אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקס, בגדים ורוקנרול

אחרי שיצרה נוסחה מנצחת של סטייל ופרובוקציות, עורכת "ווג" הצרפתי, קארין רויטפלד, היא האשה שכל תעשיית האופנה נושאת אליה עיניים. האם היא מוכנה לכבוש גם את אמריקה?

תגובות

כשקארין רויטפלד מדברת, זה נשמע כאילו מטפטפים לך לאוזן באיטיות רבה מי בושם שאנל 5. אילו היה אפשר לשמור בבקבוק את המבטא הזה, היה ללא ספק מתגלה שהוא מכיל את הדנ"א של הנשיות הסקסית הצרפתית. הדיבור הגאלי מאוד של רויטפלד הוא פתייני באופן כמעט קריקטורי, והנימה החתלתולית מתובלת בקולה הנמוך והצרוד. השילוב הוא קוקטייל מסחרר של חריפות ומתיקות, כמו שפת הכוס המלוחה של מרגריטה.

רויטפלד, כעורכת "ווג" הצרפתי בשמונה השנים האחרונות, היא קובעת הטעמים של קובעי הטעמים. היא פרצה לתודעת הציבור מחוץ לגבולות צרפת בסוף השנה שעברה, כשנפוצה השמועה שעומדים להדיח את אנה וינטור מתפקידה כעורכת "ווג" האמריקאי ולמנות במקומה את רויטפלד. הרגע עבר, וינטור נותרת כחידה בלתי פתורה מאחורי משקפי השמש שלה ויושבת לבטח על כיסאה, אך בעקבות התקרית זכתה רויטפלד למעמד חדש. באווירת בית הספר שפושטת כעת בתעשיית האופנה, רויטפלד כבר היתה התלמידה הסקסית ביותר, זאת שכל התלמידות היו רוצות להיות במקומה; עכשיו כולם תוהים אם ייתכן שהיא גם החכמה ביותר.

כשהיא נכנסת למשרדה בקומה השישית ברחוב פובור סן אונורה במגפי פיתון שנלקחו היישר ממסלול התצוגה, מנופפת במסך של שיער כהה, בוהק ומלא שיק, רגליה מחוטבות ודקיקות ושיניה הלבנות יקרות למראה, רויטפלד נראית קצת כמו איגי פופ. יותר משיש לה יופי קלאסי, יש לה קסם ממגנט. היא בת 54, ופניה התבגרו כמו שמראה מתעמעמת עם השנים - הם איבדו את הברק הראשוני, אך פיתחו מעין פאטינה (החומר הירקרק המצפה מראות ופסלים ומעיד על גילם המתקדם).

קארין רויטפלד (משמאל) עם המעצב קארל לגרפלד ובתה ג'וליה (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

במקום דמותה של מלכת הקרח בסגנון "השטן לובשת פראדה" שמתקשרת באופן טבעי עם עורכות "ווג", רויטפלד דווקא חייכנית וידידותית. היא חביבתם של הבלוגרים העוסקים באופנה, ולפני שנתיים פרסם "The Sartorialist", הבלוג המפורסם מכולם, שני תצלומים שלה, תחת הכותרת "יש שתי סיבות לכך שקארין רויטפלד היא העורכת הסקסית ביותר בתחום האופנה". אחת הסיבות היתה שהיא מחייכת בתמונות. אמנם גם וינטור לפעמים מחייכת בתמונות, אך חיוכה הוא חיוך תנין, עווית מאובנת החושפת מספר מחושב של שיניים קטנות ומבריקות, אך לעולם אינה מגיעה לעיניים. חיוכה של רויטפלד מעיד שהיא נהנית.

היום היא לובשת חצאית ג'ינס בהירה, ז'קט תפור היטב בכחול-נייבי וחולצת משי בצבע שמנת, שאיכותה ניכרת גם ממרחק 20 צעדים. היא יושבת להצטלם ואני מחמיאה לה על המגפיים. "הם טובים, מה? (מרטין) מרגיילה. את יודעת, אני חושבת שלמבוגרות, בנחש יש יותר שיק מאשר בנמר".

