אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתן הוק מחפש את עצמו בתיאטרון

הוא נחשב לפנים של דור האיקס, אבל עכשיו, בגיל 38, הוא משתתף בהפקות של "גן הדובדבנים" ו"אגדת חורף" על הבמה

תגובות

יש רגע במחזה "גן הדובדבנים" של צ'כוב שבו ליובוב, בעלת האחוזה הכפרית שגורלה נחרץ, תוקפת את טרופימוב, הסטודנט הנצחי, שמכריז על עצמו כמי שנמצא מעל העניינים הטיפשיים של האהבה. ליובוב עונה לו שבגילו המתקדם, 26, זו גישה שחצנית למדי לחיים. "אתה לא טהור!", היא קוראת, ונעימת קולה נעה בין ייאוש לבין לעג. "פשוט כבר איחרת את המועד!".

אני חושבת על המשפט הזה בדיוק כשאיתן הוק צועד לקראתי בבר של המלון. הוא מפלס לו דרך מבעד למוסיקת המעליות, עשן הסיגריות וריחם המתקתק הכבד של הנרות, ביד מושטת לפנים. "את מחכה לי?" הוא שואל, עיניו פעורות אך קולו מנומנם. הוק, המגלם בימים אלה את טרופימוב בהפקה התיאטרונית הנודדת של סם מנדס, עשה קריירה מגילום טוהר מסוים של נעורים. זו תכונה שמאפיינת רבים מהתפקידים הבולטים שגילם: ב"ללכת שבי אחריו" בתפקיד הנער החדש, טוד, התכונה הזאת היתה בפניו החיוורים, חסרי הגבולות. ב"מציאות נושכת" הוא היה טרוי, העצלן המתחכם שזה עתה סיים את לימודיו, המפחד הן לוותר על חלומותיו והן להודות באהבתו לווינונה ריידר; ב"יום אימונים מסוכן" הוא גילם את השוטר הטירון והאידיאליסט לצד שוטר מחלק הסמים המושחת בגילומו של דנזל וושינגטון; ואז, ב"לפני הזריחה" ובסרט ההמשך שלו, "לפני השקיעה", הוא היה האמריקאי חסר המנוחה וגלוי הלב הנודד באירופה ונקלע למפגש קצרצר עם הצרפתייה ז'ולי דלפי.

זו תכונה שניכרה גם בחייו המציאותיים של הוק: הוא התמודד בלהט נעורים עם מגוון של צורות אמנות, פירסם שני ספרים, "The Hottest State" ו"Ash Wednesday", ביים סרט אמנותי, "Chelsea Wall" ומחזה, "Things We Want". הוא גם היה נשוי פעמיים, בפעם הראשונה לשחקנית אומה תורמן, שאיתה יש לו שני ילדים, ובשנייה למי שהיתה המטפלת של ילדיהם, ריאן שויוז, שאיתה יש לו בת, קלמנטיין, בת שנה. באור מסוים הקריירה של הוק עשויה להיראות כמגוונת וכרב-תחומית, ובאור אחר כהתנהגות של אדם שלא החליט מה הוא רוצה. כעת, משהגיע לגיל 38 ועדיין הוא מוצא את עצמו מגלם את תפקיד הסטודנט הנצחי, מתעוררת השאלה שמא גם הוק אינו טהור, אלא פשוט איחר את המועד.

מתוך "מציאות נושכת"

הנבל העליז מבוהמיה

מנדס עצמו, שגר "במרחק כמה רחובות" ממנו בניו יורק, הוא ששכנע אותו לקבל את תפקיד טרופימוב. "הוא ביקש ממני להיפגש אתו ב'אמפייר דיינר'", אומר הוק, "ושם סיפר לי על התוכנית". ה"תוכנית" היא מיזם טרנס-אטלנטי גדול, "פרויקט ברידג'" שמאגד יחדיו את האקדמיה למוסיקה בברוקלין, את תיאטרון האולד ויק הלונדוני ואת הפקות ניל סטריט, ולמשך שלוש השנים הבאות יהיה מעין להקת תיאטרון נודדת, שתעלה שתי הצגות כל פעם. בשנה הראשונה תועלה לא רק ההפקה החדשה של "גן הדובדבנים" בתרגומו החדש של טום סטופארד, אלא גם גרסתו של מנדס ל"אגדת חורף" של שייקספיר. מלבד הוק חברים בלהקה גם השחקנים סיימון ראסל ביל, שינייד קיוזאק, ריצ'רד איסטון ורבקה הול; הם התחילו את סיבוב ההופעות בינואר בברוקלין, ויסיימו אותו באולד ויק בלונדון, בהצגות שהחלו השבוע ויימשכו עד אמצע אוגוסט.

