נעם רותם כבר לא צריך עזרה - תרבות - הארץ

נעם רותם כבר לא צריך עזרה

בפעם הראשונה באו רק שישה אנשים, אבל נעם רותם לא התייאש. הערב הוא יסכם 300 הופעות מצליחות של "עזרה בדרך". גם ברי סחרוף יהיה שם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שלוש שנים לאחר שהחל סיבוב ההופעות של "עזרה בדרך" של נעם רותם, הוא יגיע הערב לקצו במועדון זאפה בתל אביב. האלבום של רותם, שקיבל ביקורות מצוינות, סיפר על מחלתה של אשתו. על אף האזכורים החוזרים ונשנים בשירים של מסדרונות בתי חולים, שגרה וטלטלה, דאגה ונחמה, המופע הועלה כמעט 300 פעמים.

בהופעה הערב יארח רותם את ברי סחרוף, שעליו הוא אומר שהשפיע עליו יותר מכל מוסיקאי אחר בעולם: "זה יותר גדול מבחינתי מלנגן עם דילן". בחזרה ביום שישי האחרון נראו רותם, הבסיסט אדם שפלן ושיקו המתופף רגועים כמו הרחוב השליו בחוץ. השירים הישנים מוכנים, והם היו מרוצים גם משני שירים חדשים שיציגו לראשונה בהופעה. "זה קצת כמו הצגה, עם התחלה, אמצע וסוף", הסביר רותם. "הרעיון היה להעלות מופע שייתן אפקט מסוים, כמו הצגה שיוצאים ממנה עם חוויה ברורה ומגובשת".

החוויה הזאת, אמר רותם, בן 35, היא העצמה של זו של האלבום. "זה יותר אישי, יותר רגשי. כמו בכל שיעור בסיסי במשחק, אתה לוקח דברים מהעולם שלך ושם אותם בדמות שעל הבמה. אלו חלקים ממך, אבל כשהדמות אומרת טקסט, מה שמפחיד אמור להיות מפחיד יותר, מה שעצוב, עצוב יותר, ומה שמצחיק מצחיק יותר".

את רותם ליוו אדם שפלן (בס), אסף תלמודי (גיטרה) ושיקו (תופים), אבל הוא העלה גם הרבה הופעות לבד עם גיטרה. "זה היה מסע רגשי שלי עם משהו שרציתי להגיד. כל מה שכרוך בארגון הופעה פשוט התפייד מרוב שעשינו אותו המון פעמים. השרירים נהיים מאומנים. זאת היתה המטרה שלי. לא עניין אותי מי בא, כמה, איפה מופיעים".

האימון אמנם השתלם אבל לא מההתחלה. הוא מספר שבתחילת הסיבוב הקהל היה מצומצם. הוא הופיע בקביעות בסינדרום בירושלים (שנסגר בינתיים) ובלבונטין 7 בתל אביב וכן במרתף 10 בחיפה, בעשן הזמן בבאר שבע ובעוד עשרות מקומות בארץ. "בסינדרום הופעתי ממש בהתחלה והבעלים התעקש שאבוא להופיע כל שלושה שבועות. עשיתי את זה אולי שנה וחצי. היה ריק. היו שישה אנשים, עשרה אנשים, ולאט לאט נהיו יותר ויותר. שבוע לפני הסגירה הופעתי שם והמקום היה מפוצץ, ואז הבעלים אמר שאפשר לסגור בשקט". בלבונטין 7 הופיע בכל חודש והוא מבטיח שגם כעת, כשהוא מתכנן להוריד את מינון ההופעות בגלל ההכנות לאלבום הבא, הוא ימשיך להופיע שם.

הצטערת שהקהל לא בא מהתחלה אלא רק בהדרגה?

