אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביאנלה ה-53 בוונציה: הפוליטיקה שולטת

סמדר שפי מביאה את כל הפרטים על אירועי הביאנלה ה-53 בוונציה, שתיפתח ביום ראשון (7.6)

תגובות

ימי הטרום פתיחה של הביאנלה בונציה החלו אתמול (ה-4.6, יום רביעי)  ובביתנים הלאומיים בג'רדיני כבר בולטים הביתן הדני והארצות הנורדיות כחביבי הקהל, לצד הביתן ההולנדי בו מוצגות שלוש עבודות וידיאו מצוינות של פיונה טאן. שני הביתנים לא התבלטו בביאנלות הקודמות והפעם יש לפני שניהם טורים ארוכים של ממתינים. הביתנים הם חלק מ-77 ביתנים לאומיים שכמחציתם נמצאים בג'רדיני, אתר התערוכה ההיסטורי של הביאנלה החל מראשית המאה הקודמת, והשאר מפוזרים בעיר.בגרדיני מוצג גם חלק מהתערוכה "MAKING WORLDS, (רשימה נפרדת בקרוב) אותה אצר אוצר העל של הביאנלה דניאל בירנבאום  שמרכזה באזור הארסנלה (בעבר הרחוק אזור מחסני הנשק של רפובליקת ונציה). נוסף לאלו יש שורה ארוכה ביותר של ביתנים וארועים שנערכים בחסות או שיתוף הביאנלה (COLLATERAL EVENTS) ובהם אתר התערוכה הסימפוזיון הפלשתיני, התערוכה מטאיוון והתערוכה-ארוע של אבו דובאי, בעוד איחוד האמירויות הן ביתן לאומי חדש (רשימה נפרדת בקרוב) .הביתן הדני והארצות הנורדיות מציגות תערוכה - מיצג הנוגע בשאלות רבות לגבי אמנות, צרכנות, שאלות אורבניות שאלות שהמשבר הכלכלי האחרון ,שזוכה להתיחסות נרחבת במיצג הנערך במקום, רק החריף. התערוכה היא שיתוף פעולה ראשון בין שני הביתנים ואצרו אותה צמד האמנים Michael Elmgreen and Ingar Dragset אלמגרין (יליד דנמרק) ואינגר דרגסט (ילידת נורבגיה) הפועלים בברלין. הם יצרו מיצב מיצג שכותרתו "האספנים" מפנה מיד למי שהם שחקנים ראשיים בשדה האמנות שסביבם נוצרו סטראוטיפים רבים של אקסצנטריות שצמד האמנים משתמש בכולם, החל באובססיות שונות דרך קפריזות ועד שיגעון. כסוג של מרד בהגמוניה שאספנים מיצגים מציגים בעבודת הענק הזו מעל עשרים אמנים, ללא הצגת שמם ליד העבודות. בין המציגים כוכבים כמו מאריציו קאטלן ווולפגנג טילמנס, לצד אמנים צעירים ואפילו את אלין סטויארטאוונט  Elaine Sturtevant, אמנית אמריקאית ותיקה המתמחה בזיוף עבודות אמנים ברשותם.הכניסה לעבודות היא בקבוצות בלבד, המתכנסות ליד ביתן של סוכנות נדלן העומד לפני הכניסה לביתן הדני . "סוכן נד"לן", בחליפה, משקפיים ועם הומור מתוחכם, עורך סיור בו הוא משווק את הביתן כוילה הנחשקת ביותר בונציה, בתוך העיר אך מוקפת בגנים, ועם שרות ביטחון המותיר את בעיות העיר  על הרוכלים, המהגרים הבלתי חוקיים, המאפיה, ועדרי התיירים בחוץ. הביתן שגודלו 440 ממ"ר עוצב בפנים כבית מגורים מפואר בו נשארו חפציה של משפחה בהפרעה – חדר הבת הוא אחר שרפה ועם החור ששימש אותה לברוח בלילה, שולחן האוכל המפואר עם שבר באמצעו (המסמל מסביר סוכן הנדל"ן את שבר המשפחה ) כלב המשפחה מפוחלץ ומשרתת אהובה במיוחד יצוקה בזהב. בסיור מודגשת המודעות המלאה של הסוכנות והמוכרים למשבר בכלכלי העולמי ומובטחים תנאים גמישים לקונים פוטנציאלים וגם שמדרגות שבורות ומרפסת עקומה יתוקנו בקרוב. בסוף הסיור בביתן הדני עוברת הקבוצה לביתן הנורדי, לביתו של הרווק MR.B ובו שרועים מאהביו, וציורים שונים של ערום גברי אינם מותירים ספק לגבי העדפותיו המיניות - כל זאת לצד ריהוט מודרני ועכשווי וגם אוסף בגדי ים של מאהביו לשעבר. מחוץ לביתן צפה בתוך ברכה בובת גופה הפוכה, כנראה MR.B המיסתורי.ההמתנה לכניסה לביתנים יכולה להיות ארוכה למדי אך היא מוצדקת. לעומת זאת הצליח הביתן הבריטי, בזכות הגבלה של מספר הצופים ליצור סביב לעבודות הוידיאו של סטיב מקווין "ג'רדיני" ציפיה שנכזבת. בכניסה לביתן מחולקות מדבקות עליהן שעות הקרנה שונות לאורך כל היום שנחטפו כבר בתחילת היום.