לאמיתו של דבר, כשמנדס פנה אליו, הוק כבר שמע על הפרויקט מאיסטון. "אני זוכר שחשבתי, ‘אוי אלוהים, אני מקווה שהם לא יפנו אליי!' כי ידעתי שאם יפנו, אני אלך על זה. וזה לא היה בדיוק מה שרציתי לעשות השנה". למה לא? "את יודעת", הוא מחייך, "יש משבר כלכלי, אנשים יגידו שזה הזמן הלא נכון לעזוב הכול ולעשות תיאטרון למשך שנה. אבל בעיקר כי ידעתי שלא אהיה מסוגל לסרב".

ב"אגדת חורף" הוק מגלם את אוטוליקוס, הנבל העליז מבוהמיה. הוא מגלם את התפקיד כטרובדור בנוסח בוב דילן, מתהלך על הבמה עם גיטרה וממציא את עצמו מחדש מרגע לרגע. אוטוליקוס הוא למעשה ארחי פרחי מוזר, דבר שלדברי הוק הוא מנצל לטובתו: "אפשר לעשות איתו כל מה שרוצים. הוא לא שייך למחזה", הוא פולט צחקוק קצר ויבש. "אפשר להוציא את אוטוליקוס מהעלילה והסיפור לא ייפגע כהוא זה".

                               מתוך "גן הדובדבנים"

אני אומרת שטרופימוב בגילומו הזכיר לי את טרוי ב"מציאות נושכת". "כן, גם לי", הוא אומר, וצוחק באירוניה. "אני חושב שבגלל זה סאם ליהק אותי בתפקיד. במין דרך מוזרה ולא מודעת, המטען שלי כשחקן מתאים לתפקיד הזה כמו כפפה ליד. הסטודנט הנצחי, כל זה, ההיבטים השליליים והחיוביים של טרופימוב, קל מאוד לייחס אותם להיבטים השליליים והחיוביים של האופן שבו אנשים תופשים אותי. וסאם יודע את זה".

מעריצים בינוניות

הוק בהחלט נראה מתאים לדרישות התפקיד של הסטודנט הנצחי. הוא לובש ז'קט טרנינג אפור ומרוכסן, זוג מכנסי ג'ינס משופשפים וכובע מצחייה שטוח מטוויד אפור. בשלב מסוים הוא מסיר את הכובע וחושף שיער סתור ושמנוני למראה. אבל הדבר הבולט ביותר בהופעתו הוא שיניו: לא מולבנות, מעט מחוספסות, נראות מעט בריטיות; בהחלט אנטי-הוליוודיות במופגן. כישלונו לכבוש את הוליווד באופן סוחף ומשכנע הפליא רבים; במשך זמן מה, לא כל שכן אחרי "מציאות נושכת", נדמה היה שהוא עומד להיות השחקן המגדיר את התקופה: הפנים החכמות, הרגישות, של דור האיקס. אולי הבעיה היא שתמיד נראה שכל העניין ההוליוודי לא משכנע אותו.

הוק, שנולד בטקסס וגדל בבית אמו בניו ג'רזי, נחל הצלחה מוקדמת כשחקן בהיותו מתבגר (תפקידו הראשון בסרט קולנוע היה בגיל 14, לצד ריוור פיניקס, בסרט "תגליות בחלל" מ-1985), אך הוא עזב את המשחק פעמיים והלך ללמוד באוניברסיטה. הקריירה שלו מתאפיינת ברובה בנטייתו לבחור בפרויקטים מינוריים ובתפקידים בתיאטרון, ולא בלהיטים קופתיים. "אחד ההיבטים הקשים ביותר בלהיות שחקן הוא הניסיון למצוא את העבודה הנכונה", הוא אומר בעייפות. "עבודה שמדברת לקהל, שאתה נהנה לעשות ושמתאימה לאני מאמין האמנותי שלך. כדי להיות כוכב קולנוע בתקופתנו, צריך להרוג אנשים - זה בעצם הכל. אם אתה לא דורך וטוען ויורה בשלב מסוים בקריירה הקולנועית שלך, אז לא תהיה לך קריירה קולנועית".

