שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מירה עווד: מוכרחה להיות דרך אחרת

עם שוך המהומה שנוצרה סביב השתתפותה באירוויזיון, מתפנה מירה עווד להוציא שני אלבומים חדשים. למרות הביקורות שספגה מימין ומשמאל, היא עדיין מקווה שהמוסיקה שלה תישפט ללא קשר לפוליטיקה או לשפה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נויה כוכבי | תצלום: גבריאל בהרליה

כשמירה עווד באה מכפר ראמה בגליל לבית הספר רימון היא לא ידעה תווים. היא גם לא ידעה לנגן. את יכולת השירה שלה בגיל 18, כשהתחילה ללמוד, היא מגדירה "לא מפותחת". אבל זה לא היה נורא כי היא בכלל לא רצתה לשיר, אלא לכתוב לזמרות אחרות.

"הייתי קצת בהלם ברימון", היא נזכרת בחיוך. "הגעתי לחצר מלאה יוצאי תלמה ילין שכבר היו בעניין מגיל עשר. איבדתי את הביטחון פתאום. באתי עם כישורים לא מעובדים. הרגשתי שאני לא שווה כלום מול כל הגאונים האלה שם, שהיו יכולים לאלתר ג'ז מהבוקר עד הערב. נאלמתי מולם".

היא גם היתה צעירה לעומת שאר הסטודנטים, שרובם היו אחרי צבא. "בתור ילדה חסרה לי היכולת לקחת מזה מה שמתאים לי ולא להיבלע במשהו שאני לא, אז קצת התבלבלתי שם. היתה ציפייה מוזרה שאני אביא את הצד הערבי שלי אבל אני שמעתי 'פינק פלויד' בבית. לא היה לי רקע של אום כולתום ולא סילסלתי".

הציפייה הזאת המשיכה ללוות אותה גם בהמשך דרכה, אבל תסכולים אי אפשר לחלץ ממנה. "אני זמרת ערבייה, גם מבחינה סגנונית", היא אומרת. "אבל לא כמו אף אחת אחרת. זה מלווה אותי גם בלי שאני רוצה ואני דווקא כן רוצה שזה יהיה שם. מזל שאני מזהה מי שאני במה שאני עושה, אחרת לא היה לי חותם בכלל. בשירים שאני כותבת אפשר לזהות את האלמנטים באופי שלי, וגם את המוצא שלי - הערבי (מצד אביה) והבולגרי (מצד אמה)".

עווד: "זמרת ערבייה אבל לא כמו אף אחת אחרת"עוזרת צלם: עופרי; סטיילינג: אופיר חזן; איפור ושיער: קארמה לחאם; חולצה: D&A

ממש באמצע הדרך

תקציר הפרקים הקודמים בקריירה המוסיקלית שלה: בגיל 16 היא היתה סולנית להקת הרוק "סמאנה" ושרה בערבית. ב-2005 היא דורגה במקום האחרון בקדם האירוויזיון עם השיר "זמן". השנה בחרה ועדת רשות השידור לאירוויזיון באחינועם ניני לייצג את ישראל וזו צירפה את עווד, שמופיעה אתה בשנים האחרונות. הן נסעו לרוסיה על רקע ביקורת ציבורית נוקבת משמאל ומימין.

קבוצה של אמנים ואנשי רוח ערבים ויהודים פנו אל עווד במכתב פתוח והפצירו בה לא לשתף פעולה עם ניני, שנראתה בעיניהם כמתנשאת אחרי שיעצה לפלסטינים "לסלק את הסרטן של החמאס" מקרבם. הם גם טענו שהיא משמשת עלה תאנה לממסד הישראלי שמעוניין לתת מצג שווא של דו קיום באירופה לאחר מבצע "עופרת יצוקה". עם זאת, היו יהודים שטענו כי אסור שעווד הערבייה תייצג את ישראל. אבל רשות השידור, שוועדה שלה בחרה את ניני, עמדה מאחוריה. מבחן המציאות הראה שכוחן של ועדות ביורוקטיות חזק מתגובה ציבורית לא אוהדת, אבל את הרעל עווד ספגה בכל מקרה. הן דורגו בתחרות במקום ה-16 אבל, לדבריה, היא מרוצה מההישג.

כעת היא מוציאה שני אלבומים במקביל: "There Must Be Another Way", אלבום משותף עם ניני בחברת יוניוורסל ואלבום בכורה שלה, "בהלוואן" ("לוליינית") בהליקון. הסינגל הראשון ממנו, "הקשר שלנו", יצא כבר לפני כשנה וחצי. רשת ג' סירבה לשדר באותו טענה שהוא אינו עומד בתקנון התחנה שדורש שלפחות 50% ממלות השיר יהיו בעברית. אלא שכל השירים של עווד מושרים בערבית (עם נגיעות אנגלית פה ושם).

עם אחינועם ניני באירוויזיון במוסקווה בחודש שעבר (תצלום: רויטרס)

"ראי איזה פלא", היא אומרת בציניות מחודדת, "שלמרות התקנון הם שידרו הרבה מאוד פעמים את השיר של האירוויזיון, שלא עומד בקריטריון הזה", לאמור שכשישנו כלל ישנם יוצאים מן הכלל, ותמיד טוב להיות בצד הזה של המטבע.

את מצפה שסינגלים נוספים מהאלבום יושמעו ברדיו? את רוצה את זה?