עישון מזיק לצילום

קסם סקסי נשי עמד מאז ומתמיד במוקד הדברים שרויטפלד עושה. היא קנתה את שמה כחלק משלישייה זוהרת, לצד טום פורד ומריו טסטינו, שיצרה יחד הילה דקדנטית של פיתוי מיני סביב המותג גוצ'י בשנות ה-90. פורד עיצב את הבגדים, רויטפלד עשתה את הסטיילינג, טסטינו היה הצלם - והמותג שהם יצרו יחדיו שאב את כוחו מלוק שכולם רצו בו חלק. רויטפלד מתארת את התקופה כשנים הטובות ביותר בחייה: זה היה מטמון זהב מבחינה מסחרית, אבל גם משהו אישי מאוד, משום שהיא עמדה במרכזו.

"גוצ'י היה כולו בצלמי ובדמותי", היא אומרת בפשטות. "טום השתמש בי כ - איך אומרים את זה? - המחצית הנשית שלו. הוא היה מעצב בגדים ושואל אותי איך הייתי לובשת אותם. אני פשוט חשבתי על עצמי: איך הייתי לובשת את החולצה הזאת, איזה תיק הייתי מצמידה לה, איזה עגילים מתאימים, איזה טייטס? זה מה שחשוב בתמונה לפעמים: האופן שבו מפשילים את השרוולים, האופן שבו מחזיקים את התיק, האופן שבו משלבים רגליים - הדברים האלה יכולים לחולל הבדל גדול".

"אופנה", אומרת רויטפלד, "היא לא עניין של בגדים, אלא עניין של לוק". זו הבחנה מכריעה ומעט מסוכנת לעורכת של "ווג", משום שאם היא תאמר לקוראות שלה שכדי להקרין שיק עליהן לקנות מעיל חדש, ייכנס כסף לבתי האופנה הגדולים, ואילו האמירה שהן יכולות להקרין שיק באמצעות צורה חדשה של שילוב רגליים אינה מכניסה כסף לאיש. לפי תפישתה של רויטפלד, קסם נשי הוא לפחות בחלקו מולד וחסר זמן, ואי אפשר לקנות אותו באווניו מונטן (רחוב אופנתי בפאריס). היא אומרת שהיא תמיד זוכרת "איך אדם לבוש כשאני פוגשת אותו בפעם הראשונה" - זה אולי נשמע כאמירה רדודה של חובבת אופנה, אבל מעניין שהיא אומרת איך אדם לבוש ולא אילו בגדים הוא לובש. מבחינת רויטפלד, המותגים זה לא הכול.

לדבריה, לאחרונה, השילובים שהיא יוצרת למגזין מתרחקים מהסגנון האישי שלה, שכן "אני מזדקנת, ואני לא רוצה להיראות מגוחכת". אך הלוק של רויטפלד עדיין נוכח מאוד במגזין. בתמונה של הנסיכה סטפני ממונקו, שצולמה לא מכבר על מרפסת בחצאית מיני ונעלי עקב בהדפס זברה של ז'יוונשי, בהחלט נראית טביעת ידה של רויטפלד, שעשתה את הסטיילינג בתצלומים. לעורכת יש פרשנות משלה על הזדקנות חיננית: "כשמזדקנים, צריך להישאר קצת ‘רוקנרול', כדי שאנשים צעירים עדיין יתעניינו בך. האופן שבו את זזה, האופן שבו את מדברת, אולי האופן שבו השיער שלך נופל קצת על הפנים - זה גורם לך להישאר מעניינת".