הסרט, באורך חצי שעה הוא עבודה מבולבלת, ארוכה מידי שמלבד היופי החזותי של כמה וכמה מהדימויים אינו מותיר דבר. מקווין מדבר על מצבי בינים והחצר האחורית  של עולם האמנות. הסרט הוא קולאז של צילומים ארוכים של הג'רדיני בין ביאנלות, טובע שפסולת בנין ואשפה כשכלבים משוטטים בתוכו, צילומים של בעלי חיים קטנים המתקימים בתוך הגנים בהם תולעת, חילזון וחיפושית, צילומים של שני גברים שחיבוק ביניהם מרמז לקשר הומו ארוטי וצילומי פנסי הגן בסגנון הנאו קלאסי שנראים לקוחים מפתיחה של סרט היסטורי עידן התמימות ועד דר. זיוואגו.מתוך עבודתו של סטיב מקווין "ג'רדיני"הביתן הישראלי ראוי לכל הערכה מבחינת עיצוב הפנים. מחוץ לביתן הועמדו עציצי גרניום אדומים (בהקשר לגרניום של רפי לביא למקרה שמישהו מהישראלים לא הבין ), נפתח חלון גדול בחזית ונפתחה שוב המרפסת היפה שהיתה סגורה בביאנלות הקודמות (למיטב זכרוני עשה בה שימוש לאחרונה אורי צייג בביאנלת 1995). בתוך הביתן הוצבו פינות ישיבה בריהוט רטרו לשנות ה 60 בארץ, ריהוט מודרני צנוע ואיכותי ויש גם בר המציע לכל מבקר, בחינם, קפה וממחר גם מאפים. הנסיון להפוך את הביתן לתחנת מנוחה בתוך הג'רדיני האינטנסיבי נועד כנראה למנוע את מה שהוגדר כהפיכת הביתן ל"חגיגה שלנו" על ידי האוצרת דורית לויטה – הרטן בראיונות שונים שנתנה לפני הביאנלה בארץ. עיצוב הפנים הנעים והמזמין רק מדגיש את היות הציור של לביא מתוארך מאד ומקומי מבלי להפוך זאת לאיכות אוניברסאלית. הבעיה אינה נעוצה בעצם היות התערוכה מורכבת בעיקר מציור (לצד כמה סרטי וידיאו). בביתן הספרדי מוצגת  תערוכה מרשימה של ציוריו של  מיקל MIQUEL BARCALO, לצד כמה עבודות קרמיות גדולות ומענינות. יש להניח שלו בדומה לביתן הבריטי היה הביתן ההולנדי מגביל את כמות הנכנסים - היה התור מחוצה לו ארוך ביותר.פיונה טאן, אמנית מצוינת (כתבתי עליה בעבר מספר פעמים) מציגה שלוש עבודות וידיאו שהמרתקת בהן היא DISORIENT שמשחק המילים המגולם בשמה, בין מזרח לאובדן כיוון,עובר רק באנגלית. העבודה המוקרנת על שני מסכים גדולים בקירות מקבילים אך לא זה מול זה לוקחת את הצופה למסע במחוזות מרוחקים אך אינו נופל לפח של נוסחת סרטים תעודיים עם דגש אנתרופולוגי. טקסט העבודה הוא כולו ציטוטים , באנגלית, מכתבי מרקו פולו המטייל הרפתקן פילוסוף הונציאני מלפני 700 שנה. דרך וידיאו שהוא קולאז בין חומר שטאן צימלה לחומר ממקורות אחרים. במסך אחד היא מובילה את הצופה בארצות דרך המשי, כלומר אסיה המרכזית לרבות אפגניסטן, וגם בעירק ההרוסה ובמסך שני היא מצלמת בתוך חנות של חפצים סינים ומארצות נוספות במזרח מאותן חנויות "אתניות" שזוכות לעדנה בשנים האחרונות במרבית הערים הגדולות והשבעות במערב. בתוך החנות מיקמה טלויזיה בה מוקרנים סרטים ישנים בשחורל לבן מהמזרח, סוגהחומר התיעודי ששימש את טאן בעבודותיה בעבר. העבודה יפה באופן מכאיב ומעבירה תחושה של כנות שנדירה במרבית האמנות העכשווית. במקרה זה קשה לא לקשור את הרגישות לביוגרפיה הפרטית של טאן (ילידת 1966) בת לאב סיני ואם אוסטרלית שנולדה באינדונזיה. טאן משתמשת בטקסט של מרקו פולו לעומת הוידיאו להאיר, בתפיסה המזכירה את זו של אדוארד סעיד בספרו החשוב "אוריינטליזם" מסוף שנות ה-70 ובו תיאר את האופן בו המזרח קפא בתודעת המערב ונשאר בעיניו  לעולם מקסים ונחות במידה כמעט שווה.מתוך DISORIENT של פיונה טאןלמרות שקשה לנסות ולדבר על רוח הביאנלה בתחילת הביקור הרי שבגרדיני לפחות שנושאים פוליטים בינלאומים, נושאי כלכלה ולאומיות  בולטים ביותר תוך וויתור כמעט מוחלט על אמנות המדברת ופונה אל היחיד, כאילו אותה אמירה של "הכל פוליטי" הטביעה טון אחר, חשיבה שונה והפכה לשלטת .

ברשימות ההמשך: על ביתנים נוספים, לרבות הביתן האמריקאי של ברוס נאומן על שלושת חלקיו בתוך ומחוץ לגרדיני, התערוכה המרכזית הבינלאומית באצירת בירנבאום ותערוכות לווין. בביאנלה בוונציה יציגו השנה גם שבעה פלסטיניםקרן ציטר אינה מרגישה שהיא מייצגת את ישראל בביאנלה בוונציה

כתבות שאולי פספסתם

*#