עיסוקיו האחרים - תיאטרון, בימוי, כתיבה - "שומרים על העניין, ההתרגשות והסקרנות, ומספקים לי עבודה מבלי שאצטרך לעשות כל סרט זבלי שמציעים לי". כמה סרטים מעניינים בהשתתפותו עומדים לצאת לאקרנים: תפקיד קטן בסרט אנסמבל בשם "New York I Love You", סרט ערפדים "Daybreakers", ו"Brooklyn's Finest", שבו הוא חוזר לעבוד עם אנטואן פוקואה, במאי "יום אימונים מסוכן", שהוא מתאר כ"אחד הסרטים הטובים ביותר שעשיתי".

"קשה לי עם אנשים שחושבים שכל סרטי גיבורי-העל האלה הם סרטים נהדרים", הוא נאנח. "אנחנו פשוט מעריצים את הבינוניות. אנחנו מעלים אותה לראש התורן (...) הג'יימס ג'ויסים של העולם הם שצריכים להתנוסס בראש התורן. אבל אף אחד לא קורא את הספרים שלהם, כי הם קשים".

היצירה שהוא רואה כשיא הקריירה שלו היא כנראה הסרט "לפני הזריחה" וסרט ההמשך שלו, בבימויו של ריצ'רד לינקלייט. כשיצא הסרט ב-1995 הוא היה חתרני במבנהו הפשוט והעמוס בדיאלוגים, ובהיותו ביסודו שיחה אחת ארוכה בין שתי דמויות, ללא הכרעה. אבל הסרט גם היה מקסים לחלוטין.

"לפני הזריחה" היה, לדברי הוק, הסרט דל ההכנסות ביותר שנעשה לו סרט המשך אי פעם. ואף על פי כן שבו הוק, דלפי ולינקלייטר והתאחדו ב-2004, וחזרו אל בני הזוג המאוהבים, תשע שנים לאחר פגישתם הראשונה, והפעם כתבו את התסריט יחד וצילמו את הסרט בזמן אמיתי. "זו סוגה ייחודית של קולנוע, זו ישות בפני עצמה", הוא אומר בגאווה. "לדעתי צ'כוב היה אוהב את ‘לפני הזריחה', כי העניין שם הוא הדקויות. כל בית ספר הגון לתסריטאות היה פוסל את התסריט הזה. אין בו התחלה, אמצע וסוף, הוא נזיל לגמרי, פשוט רודף אחרי הדקויות של החיים, וקצת מאמין שאלוהים, יהיה מה שיהיה, חי באנרגיה שזורמת בין כולנו".

בגלל הגירושים

זמן קצר לפני פגישתנו התפרסם במגזין "רולינג סטון" ראיון של הוק עם כריס כריסטופרסון. הוא אומר שזאת היתה דרך לא רק לחלוק כבוד לאחד מגיבוריו הגדולים, אלא גם להחזיר את עצמו בעדינות אל תהליך הכתיבה. הרומן הראשון שלו ראה אור ב-1996, אף שהוא התחיל בכתיבתו במהלך העבודה ב"השחף". "עשיתי את זה כתרגיל כשגילמתי את קונסטנטין, כי קונסטנטין רצה להיות סופר, וידיד שלי שהוא סופר הציע לי לנסות לכתוב, ולתת את מה שכתבתי לאנשים כדי לגלות עד כמה זה מצב של חוסר ביטחון", הוא מספר. הפרקים שכתב התגבשו ל"The Hottest State", ספר אוטוביוגרפי המסופר בגוף ראשון, שהתקבל בדעות חלוקות.

הרומן השני שלו יצא ב-2002, והוא יצירה חזקה ובטוחה יותר, שהוא מדמה לסרט מסע ושנחלה הצלחה ביקורתית רבה יותר. עכשיו הוא מנסה לעבוד על משהו חדש. "נרתעתי מאוד מספר שלישי. בטח בגלל הגירושים שלי, שנטלו ממני כמות עצומה של אנרגיה נפשית. ויש לי גם קריירה כשחקן. והזמן שעומד לרשותי מוגבל. ואני צריך להיות בטוח שיש לי משהו לומר", הוא מסיר את הכובע ומעביר את ידיו בשערו. "ככל שמתבגרים, כך נעשים ענווים יותר", הוא אומר, הכובע עדיין בידו. "אני יודע שאין לי כל כך הרבה מה להציע, ואני יודע שקראתי עכשיו את ‘מובי דיק' ואת ‘אנה קרנינה', ואילו הייתי קורא את הספרים האלה לפני שכתבתי את ‘The Hottest State', אני לא חושב שהייתי מוציא אותו לאור...", הוא צוחק. "היתה לי היוהרה של חסרי ההשכלה. לפעמים דווקא צריך את זה". הוק שולח מבט אל החלון ומחייך. "אשתי מטיילת עם התינוקת בחוץ!" הוא צוחק. "היא צוחקת עלי, איזה מין אמן קשקשן אני". הוק ושויוז נישאו בקיץ שעבר, זמן קצר לפני לידת בתם. הרומן שלהם התחיל אחרי שנפרד מתורמן. הדיבור עליה מענג אותו, כך נראה, והוא מפזר בדיבורו אזכורים של "אשתי".

