אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהו הסוד של להקת הגוסיפ?

בין פאנק לסול, בין הטרוסקסואליות לחד-מיניות, בין שמן לרזה, בין מחתרתיות לסבלריטאות - בת דיטו מ"הגוסיפ" היא פמיניסטית, לסבית ואייקון אופנה יוצא דופן

תגובות

דמיינו חופים לבנים, אחוזות של סלבריטאים, דמי מור מוציאה את הכלבלב הקטן והמכוער שלה לטיול, ושיזוף עמוק, עמוק הרבה יותר מרוב השיחות שמתנהלות כאן. אבל מליבו יכולה להיות גם מקום שיוצרים יוצאי דופן באים אליו כדי ליצור מוסיקה שתשנה את העולם; למשל, "הגוסיפ". חברי להקת הפאנק מפורטלנד מקליטים בימים אלה במליבו את האלבום הרביעי שלהם עם המפיק האגדי ריק רובין.

"הגוסיפ" כבר שינו את החשיבה שלנו על פאנק, ועכשיו הם ממציאים מחדש את קונצפט הלהקה. כרגיל, נדמה ששלושת חברי הלהקה פוסעים על חוד התער שבין פאנק לסול, בין הטרוסקסואליות לחד-מיניות, בין שמן לרזה, בין להקת מחתרת לסלבריטאים. אבל כשמתבוננים מתחת לפני השטח יוצרים הניגודים האלה תמונה שלמה, ויתרה מזאת - הם נהפכים לא רלוונטיים לנוכח האמונה שאנחנו יכולים להיות כל מי או מה שאנחנו רוצים. וזאת המהות האמיתית של הפאנק.

נדרשו עשר שנים של אין-סוף הופעות ולהט יוקד כדי שהלהקה בעלת השורשים הדרומיים והסולנית הקולנית והפמיניסטית שלה יזכו להכרה אמיתית. אבל נדמה שהדם והיזע היו שווים את זה: הם מקליטים אלבום בגן עדן מוסיקלי על החוף ועובדים עם אגדה חיה. "שני קליקים! לא אחד!", צועקת בת דיטו כתומת השיער מהספה באולפן ההקלטות בלוס אנג'לס, "לספור עד שתיים ולמצמץ!".

צפו ב-"Standing in the way of control" של The Gossip:

"הגוסיפ" מנסים נואשות להצטלם, אבל הגיטריסט נייתן (המכונה "ברייס פיין") ממצמץ שוב ושוב ברגע המכריע. "חכה שנייה, נייתן", אומרת דיטו שוב במבטא הדרומי הכבד שלה. השניים רבים כמו אח ואחות; לא מפתיע לגלות שלטענתם, המוחות שלהם מחוברים.

קטע על טבעי

"אנחנו יכולים לקרוא מחשבות", מחייכת דיטו, "באמת, אנחנו תמיד יודעים מה השני חושב". "נכון", מאשר נייתן, "יש בינינו קטע על טבעי. אנחנו כל הזמן אומרים את אותו הדבר ביחד". "כשעובדים עם מישהו יצירתי כמו נייתן", ממשיכה דיטו, "קל מאוד לחקות אותו. בהדרגה מתחילים לחזור על כל דבר שהוא אומר, ובסופו של דבר שנינו אומרים אותו הדבר ביחד!"

שלושת חברי הלהקה שרועים על ספה אדומה בחדר שטוף שמש. דיטו מתאפרת, המתופפת המקועקעת האנה מקשיבה למוסיקה באוזניות ונייתן מנמנם בשלווה. האולפן, הממוקם באחוזה גדולה במליבו, הוא החלום הרטוב של כל רוקר. "מטאליקה", ה"בנד" ו"ויזר" הקליטו כאן. תצלומים של אגדות רוק מעטרים את קירות המסדרון. האוטובוס מסיבובי ההופעות של בוב דילן ניצב בגינה ומשמש כאולפן מיניאטורי. כל סנטימטר בבית הענק הזה נועד לספק את צורכי המוסיקאים המקליטים כאן.

המותרות האלה רחוקים מאוד מהתנאים שבהם "הגוסיפ" רגילים להקליט. "ההקלטה והמיקסים של האלבום 'Standing In The Way Of Control' נמשכו רק עשרה ימים", אומרת האנה, "לא היה לנו כסף ליותר מעשרה ימים. אף אחד לא חשב שהאלבום יצליח. הקלטנו אותו בתקציב קטנטן באולפן בסיאטל".