"מבחינת קארמה אני מאמינה שמחשבה בוראת מציאות, אז התשובה שלי היא בטח שאני רוצה שישמיעו את השירים שלי, בערבית, ברדיו הישראלי. אבל במציאות, אני לא חושבת שישמיעו הרבה. אני איהנה מכל פעם שישמיעו. ללא קשר לשפה, החומר הזה הוא לא מיינסטרימי".

על "בהלוואן" התחילה לעבוד לפני תשע שנים. כשעבדה כמלבישה בהבימה. לידיה הגיעה קלטת של "קולות מן המדבר" של עמוס הדני. התברר לה שהוא מנגן ב"בוסתן ספרדי" שהועלתה אז בתיאטרון ולכן החליטה להעביר לו קלטת סקיצות שלה. הוא לא חזר אליה. אחרי שבועיים מורטי עצבים שאלה אותו מה הוא חושב, ואז התברר שהוא בעצם ממש בעניין. "היו משברים", היא נזכרת. "ניסיתי לדחוף את הדמואים וקיבלתי תשובות לא כל כך נחמדות. אמרו לי שאני מבוגרת מדי להתחיל קריירה בינלאומית במוסיקת עולם וזה היה נורא מדכא. אמרו לי שזה קשה לשיווק, שקשה לקטלג את זה. וזה נכון, כי זאת לא מוסיקה מסחרית באופן שבו אנחנו מבינים היום מסחריות".

בנקודות השבירה האלה התרכזה בקריירת המשחק שלה (היא שיחקה בין היתר בסדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית" ובהצגות "גבירתי הנאווה" ו"זה הים הגדול"), והתייחסה אליה כקריירה חלופית שמפרנסת אותה אף שלא למדה משחק. לפני שלוש שנים לקחה הלוואה מהבנק והחליטה לעשות את התקליט בכל מחיר. "אמרתי לעמוס שאנחנו עושים את התקליט גם אם בסוף אני שמה אותו במגירה. רציתי לדעת שסיימתי את זה".

עווד בת 34, וכשהיא נשאלת על התוכניות שלה לעתיד המסכה האסרטיווית וממוקדת הקריירה שעטתה עד כה מפנה מקום למונולוג על חשיבות המשפחה. עוד עשר שנים, היא אומרת ללא היסוס, היא מאחלת שכבר יהיו לה ילדים. "עד היום לא התעסקתי בזה כל כך. אני רוצה משפחה. אני רוצה הרבה מוסיקה. להפיק. להיות בקולנוע. שיהיה לי בית שאני אוהבת. אני רוצה עוד ממה שיש לי עכשיו, לשבח את מה שיש לי כבר. אני בתהליכים הנכונים לקראת מה שאני רוצה. אני ממש באמצע הדרך".

היא גם שמחה על העיתוי שבו יוצא סוף סוף האלבום, אבל גם מבוהלת ממנו קצת. החשיפה הנוספת בעקבות האירוויזיון היא בוודאי לא משהו שאפשר להתלונן עליו, אבל לדבריה התקליט אמור להיות אינטימי וקטן ויש לה רצון לשמר את האווירה הזאת. "מפחיד אותי שזה מקושר לאירוויזיון ולדברים גדולים, אבל אני אומרת לעצמי לשחרר כי זה כבר קורה בכל מקרה", היא מנתחת.

כמעט לכל דבר היא יכולה לעשות רציונליזציה, והיא נוטה לעשות זאת בקול רם ובנימה אופטימית. נראה שכך עברה את התקופה הקשה שלקראת הנסיעה למוסקווה. היא עדיין מלקקת את הפצעים: "היה לי אוסף רגעי משבר כמו שלא היה לי בחיים. כמה רוח אחת, נפש אחת, יכולה לסבול? מה שהנחה אותי היה מה שמנחה אותי כל החיים, וזו השאלה איפה אני נמצאת על המפה הזאת. אם אני עומדת מאחורי משהו אני לא מפחדת מכלום. אם יש ספק, כנראה אין ספק".

היא החליטה לדבוק בעמדתה שדיאלוג יש לקיים גם ברגעי משבר ומרגישה שנשארה נאמנה לעקרונותיה. "אני במקום הנכון אבל שילמתי את המחיר הרגשי. אני בשר ודם וקשה לעמוד מול ביקורת על איזה מין אדם אני. זה חודר, אפילו עם כל הביטחון ששידרתי, גם למשפחה ולחברים ולאחינועם. אני לא דיקט. גם אני צריכה לנקז את הדברים החוצה".

פגע בך שאנשים מהמעגל הקרוב אליך, פוליטית ואמנותית, יצאו נגדך?

"כן. אני מבינה מאיפה הם באים אבל אני רואה את הדברים אחרת. לנהל קמפיין אישי נגד קולגה זה רמה אחרת מלהביע דעה פוליטית או אישית. אני לא הייתי עושה את זה לאף אחד, ואני תמיד מביעה את דעתי ואמשיך להביע את דעתי".

את מרגישה שההשתתפות שלך בתחרות היתה משמעותית?

"דברים כל הזמן משתנים בארץ. אני רואה את זה בקריירה שלי. דברים שאמרתי לפני עשר שנים, כמו שתי מדינות לשני עמים, ציפי לבני אומרת היום ובה בחרו הכי הרבה אנשים בארץ. לכן חשוב ואפילו חובה להגיד את הדברים. יש עוד אנשים כמוני שעושים את זה ומשלמים את המחיר. הדברים זזים בתנודות קטנות, אבל זה מה שבונה חברה שתקבל את עצמה ותנהל את הדיאלוג עם הקצוות השונים שיש בתוכה. אני מאמינה בזה בשיא האמונה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