סטייליסטית שמגיעה לראש הפירמידה של "ווג" אינה תופעה נפוצה. רוב עורכות המגזין - וינטור בניו יורק, אלכסנדרה שולמן בלונדון, ג'ון ז'ולייט באק בפאריס לפני רויטפלד - באו מתחום הכתיבה והעריכה. "לדעתי, רק אני וקייטי גרנד (מהמגזין הבריטי "Love") עושות את זה ככה", אומרת רויטפלד. היא עדיין עושה את הסטיילינג לתצלומי המגזין, דבר שלדבריה "משאיר את הרגליים שלי על הקרקע". היא מאמינה בכוח הפשוט של תצלומים יפים למכור את המגזין: בניגוד מוחץ ל"ווג" של וינטור, בשערי הגיליונות של רויטפלד בולטת

שליטתן של דוגמניות ולא של סלבריטאיות.

"ווג" הצרפתי עוסק באופנה ובסקס, ומרבה לעורר מחלוקת בליברליות שלו. "אני אוהבת לכלול במגזין כל חודש משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט. קצת ללכת על הקצה. סקס, עירום, קצת רוקנרול, חוש הומור. זה מאוד אופייני ל'ווג' הצרפתי", היא אומרת. "ככה אני גם מתלבשת: אני אוהבת לנעול עקבים גבוהים עם מכנסי טרנינג, נעליים לבנות באמצע החורף. אני אוהבת שילובים שלא ממש מתאימים. גם כשאהיה זקנה אתלבש ככה. לפעמים, כשמגיעים לנמל תעופה ומסתכלים באנשים, רואים שהם מתלבשים נורא ואיום - אבל לוק נורא ואיום יכול לתת רעיונות יותר מלוק נהדר".

אבל אפילו ב"ווג" הצרפתי יש גבולות. "יש דברים שבהם אנחנו לא נוגעים. אני לא רוצה תמונות עם אלימות, אני לא רוצה סמים, אני לא רוצה דברים איומים כאלה". סיגריות הן אביזר אופנה נפוץ במגזין, אבל רויטפלד אומרת שזה עומד להשתנות. "אני לא מעשנת. עישון יכול להיות מחווה יפה בתמונה. אבל קל - קל מדי - לעשות תמונה יפה עם בחורה יפה שמעשנת סיגריה. מה אומרת התמונה, כשיש בה בחורה יפה ויש לה בגדים יפים ותיק יפה, וסיגריה ביד? לא. אנחנו מוכרחים למצוא מחווה חדשה. כי עישון זה לא בריא. זה גם מזיק לשיניים".

מאזני שקילה במשרד?

אף שהיא פיקחית, יש שני תחומים שבהם נדמה שרויטפלד צרת אופקים משום שחייה מוקדשים לאופנה: כסף ודימוי הגוף. על המיתון היא אומרת, "כיום אני חושבת אחרת כשאני יוצאת לקנות משהו. לא שאני לא רוצה להוציא כסף, אבל אני רוצה לדעת על מה הכסף הולך". פירוש הדבר, לדבריה, שהיא קונה רק שמלות ערב כשהיא נכנסת לרוברטו קוואלי, ולא בגדים ליום-יום, ומסתפקת רק במעילים אצל מקס מארה, ולא לוקחת גם שמלה. ולפעמים היא לובשת ז'קט של שאנל עם ג'ינס. דבר מכל אלה אינו נראה לי כאסטרטגיה להתמודדות עם שפל כלכלי שיכולה גם לשרת את מי שמחוץ לקומה השישית של רחוב פובור סן אונורה.

בסוגיית מידות הדוגמניות, היא מצביעה על העובדה שהמגזין שלה מציג לעתים קרובות את הדוגמנית המעוגלת מהממוצע לארה סטון (אמת), אך אחר כך חוזרת לטיעון הישן והעבש שדוגמניות הן רזות מטבען כי עדיין לא הגיעו למשקלן כנשים בשלות.

יש שמועה ארוכת ימים שלפיה רויטפלד מחזיקה מאזני שקילה במשרד, כדי לשקול את העורכות שלה אם נדמה לה שעלו במשקל (כל העורכות ועוזרותיהן רזות באופן מובהק). כן, היא מודה, פעם היה לה משקל במשרד, אבל הוא שימש אותה לשקילת מטען, כדי לבדוק שאינה חורגת מהמשקל המותר בטיסות, 25 קילוגרם. היא לקחה את המשקל הביתה, היא אומרת, כי זה יצר רושם מוטעה.