"לא. באיזשהו שלב כבר חשבתי שהקהל לא יצטבר לעולם. עברנו מסה קריטית של הופעות ולא קרה כלום. עלה בדעתי שזה באמת כבר מדי או פשוט לא טוב. הופענו שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ואז היה שבוע שכל המקומות שהגענו אליהם היו מלאים, ונרגענו. זה לא היה הצלחה מסחרית עצומה. לא מילאנו אולמות של מאות אנשים אבל זה הגיע לאן שזה היה צריך להגיע, וזה סוג של נס".

אז למה להוריד את המופע עכשיו?

"ההצגה חייבת להסתיים בשלב מסוים. מיצינו את הקונצפט והגענו אתו לשיאים האמנותיים שלו. נראה לי שזה הזמן לעצור. מי שהיה צריך לראות אותה ראה כבר פעמיים. אני צריך להתנקות, התחלתי לעבוד על חומרים חדשים. חוץ מזה, אדם שפלן נוסע לאמריקה ומבחינתי הוא די הלב של זה. בלעדיו זה לא יהיה אפשרי. לא אפסיק להופיע, כי אמן שלא מופיע הוא אמן מת מבחינתי".

תצלום: דניאל צ'צ'יק

על הפרויקט החדש הוא ממעט לדבר, אולי משום שלא גיבש כיוון אחיד. "כשכתבתי את ‘עזרה בדרך' כל השירים נשמעו לי אותו הדבר", הוא נזכר. "חשבתי שאני צריך לעשות משהו אחר. רק כשכתבתי את שלושת השירים האחרונים הבנתי שיש לי את זה. אני מאוד אוהב אלבומים שאומרים משהו אחד. מהתחלה עד הסוף שנשמע אותו דבר ואומר אותו דבר. אני אוהב אלבומים שנשמעים כמו שיר אחד ארוך. אז עד שלא יהיה את השיר הארוך הזה כתוב אני לא אדע מה אני עושה".

לפני ש"עזרה בדרך" מכר כעשרת אלפים עותקים, הוציא רותם את אלבום הסולו הראשון שלו, "חום אנושי" (2004). אבל עוד לפני כן היה מזוהה לחלוטין כסולנה של "קרח 9", שהוקמה כשהיה בן 19 והוציאה ב-1997 את "תחילתם של החיים הנכונים", חיממה את "סווייד" בארץ ושרה להיטי בריט-פופ כמו "אתו לנצח" ו"אסף אמדורסקי".

רותם לא נלהב לחזור על אנקדוטות מאז. "אם רוצים אפשר לחזור במנהרת הזמן ולדבר עם ההוא שהיה שם לפני עשר שנים. גם אז ההתבטאות היתה אותנטית ואישית והכי טובה שהייתי יכול לעשות אז. יש דברים שאני שומע וחושב שזה לא כל כך טוב. קצת מצחיק. קצת מביך. אבל באותו רגע עמדתי מאחורי זה. זה תמיד יהיה חלק ממני", הוא אומר וחוזר על מנטרה שהושמעה גם בראיונות קודמים: "אם לא זה לא הייתי פה היום".

בעתיד תעשה עוד פניות חדות כאלה?

"אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי, אבל לא יכול לדעת. רוב האמנים שאני אוהב באיזשהו שלב מתאפסים על איזה מקום ועושים רק את זה. אני מקווה להגיע לשם. זה כמו מארק רותקו עם הריבועים. באיזשהו שלב הוא הגיע לריבועים, עשה רק ריבועים, ובזה זה נגמר. יכול להיות שהגעתי לשם ויכול להיות שלא. חדשנות, גם מבחינת צבע מוסיקלי וגם מבחינת אמירה, לא מעניינת אותי. אני לא קם בבוקר ואומר ‘את זה עשינו כבר אז נעשה עכשיו משהו אחר'. זה נראה לי משעמם. יותר מעניין אותי לשכלל את הדבר עצמו. אף אחד לא אומר לקדישמן, מה נסגר עם הכבשים? למה לא גמל? למה לא זברה?".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