחה הוא מעבר לרגע היצירה.

עבודה של תומאס סאראצ'נו, המוצגת במסגרת התערוכה הבינלאומית בוונציה

על הביתן עצמו, הבנוי בסגנון ניאו קלאסי, הוצבה עבודת הניאון של נאומן "Vices and Virtues" (חטאים ומידות טובות) מ-88-1983 ובה מלים המתארות תכונות שונות מתחלפות שוב ושוב. בתוך הביתן מוצגות בין השאר העבודה הנהדרת "15 זוגות ידיים" מ-1996, ובה ידיים יצוקות שנוגעות זו בזו יוצרות שפה וסיפור שלמרות הקיטוע הוא אנושי להפליא (וכמובן מתכתב עם אמנות העבר); ומזרקה המורכבת משלושה ראשים יצוקים באפוקסי ופיברגלס, המתכתבת עם מסורת המזרקות האירופית. המתח שנוצר בה בין האלימות שבראשים המרחפים לבין האסוציאציות השלוות והרוחניות של המים הופך אותה למושכת וטורדת במידה שווה.

הביתן האמריקאי הוא היחיד מבין מה שבעבר היו הרביעיה הפותחת של הביאנלה שאינו מאכזב. לעומתו, הביתן הצרפתי המציג את המיצב הכמעט דידקטי של קלוד לווק, "הערב הגדול", המדבר על לאומיות וכוח (עם דגלים וסגירת חללים דמויי כלובים), הביתן הבריטי ובו סרט יומרני וסתמי של סטיב מקווין והביתן הגרמני שבו מתארח האמן הבריטי יאם גיליק, הם כאלה שאם ממהרים אפשר לדלג עליהם בלב שקט.

הבחירה בטוביאס רהברגר כזוכה פרס אריה הזהב לאמן הטוב ביותר מובנת הרבה פחות מהפרס לביתן האמריקאי, למשל. רהברגר, אמן גרמני יליד 1966 (ובוגר האקדמיה שבראשה עומד אוצר הביאנלה בירנבאום) הוזמן לעצב מחדש את הקפטריה של הביתן האיטלקי לשעבר בג'רדיני, שנהפך כעת ל"ארמון התערוכות". הוא יצר מקום צבעוני עם הכותרת "מה שאת/ה אוהב/ת מביא גם לידי בכי", שקשה לומר שהוא מספק חוויה מרשימה במיוחד.

צמד האמנים מיכאל אלמגרין (יליד דנמרק) ואינגר דרגסט (ילידת נורבגיה) קיבלו ציון לשבח על אצירת הביתן הדני והארצות הנורדיות. בביתן זה מוצג המיצב שכותרתו "האספנים", הכולל 20 אמנים ובהם כוכבים כמו וולפגנג טילמנס ומאריציו קאטלן, ולצדם אמנים צעירים וגם איליין סטורטאוונט, אמנית אמריקאית ותיקה המתמחה בזיוף עבודות אמנים ברשותם.

על הביתן הישראלי בביאנלה, שהוקדש לעבודות של רפי לביא - החלטה שגויה בעיני - נכתב מספיק מראש ובדיווח השוטף. אפשר רק לציין שהחלטתה של האוצרת עידית לויטה הרטן לפתוח בו חלונות ולהגיש קפה לבאים הפכה אותו למקום נעים בימים שלפני הפתיחה.

בין העבודות הבולטות הנוספות בביאנלה אפשר למנות את הסרט "Disorient" של פיונה טאן בביתן ההולנדי, שהוא קולאז' של מסע בארצות שהיו בעבר דרך המשי - מסע שאינו נופל בפח של הצגת אטרקציות נוסח "נשיונל ג'יאוגרפיק", אלא מספר סיפור אנושי, לקולו מספר הקורא טקסט של מרקו פולו (באנגלית).

עבודה משובחת היא עבודת הווידיאו "Wilhelm Noack OHG", של סיימון סטארלינג, שמוצגת בארמון התערוכות בג'רדיני, העוסקת בחברת יוצקי מתכת בברלין ומתעדת הכנה של פסל קינטי. העבודה, שאורכה ארבע דקות בלבד עושה שימוש מעניין בפיסול וכוללת מקרן שניצב בראש מה שנדמה תחילה כמדרגות ספירליות אך מתגלה כפסל שבו סרט הצילום עצמו נע עד למכונת ההקרנה.

עבודה יפה נוספת, שהצופים עוברים דרכה בפועל ממש, היא זו של תומאס סאראצ'נו, "Galaxies forming along filaments, like droplets along the strands of a spider's web" (גלקסיות מתגבשות לאורך חוטים כמו טיפות סביב קורי עכביש), המוצגת בחלק של "עושים עולמות" שנמצא בג'רדיני.

בארסנלה בולט המיצב של ג'ואן ג'ונאס האמריקאית, "לקרוא את דאנטה", המתייחס לפרשנות שלה לקלאסיקן האיטלקי. זהו אחד האולמות שמצדיקים שהות ארוכה מכיוון שהוא נוגע במה שאי אפשר לקרוא בכל יום בעיתונות ואתרי חדשות.

באזור החדש, גן הבתולה שבקצה הארסנלה (אין לבלבל בינו לבין הגנים, ג'רדיני, שבהם מצויים הביתנים הלאומים), מצויות כמה וכמה עבודות טובות, ובמיוחד מיצב חכם ויפה של הכוריאגרף והאמן ביל פורסיית, המצליח לדבר על תנועה, וחדוות תנועה וחופש.

יצירות אלה שחוצות את גבולות היום יום, גבולות החדשות האחרונות והאופנות האינטלקטואליות, הן אלו שמספקות את הרגעים המעניינים באמת בביאנלה ה-53 אלו שבהם הנהון ההסכמה לדעות הפוליטיות של האמן (קל מאוד להסכים לרוח העבודות הפוליטיות בביאנלה זו) מפנה מקום למפגש עם זווית ראייה מעניינת, עם מערכת רגישויות שאותה ניתן לחוות.

כתבות שאולי פספסתם

*#