"בחיים לא הייתי עושה את זה. בחיים לא. לא הייתי יכולה לעבוד בתחום הזה, עם כל הילדות הצעירות המשגעות האלה, אילולא האמנתי שיופי בא בכל מיני צורות. אשה עם ציצים גדולים יכולה להיות יפה, אשה בשנות ה-40 לחייה יכולה להיות יפה. גם אם אין לאשה קרסוליים מושלמים, בכל זאת היא יכולה להניע את הרגליים בדרך מסוימת ולהיראות סקסית מאוד".

רויטפלד חיה עם בן זוגה מנעוריה, כריסטיאן רסטואה, כבר כארבעה עשורים; אף שהם אינם נשואים, היא קוראת לו בעלי. יש להם שני ילדים, ג'וליה, בת 28, וולדימיר, בן 24, שניהם גרים בניו יורק ועובדים בתחום האופנה; ג'וליה, כבר עכשיו נוכחות קבועה בשורה הראשונה בתצוגות, עומדת במרכז כתבת פרופיל בגיליון החודש של "ווג" הבריטי. העיתוי שבו קיבלה על עצמה לערוך את "ווג", אומרת רויטפלד, התאים מאוד לחיי המשפחה. "כשהייתי צעירה יותר והילדים היו קטנים, לא עבדתי כל כך קשה. היה לי מזל, כי היה לי בעל שהיתה לו חברה גדולה והוא הרוויח יפה, אז היה לי החופש לגדל את הילדים ולא לעבוד כל יום". כשהגיעה ההזדמנות הגדולה, רויטפלד היתה מלאה אנרגיה ותיאבון לקראתה. "אילו נאלצתי לעבוד קשה כשהייתי צעירה, לא הייתי נהנית כל כך לעבוד עכשיו. כשסוחטים לימון יותר מדי נגמר לו המיץ. לי יש המון מיץ".

ללא ספק. בראיון לתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "60 דקות" בשבוע שעבר אמרה וינטור שהיא סבורה שיש כמה נשים החפצות בכתרה. האם יש אמת בשמועות על רויטפלד ו"ווג" האמריקאי, אני שואלת. "לא! איך אומרים, אין שמועה בלי אש? אין עשן? טוב, בסיטואציה הזאת, לא היתה שום אש, כי מעולם לא הציעו לי לעבור לאמריקה. ולמען האמת, גם אם יפנו אלי, אני חושבת שזה לא מתאים לי. אני טובה במה שאני עושה פה ואני לא בטוחה שאם ישימו אותי בעולם ההוא אהיה טובה באותה מידה. אני חושבת שהרבה יותר קל לדבר אל 100 אלף נשים מאשר אל מיליוני נשים בכל רחבי אמריקה".

בסיטואציות עדינות כאלה, כמובן, הכחשה בוטה לא אומרת כלום. אם האופנה משמעה לדאוג שהדשא שלנו יהיה לא פחות ירוק משל השכנים, הרי שבמאבק בין וינטור לרויטפלד מה שחשוב הוא לתמרן את היריבה, ולהישא ר קלילה על עקבי עור הפיתון שלך. "אני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלי", אומרת רויטפלד בטבעיות, "אבל אני לא אוכל להמשיך לעשות את אותו הדבר בעשר השנים הבאות. אני אוהבת להשתנות. הייתי כאן שמונה שנים. אולי עשר שנים יספיקו לי. אבל בינתיים אני שמחה מאוד בפאריס הקטנה שלי".

השטן לובשת פראדה, אך לא לאורך זמן - אנה וינטור עוזבת את ווג?אנה וינטור נחשבת למכתיבת אופנהג'וליה רסטוין-רויטפלד לא יכולה בלי אמא

*#