הוא מייחס את התפרקות נישואיו הראשונים לקושי לנהל מערכת יחסים עם אישה מצליחה יותר ממנו, ואף שיחסיו עם תורמן הם כנראה ידידותיים בימים אלה, הפרידה היתה עניין מלוכלך: הוא נראה מנשק אישה אחרת בבר במונטריאול, דבר שבישר על מה שהוא מתאר כ"התקופה המיוסרת ביותר בחיי".

נישואיו החדשים "הפתיעו אותי לגמרי. אני מהסס לדבר על זה כי למדתי בדרך הקשה שהעתיד עושה מכולנו צחוק, אבל ריאן ואני עוברים תקופה מבורכת בחיים. היא אם חדשה נהדרת ומאושרת, היא אם חורגת נהדרת, היא מכשיר נפלא של ריפוי במשפחתנו, והיא בת זוג נחוצה מאוד בשבילי בחיים האמנותיים המורכבים, המגוונים וההפכפכים שלי".

העובדה ששויוז הייתה פעם המטפלת של ילדיו עוררה גל של ספקולציות, ונראה שחשוב לו להעמיד דברים על דיוקם. "פגשתי את ריאן דרך סוכן ספרותי, והיא באמת היתה המטפלת של מאיה ולבון בזמן צילומי סרט", הוא אומר בשלווה. "אחרי תקופה קצרה שבה טיפלה בילדים, היא חזרה לאוניברסיטת קולומביה והשלימה את התואר. לא היו שום מחשבות או פעולות שערורייתיות בתקופה ההיא. בשנים שבאו אחר כך נישואי התפרקו בגלל הרבה לחצים, אבל לאף אחד מהם אין אפילו שמץ של קשר לריאן".

כשנה לאחר שנפרד מתורמן הוא פגש את שויוז בפארק. "היא תמיד היתה אישה הגיונית, בלי משחקים, ואני בכנות חשבתי שזה יכול להיות טוב למשוגע כמוני. אז כשהיא הזמינה אותי לצאת איתה, אמרתי ‘כן'. אני יודע שאנשים מדמיינים מין רומן בנוסח ‘צלילי המוסיקה', אבל האמת היא שכשריאן ואני התאהבנו, זה כבר היה הרבה זמן אחרי שהיא טיפלה בילדים שלי". הוא לא חיפש אהבה כשנפגשו, הוא מדגיש. "הייתי זהיר מאוד בתקופה ההיא, ורציתי נואשות להישאר פנוי - בהחלט לא הייתה לי שום כוונה להתחתן שוב. אבל איכשהו החיים קורים לך. עכשיו אני אוהב את ריאן נורא". הוא מייחס את הצלחת היחסים לאינטימיות עמוקת שורשים. "השורה התחתונה היא שאנחנו פשוט מתאימים. גדלנו באותה עיר, את יודעת, כל השטויות הישנות והטובות שהסבתא מספרת: ‘קודם כל תהיו חברים, תבדקו שיש לכם דברים משותפים, שאתם אוהבים את אותם אנשים. האם היא טובה? האם היא מעניינת אותך מבחינה אינטלקטואלית?'".

הוא מצפה לעוד תפניות בעתיד. "אולי לא אוכל לעבוד יותר, או שהדברים פשוט יתקדמו להם בכבדות, או שאולי אשתתף בסרט נהדר שיתלבש בדיוק על רוח התקופה ויצליח כל כך עד שכל דבר שעשיתי לפני כן ייראה מיושן. ואולי אתפוגג לי אל האלמוניות ואיהפך להערת שוליים בספר לתולדות תרבות הפופ", הוא מנסה להיראות מבודח, אבל נראה עצוב מעט. האם הוא חושב שאנשים ימשיכו לראות אותו כסטודנט הנצחי, הפנים הטהורות של דור האיקס המנוח? הוא עוצר. "ומה את חושבת?" הוא שואל בעדינות.

איתן הוק. "אם אתה לא דורך וטוען ויורה בשלב מסוים בקריירה הקולנועית שלך, לא תהיה לך קריירה קולנועית"

*#