"אבל מצחיק שבאותו הזמן זה נראה אדיר", מוסיפה דיטו, "חשבנו, 'וואו, אף פעם לא השקענו כל כך הרבה זמן וכסף בתקליט!' ועכשיו, כשאנחנו כאן, אני חושבת, 'מה כבר יכול להיות הדבר הבא? מה יכול להיות יותר טוב מזה?'"

ב-2007 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם חברה בת של קולומביה רקורדס, Music With a Twist. בעבר היתה הלהקה חתומה בלייבלים העצמאיים "קיל רוק סטארז" ו"בק יארד", כך שהמעבר לקולומביה העניק ל"גוסיפ" יותר זמן וכסף להתנסויות חדשות. רובין (שהוגדר באם-טי-וי כ"מפיק החשוב ביותר ב-20 השנים האחרונות") הורה להם לקחת את הזמן, לתפוס שלווה וליהנות מהדרך הנינוחה שבה מקליטים בקליפורניה.

"נראה לי שאכנס לדיכאון אחרי לידה כשנגמור להקליט את האלבום הזה", אומרת דיטו, "אני אוהבת את ההריון עד כדי כך, שאחרי שהתינוק נולד אין לי מושג מה לעשות עם עצמי! העולם הזה מטורף. וזה עולם של חברת תקליטים גדולה. היו תקופות שחשבנו שאין שום פאקינג סיכוי שנחתום בחברה גדולה, בעיקר כי חשבנו שלא נעמוד בסטנדרטים. אבל אף פעם לא נהניתי כל כך מהקלטת אלבום".

                                 תצלום: אי-פי

יש שיטענו שחוזה בחברת תקליטים גדולה פירושו למכור את נשמתך לשטן. סצינת הפאנק תמיד הביטה מגבוה על המיינסטרים; ההצלחה נתפשת בה כמלה נרדפת לבגידה בעקרונות. אבל מהי המשמעות של בגידה בעקרונות כיום? בוודאי לא אותה משמעות שהיתה לכך לפני שלושים שנה, או אפילו לפני עשר שנים. וגם המשמעות של המלה "פאנק" השתנתה. הפער בין המיינסטרים למחתרת הולך וקטן. "אנימל קולקטיב" הגיעו לא מזמן למקום הראשון במצעד האלבומים בבריטניה, ואילו "פרנץ פרדיננד" עדיין מופיעים בפאבים קטנים במזרח לונדון.

"סצינת הפאנק לא מאוד תומכת", אומרת דיטו ונועצת עיניים ברצפה, "היא כל כך שיפוטית! האנשים בסצינה משתעבדים לדרך מחשבה מוזרה, שגורמת להם לחזור על אותן טעויות, לכתוב את אותם אלבומים וליצור את אותה אמנות. כאילו הם לא יכולים להתפתח ולצמוח בגלל החוקים שהם קבעו לעצמם. עם זאת, ההצלחה יכולה להרוס אותך. אבל אלה סיכונים שצריך לקחת ובחירות שצריך לבחור. מפני שאם באמת רוצים שינוי חברתי - יש פאנקיסטים שכן ויש כאלה שלא - אז את מי בדיוק אנחנו מנסים לשנות? את אותם ארבעה אנשים? איך אפשר להעביר את המסר בדרך הזאת? מאוד מגביל להטיף רק למאמינים, וזה לא מה שאני רוצה לעשות".

יקירי עולם האינדי

הלהקה הוקמה ב-1999 בעיר אולימפיה בוואשינגטון. דיטו ונייתן, שהיו חברים עוד מבית הספר, עברו לשם מארקנסו, בחיפוש אחר מקלט ליברלי מהאווירה הדתית והשמרנית שבה גדלו. כשהגיעו לשם נולדה "הגוסיפ" - שילוב של צליל פאנק, אידיאולוגיה מתנועת הריוט גררל ושירה עוצמתית ומלאת נשמה.

הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון, "הגוסיפ", ב-1999. בשבע השנים שלאחר מכן הם הופיעו ברחבי המדינה; נסעו במכוניות מתפרקות, ישנו על רצפות, והלכו בעקבות הלהקות שהעריצו, "האגי בר" ו"ביקיני קיל". באותה תקופה הם הוציאו שלושה אלבומים בלייבל "קיל רוק סטארז": "That's Not What I Heard" ב-1999, "Movement" ב-2003 ו"Standing In The Way Of Control" ב-2006. רק אחרי יציאתו חל המהפך במעמדם של חברי הלהקה, מגיבורים מחתרתיים ליקירי עולם האינדי. בערך באותה תקופה החליפה המתופפת האנה בלילי את קייתי מנדונקה שעזבה את הלהקה כדי להפוך למיילדת.

