אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחקן המרכזי החדש בביאנלה בוונציה

שיר הלל לפיתוח בדובאי, עבודה של אמן מעזה שאינו יכול לשוב לביתו, מיצב קול מרשים, ביתן האמירוית המאוחדות המצוין, ועוד. סמדר שפי מדווחת מהבינאלה ה-53 בוונציה

תגובות

למרות שבאתר התערוכה הפלשתינית נכתב שהסימפוזיון שהוא ערך היום (5 ביוני) מלא ולא נותרו מקומות, הרי שמושב הצהרים נפתח עם אולם שכמחצית ממאה מושביו היו ריקים.האווירה בבנין הכנסים בקצה הארסנלה הייתה רגועה מאד, שיחות של הינהון בהסכמה בין המשוכנעים ממילא. הנקודות שהועלו, על הקיפוח המתמשך של אמנים מהמזרח, העובדה שאפילו עד שנות ה-80 הוצגו בדרך כלל במוזיאונים אתנוגרפים וכמעט רק בתערוכות קבוצתיות  נכונות ומוכרות מאד. הביאנלה ה-53 בוונציה - לכתבות נוספות:

הביאנלה בוונציה- רגע לפני הפתיחהבביאנלה בוונציה יציגו השנה גם שבעה פלסטיניםקרן ציטר אינה מרגישה שהיא מייצגת את ישראל בביאנלה בוונציההתערוכה שנערכת כארוע לווין של הביאנלה במנזר לשעבר באי ג'ודקה  (מרחק הפלגה קצר מכיכר סן.מרקו) מאכזבת מאד, מאותן תערוכות שמעניין יותר לשמוע ולדבר עליהן מאשר לחוות אותן. האוצרת סלאווה מיקדאדי, פלשתינית החיה בברקלי קליפורניה מציגה אמנות שהעכשוויות שלה מוצהרת מבחינת מדיה לא פחות מאשר תכנים. זו תערוכה עם דגש קונצפטואלי ברור אך התוצאה חלשה למדי. חליל ראבח, מציג עבודת מולטי מדיה ובה וודיאו, גלויות ומיצב שכותרתה "ביאנלת ריווק RIWAQ השלישית 2009, גאוגרפיה - 50 כפרים". העבודה מתיחסת לפרויקט של ביאנלה צנועה ומקומית שראבח יסד. בטקסט המהווה חלק מהעבודה ראבח בוחן את קונספט הביאנלות בכלל, ארועי ענק ראוותנים, מצביע על הקושי של הפלשתינים תחת כיבוש ומסביר שהביאנלה שיזם, בקשר עם מרכז פלשתיני לשימור אדריכלי מביאה אמנות עכשווית למבנים שעברו שימור תוך קשר עם הקהילה סביבם. זו עבודה דידיקטית להפליא שהדימויים בה מתפקדים כאיור ובכך היא מאכזבת לעומת עבודות קודמות של ראבח כמו המוזיאון הפלשתיני הפיקטיבי שהקים בביאנלה באיסטנבול 2005.העבודה הטובה בביתן היא של זוג האמנים סנדי הילאל ואלסנדרו פיטי שיצרו מיצב קול מרשים, עבודה שמענינת גם ללא ההקשר הפוליטי המידי. בעבודה "סינדרום רמלה" יצרו חלל סגור, מאין חדר אטום שקירותיו מצופים חומרים רכים ובמרכז תיקרתו מה חלון קטן ואפרורי. הצופה שומע הקבץ אמירות של אנשים שונים שביניהם משובצים קולות המולה אורבניים. הקולאז' הקולי בתוך הסביבה הלא מזמינה אך גם לא אגרסיבית יוצרים סוג של תחושת בינים טורדת. הטקסטים מדברים בדיוק על המצב הבלתי אפשרי של רמאללה כעיר בירה תרבותית ששונה כל כך משאר הרשות.עוד עבודה יפה היא של תיסיר באתני, אמן מעזה שאינו יכול לשוב לביתו מאז יצא לתערוכה בעמן ב-2006 והיום חי בפריס. העבודה חנון כוללת צילום של האטלייה שנותר בעזה ולפני שדה של מה שנותר מחידוד של עיפרון אדום. הטקסט מסביר שחנון HANNOUN בערבית פרג, נחשב כסמל פלשתיני לגעגועים למולדת וגם ללוחמי חופש. זו שוב עבודה שהאיכות שלה היא מעבר לזו הנגזרת מפרשנות. העבודות של ארבעת האמנים האחרים המציגים חלשות בהרבה. בפגישה עם האוצרת סלווה מיקדאדי (SALWA MIKDADI) היא מדברת על הצגת הביתן ללא תמיכה של מוסדות לא פלשתינים כאחד ההשגים המשמעותיים וכגילוי עצמאות.  