אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלום ליל קיץ: כיף צרוף

היום כבר לא מנסים להתעלם מהמיניות הבוטה ב"חלום ליל קיץ" השייקספירי. מיכאל הנדלזלץ מבקר

תגובות

ב-29 בספטמבר 1662, אחרי שהוסר האיסור המלכותי לקיים הצגות תיאטרון באנגליה (צירוף של פוריטניות ושמירה על בריאות הציבור בשל מגיפות), הלך סמיואל פיפס לראות את "חלום ליל קיץ" של שייקספיר, בקינגס תיאטר, וכתב ביומנו: "הלכנו לראות את ‘חלום ליל קיץ' שלא ראיתי מעולם, וגם לא אראה שוב, כי זה המחזה האווילי והמגוחך ביותר שראיתי בחיי. אני מודה שהיה קצת ריקוד טוב וכמה נשים יפות, מה שהיה כל הנאתי".

התיאטרונים בעולם בשנים מאז ועד היום חלקו על פיפס. אני עצמי ראיתי בתיאטרונים בישראל את המחזה הזה ארבע פעמים בקאמרי (בפעם האחרונה לפני שנה בבימויה של רנה ירושלמי עם אנסמבל עתים), פעמיים בתיאטרון באר שבע, פעם בהבימה (בשנות ה-60, המחזה השייקספירי הראשון שביים עמרי ניצן בעברית), פעם בתיאטרון גשר, ועתה בבית לסין, בבימויו של גלעד קמחי.

ראיתי את המחזה גם בביצוע תיאטרון חיפה בראשית שנות ה-60, וזו היתה מהצגות התיאטרון ה"אמיתיות" הראשונות שראיתי. ביים אותה יוסף מילוא, הבמה היתה משטח דשא ירוק, ואת השדון פוק שיחק הרב (היום) מרדכי "פופיק" ארנון. עד היום אני זוכר את שורות הסיום של שייקספיר בתרגומו של ט' כרמי: "אם חטאנו חטא לטעם/ אל בזעמכם הפעם/ רק דמו כי נמתם נים/ עת נגלו פה חזיונים (...) אם המזל יאיר פנים/ ונמלט משוט-לשון/ עד מהרה נפיק רצון./ ולא - אמרו כי פוק בדאי./ בטוב תלינו, ידידי./ שאו שלום, ושאו כפיים/ פוק יחזיר לכם אפיים". חלום של לילה בלב קיץ - לפרטים נוספים

"חלום ליל קיץ" בבית לסין. מחזה עם תחתית כפולה (תצלום: גדי דגון)

הקופסה הלבנה של פיטר ברוק

זמן קצר אחרי שראיתי את ההצגה הזאת, קראתי את ספרו של יאן קוט "שייקספיר בן זמננו", ושם למדתי לראשונה על כך שמחזה הזה, שבו מסתבכים חמישה (לפחות) סיפורי אהבה, מהם ארבעה בהצלבה (חילופי זוגות), הוא בעל תחתית כפולה: מתחת לשכבת קומדיית הטעויות עם פיות מרחפות מסתתרים מעמקי תודעה אפלה, המלאה סמליות מינית-חייתית.

כך הדגיש קוט עם מי מאחל אוברון מלך היער לטיטניה לבלות במיטתה: "מה שתראי ביקיצתך/ אליו תבער אהבתך,/ לבך יבכה וייחתך./ יהא זה דוב, חתול, נמר,/ ברדלס, חזיר סומר,/ כשתפקחי עינייך שוב/ הוא ייראה לך כאהוב./ קומי כשיתקרב תיעוב" (בתרגומו החדש של דורי פרנס לגרסה המוצגת כעת בבית לסין).

קוט גם העלה את האפשרות ששליט אתונה תזאוס ומלכת האמזונות היפוליטה, העומדים לבוא בברית הנישואים בתמונה הראשונה של המחזה, הם התגלמויות-היום של מלך היער אוברון ומלכת הפיות טיטניה, שליטי-הלילה.