       בת דיטו בטקס הבריטס בפברואר 2008 (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

הסינגל "Standing In The Way Of Control" - המנון דיסקו-פאנק בסגנון דולי פרטון על התנגדות ממשל בוש לנישואים חד-מיניים - נהפך במהרה לשיר הגדול של הקיץ ב-2007. "הגוסיפ" הופיעו כמעט בכל פסטיבל רוק בבריטניה (כולל פסטיבל גלסטונברי, שבו הופיעו מול קהל גדול בהופעה שנעלה את הפסטיבל). בהוצאה המחודשת הגיע השיר למקום השביעי במצעד הבריטי.

מאותו הרגע ההצלחה סחפה אותם. "Standing In The Way Of Control" הצליח מאוד בבריטניה. דיטו נבחרה למקום הראשון ברשימת היוצרים הקולים של המגזין "אן-אם-אי" והופיעה בעירום על השער (השנה היא הופיעה בעירום גם על השער של המגזין "לאב"). היא שרה עם ג'רוויס קוקר בהופעה, נעשתה החברה הכי טובה של קייט מוס וזכתה לתואר אייקון אופנה. "הגוסיפ" עברו לפורטלנד, הופיעו בתוכנית של דייוויד לטרמן וטיילו מסביב לעולם. עכשיו הם על פסגת עולם הרוק: מקליטים עם ריק רובין.

מאוחר יותר בערב רובין עצמו מופיע באולפן, ומחייך חיוך רחב לכולם. בתצלומים הוא נראה לפעמים מאיים מאוד, ולכן מפתיע לגלות עד כמה הוא נחמד ושקט פנים אל פנים, מעין דוב ענק שמזמין חיבוק.

רובין ראה את "הגוסיפ" לראשונה ב-2007. לאחר מכן הוא טען שההופעה הזאת היתה הטובה ביותר שראה בעשר השנים האחרונות. זמן קצר לאחר מכן הוא הפיק את אלבום ההופעה של הלהקה, "Live in Liverpool". הוא שמח להסביר באריכות כמה הוא אוהב אותם. "אני רוצה למצוא מוסיקה שיש לי אליה חיבור רגשי", הוא מחייך, "אני באמת אוהב את המוסיקה של 'הגוסיפ'. היא באמת מיוחדת וכל חברי הלהקה מקסימים. כשהייתי בהופעה שלהם בפעם הראשונה, האווירה היתה יותר אווירה של מסיבה מאשר של הופעה, אווירה של חגיגה".

ובמה שונה העבודה עם "הגוסיפ" לעומת היוצרים האחרים שעמם עבד? "היא בהחלט שונה", הוא מחייך, "בדרך כלל כשאני עובד עם להקות אנחנו נכנסים לאולפן הרבה יותר מוכנים, אבל הפעם התחושה היתה שאנחנו מתחילים מנקודת האפס. האלבום התפתח באולפן, ובסופו של דבר זה עבד נהדר. אבל התהליך הפעם היה בהחלט יותר... ילדותי".

                       בת דיטו על שער מגזין האופנה "Love"

למה הוא מתכוון? "נייתן פיספס את המטוס", הוא צוחק, "והגיע באיחור של יום לאולפן בלי הגיטרה שלו. אחר כך דיטו הגיעה כדי לשיר ושכחה להביא את המלים". האנה מחייכת: "זה כנראה לא ישתנה. שלושתנו לא בדיוק אנשים מסודרים". "נייתן יוצא דופן בכך שכל מה שהוא מנגן פשוט מדהים", ממשיך רובין, ונייתן מסמיק במבוכה. "לא, באמת. כל פעם שהוא לוקח את הגיטרה ומתחיל לנגן, אוטומטית זה נשמע טוב".

השירים הבולטים באלבום (שעדיין אין לו שם) הם הסינגל "Heavy Cross", "Men in Love", עם בס וגיטרה חולניים, ו"Pop Goes The World" המרקיד. האלבום נשמע אדיר. "ריק הוציא מאתנו את כל הדברים הטובים", אומר נייתן, "הוא לוקח כל רעיון ברצינות, גם אם הוא מגוחך. האלבום מאוד בוגר, וזאת תחושה טובה להתפתח ולצמוח. הקלטנו שלושה אלבומים עם גיטרה אחת, ולא רצינו לחזור על זה. אנחנו מכניסים סינתסייזרים ובס. נכון, זה שונה מהאלבומים האחרים שלנו, אבל עדיין האלבום די מינימלי, למרות ההפקה האיכותית".