הסימפוזיון הפלשתיני נערך בצמוד למבנה הגדול מאד שמשמש את ADACH מקום המשמש מרכז לדיונים ולהצגה של אמנות ופרויקטים חזותיים שונים מאבו דובאי והאמירויות (ואין לבלבל בינו לבין ביתן האמירויות המאוחדות שהוא ביתן לאומי לכל דבר). המקום שאופן תיפקודו מעט מעורפל מלא בחשיבות עצמית , בטקסטים ועבודות וידיאו משמימות ברובן ומזכיר מאד את הדוקומנטה בקאסל של 1997 שאצרה קתרין דוד הצרפתיה האוצרת של ADACH. הכניסה למבנה יוצרת רושם של כניסה ליריד נדל"ן מפואר עם צילומי ענק וטקסט שפותח במשפט "ללא קשר למה שאומרים האנליסטים לגבי מצב השווקים אם תנהג בעיר תראה מיד את הכמויות העצומות של התחלות בניה באבו דובאי..." ופרסומת לתרבות מרכזי הקניות של העיר. עם נדמה תחילה שיש כאן אמירה אירונית הרי התקווה הזו מתפוגגת בהמשך. התצוגה היא כולה שיר הלל לפיתוח בדובאי, לחופש החדש, לתרבות הצומחית. החלקים המענינים יותר הם צילומים מארכיון של דר. עבדל רחמן ה. מכלוף אדריכל מצרי שפעל רבות באמירויות וביסס שם אדריכלות מודרנית בשנות ה-60 וה-70 הרבה לפני אדריכלות הכוכבים הבינלאומים שמזוהה היום עם המקום. Tirdad Zolghadr אוצר התערוכה בביתן האמירויות המיוחדותביתן האמירוית המאוחדות הוא ביתן מצוין שיש בו מידה לא שכיחה של הומור, אירוניה ויצירת דיאלוג אינטילגנטי עם הצופה. כמו מרבית מה שראיתי עד כה בביאנלה הדיבור בו הוא בלשון רבים, על רעיונות ומסרים וללא אמנות שפונה לרגש ולגעת באינדוידואל, וזאת  למרות הכותרת" "It's Not You, It's Me," (כותרת שבאנגלית אינה בעלת הטיה מגדרית כלשהי) והיא אחד ממשפטי הפרידה השחוקים והמוכרים ביותר במערכות יחסים זוגיות. אצר את התערוכה Tirdad Zolghadr כותב ואוצר יליד טהרן הכותב בעיתונות אמנות בינלאומית לצד אוצרות באירופה אירן ובארצות המפרץ.הצופה מוזמן לצפות  בביתן בלווית הדרכת אודיו צמודה, כזו הקיימת כמעט בכל תערוכה גדולה ברחבי העולם. במקום להצביע רק על עבודות מרכזיות סיור האודיו הזה כוללת כל המוצגים וגם התיחסות לטקסט התערוכה.למיה חוסיין גרגאש. סדרת צילומים מסקרנתהעבודות המוצגות דומות מאד לאינספור עבודות עכשוויות שנראו בעבר וקשה לומר שעולה מהן איכות יוצאת דופן. למרות זאת סידרת צילומים של בתי מלון בעלי כוכב אחד של למיה חוסיין גרגאש, אמנית ילידת 1982 העובדת באמירויות מסקרנת בגלל ההתיחסות שלה למה שהוא הפוך מתדמית העושר המנקר המקושר לאמירויות. העבודות של חסן שריף, שמוצג גם ב-ADACH מסקרנות מאד. כאן מוצגים תיעודי מיצגים וב-ADACH מוצג מחסן עבודות וחומרים שלו שהועבר בשלמותו מדובאי. בביתן מוצגים גם הפרויקטים האדירכלים הגדולים למיבני תרבות, החל בגוגנהיים ובלובר המתוכננים ועד מוזיאון חדש לאיסלם, והוא מעביר היטב את המאמץ האדיר שנעשה באמירויות לההפך לשחקן מרכזי על בימת התרבות הבינלאומית.   הביאנלה ה-53 בוונציה - לכתבות נוספות:

כתבות שאולי פספסתם

*#