ב-1970 הגשים פיטר ברוק את הפרשנות הזאת בהפקה מופתית ופורצת דרך של המחזה בלהקת שייקספיר המלכותית, שגם אותה התמזל לי לראות. זאת לא היתה הצגת פיות ביער ירוק: הבמה היתה קופסה לבנה, שאותה עיצבה סאלי ג'ייקובס. פוק (ג'ון קיין) היה ספק להטוטן קרקסי (הוא והמלך, אלן הווארד, התנדנדו על טרפזים מעל הבמה), והעצים היו קפיצי מתכת שהופעלו באמצעות חכות על ידי שחקנים ממרום התפאורה.

מה שסימל את הסוג האחר הזה של התיאטרון, בעיני, היה ההתחלה: כל השחקנים עלו לבמה בגלימות אפורות, הסתדרו בשתי שורות וקדו לקהל, כשהם מסמנים בידם ששרוולי הגלימה שלהם ריקים: אין בהם קסמים. אחר כך פשטו את הגלימות, ונותרו בבגדי משי, חלקם בצבעים עזים, וארבעת האוהבים במכנסיים לבנים ובחולצות בצבעים פסטליים. השחקנים יצאו מן הבמה, שהגלימות נטולות המילוי נותרו מוטלות עליה, ורק אז, מן הבמה הריקה, התחיל להתחולל הקסם.

גברים בבגדי דראג

ההצגה של גלעד קמחי בבית לסין מתחילה בהכנות לחתונה: מלצרים מכניסים שולחנות, מי שתהיה פוק (דקלה הדר) היא מפיקת חתונות עם מיקורופון-מדונה ותיק לרישום וסימון הערות. מביאים לתזאוס את המנה הראשית לטעום ולאשר: ראש חמור על טס, ברוטב. אחד המלצרים מטפס על סולם במסך האחורי, ומסיר מתוכו עיגול שחור המגלה ירח. ההצגה של קמחי מסמנת בתחילתה: אנחנו לא אשליה של חלום; אנחנו הפקה.

בעקבות קוט, אי אפשר היום להעלות את "חלום ליל קיץ" בלי סמליות מינית בוטה. בהפקה של ברוק נשאו הפיות את ערב האורג, בעל המלאכה שפוק הפך אותו לחמור למיטתה של טיטניה כשהוא יושב על כתפה של אחת מהן, וזרועה מזדקפת מבין רגליו, לצלילי מארש החתונה של מנדלסון. בהפקה של קמחי הפיות (שהן גברים בבגדי דראג, קאמפיים להפליא - אולי כדי להזכיר את ההפקה הקסומה של לינדזי קמפ למחזה הזה) מביאות למיטת מלכת הפיות את תחת הרפד. פרנס תירגם את שמו בסטייה מן המקובל בעברית: ערב האורג; המקור הוא Bottom, שהוא דו-משמעי, והופכים אותו ל-Ass, שהוא גם "חמור" וגם "תחת". בהפקה של ריקלין אחת הפיות התיישבה על כתפיו, כשפניו בחלציה, וכך הוא הופיע על הבמה, חמור עם פרצוף תחת.

בגרסה של קמחי, כשתחת שוכב עם טיטניה, כולם שרים את "Dream a Little Dream of Me". תחת (יניב לוי; יש לו ולטיטניה ריקוד טנגו מסעיר), שנשאר לבד ביער, כחמור, מבלי שהוא יודע זאת, שר-נוער לעצמו "למה לי לקחת ללב". וכשטיטניה עומדת להיות מוערת מחלומה הרטוב והמתועב, אנו רואים אותה (הילה זיתון, כדיווה של מחזות זמר) יושבת על חלציו של תחת, כשפניה אלינו, ואומרת בערגה: "כך משתרגת גפן על ענף/ ברוך; וכך עוטף קיסוס נשי/ את גזע האלון. אני אוהבת/ אותך כל כך! כרוכה, שפוכה כל כך!". המלים והמעשים הנלווים להם מדברים בעד עצמם.