ברוכים הבאים למוח שלי

"ריק רובין פשוט פאקינג מדהים!", קוטעת אותו דיטו ומכה באגרופה בספה, "הוא שינה לנו את החיים, באמת! כתבנו את כל השירים לבד, אבל מדהים שיש לנו מנצח - כמו הסצינה ב'פנטסיה' שבה כל המטאטאים רוקדים סביב המכשף". היא טופחת לעצמה על המצח וצוחקת: "ברוכים הבאים למוח שלי!"

"הוא פשוט אדם כל כך תומך", ממשיכה דיטו, "אני מאמינה שיש בעולם קארמה, ושאם נתייחס לאנשים כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו, נפגוש אנשים טובים. יש סיבה לכך שיצא לנו לעבוד ביחד. לא התייחסתי לעצמי ברצינות ככותבת קודם לכן. תמיד היו לי עכבות. אבל ריק בנה את הביטחון שלי בעצמי".

אף שהיא אסרטיווית וזוהרת, לדיטו יש גם צד פגיע. היא מדברת בגלוי על הילדות הקשה. היא גדלה במשפחה ענייה בדרום העמוק של ארצות הברית, עם שבעה אחים. אמה (שלדבריה היא "האדם האוהב ביותר בעולם") עבדה שעות ארוכות כדי לפרנס את המשפחה. גם היום היא עדיין עובדת במקדונלדס, משום שלדברי דיטו מערכת הבריאות האמריקאית "דפקה אותה".

"מבאס להיות ילדה ענייה בבית ספר ציבורי", אומרת דיטו, "אבל להיות ילדה שמנה וענייה בבית ספר ציבורי זה פאקינג הכי גרוע. היינו צריכים לתרום פחיות שימורים בחג המולד למשפחות נזקקות כדי לקבל ציון טוב יותר בתעודה, ואחר כך המשפחה שלי פשוט קיבלה את פחיות השימורים בחזרה. היינו המשפחה הנזקקת. נראה לי שזאת הסיבה שלפעמים יש בי כל כך הרבה אמפתיה, מפני שאני רוצה שאף אחד לא ירגיש כמו שהרגשתי". כלסבית, ארקנסו החקלאית והשמרנית לא סיפקה סביבה שקל לגדול בה.

"התחננתי בפני החבר שלי בתיכון שיכניס אותי להריון, מפני שלא רציתי לצאת מהארון", היא מתוודה, "רציתי להיכנס להריון מפני שלא רציתי להתמודד עם אלוהים, ולא רציתי להתמודד עם יציאה מהבית. כל החברים שלי עברו לאולימפיה, ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות. אבל הגורל חזק יותר".

"הגוסיפ" היא להקת פאנק אמיתית ביכולת שלה לגרום לאנשים לחשוב: לחשוב על חוסר הטעם שבתוויות - במיניות, במוסיקה, בפוליטיקה או בכל הקשור לדימויי גוף; לחשוב על האפשרות שלא חייבים לוותר על עקרונות כדי לזכות בהצלחה מסחרית, או להיות רזים כדי להפוך לאייקון אופנתי; וחשוב מכך - לחשוב על החשיבות שבחופש להיות מי שאתה. הציניקנים יטענו שבת דיטו מפורסמת משום שהיא שמנה. אבל זו אפשרות שיש לחגוג בעולם שבו סלבריטאיות מתפרסמות משום שהן רזות, ולמען המגוון האנושי. שלושת האנשים האלה, אינדיווידואלים אמיתיים, כותבים בעצמם את עתידם. וגם אם האמירות האלה נשמעות כמו קלישאות, צריך לומר אותן. אנו צריכים להיזכר שוב ושוב בכוח הטמון במבע, בחשיבות של החופש להיות מי שאתה.

"החיים שלי ממש כיפיים כרגע, ואני לא יודעת כמה זמן זה יימשך", היא מחייכת, "אבל אני מרגישה שיש לי מזל, כי אני יכולה לומר את מה שאני חושבת על פמיניזם ועל העולם בספירה הציבורית. הייתי פמית בארון תקופה ארוכה מפני שהתביישתי באהבה שלי לאיפור ולשיער ולבגדים. אבל למי פאקינג אכפת? אני יכולה להיות פמיניסטית ולעשות מה שפאקינג בא לי. אני יכולה להיות פמיניסטית ועירומה בפאקינג מגזין. אני שמה את עצמי בקונטקסט הזה. אני מקבלת החלטות בעצמי. אני יוצרת את הדימוי של עצמי. והאנשים מסביב יכולים לקחת את מה שמתאים להם", היא מיישרת את קפלי השמלה המנוקדת שלה. "ככל שאני מתבגרת", היא מחייכת, "אני לומדת שהעניין בפאנק הוא פחות ללכת בעקבות הזרם, ויותר למצוא את הזרם בתוכך".

*#