התרגום של פרנס הוא עכשווי (פוק הוא "אלוף בבלבלה וטלטלה"), נהיר מאוד, וגם מקפיד על חריזה ומשקל. בוודאי אפשר למצוא הרבה זכויות בתרגומיהם של דוידוביץ', כרמי, דן אלמגור ואבי עוז, שנעשה בהם שימוש על במות הארץ. מה שיפה בתרגום הזה ובהפקה הזאת הוא שהמלים מובנות ולא מדוקלמות, המשקל קיים והפיוט מורגש.

כדוגמה אביא רק מונולוג אחד, של הלנה הדחויה (שאותה מגלמת ברוב חן טל-יה יהלומי), לטעמי אחד המונולוגים הנשיים האכזריים ביותר בספרות הדרמטית: אני כלבלב/ מחמד שלך, דמטריוס, תרביץ/ לי עוד ואלקק אותך יותר./ עשה בי כמו בכלבתך, תרמוס,/ תבעט, תזנח אותי, אבד אותי;/ רק תן ללכת אחריך כמו/ סמרטוט". היש עוד אשה שכך חיזרה? הנה הפרוטוטיפ של הנשים המוכות של הדורות שיבואו, בקומדיה על דרכיה הנפתלות והמעוותות של האהבה.

אחרי שראיתי את "חלום ליל קיץ" של ברוק, לא יכולתי לרוץ עם שאר הצופים לכיוון הבמה כדי ללחץ את ידו המושטת של פוק. התקציב שלי איפשר מקום רק ביציע העליון. הלכתי ברגל מתיאטרון אלדוויץ' לדירה שבה התגוררתי בלונדון, וריחפתי באוויר מאושר. ההפקה של ברוק נותרה אבן דרך בתולדות התיאטרון העולמי, לא רק בזיכרוני.

ההפקה של קמחי היא כיף צרוף, עשוי במרץ רב, ונבנית מאנרגיה של צעירים, עוד לא כולם מהוקצעים. את בעלי המלאכה מוביל דניאל אפרת, שתפקידו נקרא כאן "מוט"; עד עתה הוא תמיד היה "שגם".

הצטערתי קצת שבהצגה נחתכו השורות של תזאוס על הביקורת, כשהיפוליטה אינה רוצה לראות את ההצגה של בעלי המלאכה ואומרת (בהתייחס לדברי פילוסטרטוס): "הלא אמר, כי ידיהם קצרות". עונה תזאוס: "ידנו רחבה - על כן תודה יקצורו,/ וחסרונם - בעונג נמלא;/ כי אם תקצר יד החובה,/ נדיב-הלב ישלים את כוונות-לבה" (בתרגום כרמי).

ידם של קמחי (גם כוריאוגרפיה), פרנס, המעבד המוסיקלי אמיר לקנר, ערן עצמון (תפאורה), אולה שבצוב (תלבושות), יחיאל אורגל (תאורה) והשחקנים בהחלט לא קצרה, ועם זאת הצגתם ממלאת אותי נדיבות-לב. לקראת סוף המחזה, עם ההתפכחות מהחלום, משתלבים היטב בהצגה השירים "ברחובות שלנו" של "משינה" וגם "סוף לסיפור" של יעקב רוטבליט ויהודית רביץ, שכמו נכתב במיוחד להצגה הזאת.

את ההצגה מסיים פוק (פק בטקסט) בשורות אלה: "אז אם הצלחנו לעצור את/ זעמה של הביקורת/ אני נשבע - מלה של פק!/ שנשפר תיק-פק צ'יק-תק./ קראו לפק שקרן אם לא./ אז לילה טוב לך וגם לו". נסעתי הביתה שמח וטוב לב, וכתבתי ביומני: "ראיתי את ‘חלום ליל קיץ', מחזה מקסים וחכם בביצוע רב המצאה, הומור, השראה ואנרגיה, ובוודאי אראה אותו עוד הרבה פעמים. היו גם ריקודים טובים וגם נשים וגברים יפים, מה שהוסיף להנאתי".חלום של לילה בלב קיץ - לפרטים נוספים

כתבות שאולי פספסתם

*#