אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכי נוח עם ילדים: מיכל סנונית ו"ציפור הנפש" בפסטיבל ישראל

עוד לפני שהניו-אייג' חדר לכל פינה, מיכל סנונית כבשה לבבות עם "ציפור הנפש", שנחל הצלחה גדולה גם ברחבי העולם. עתה, עם העלאת מחזה על פי הספר בפסטיבל ישראל, מגלה הסופרת כי אין מקום שהיא מרגישה בו טוב יותר מאשר בחברת ילדים

תגובות

רק לקראת סוף הראיון עם מיכל סנונית, חודרים להכרה ביתר שאת ציוצי הגוזלים הרפים בחדר העבודה שלה. ושוב אי אפשר להתעלם מהם. כמי שקשרה את נפשה עם דמות הציפור, נראה שסנונית אינה מרשה לעצמה לנקוט פעולה חריפה מדי ולגרש את הפולשים. היא בקושי מתלוננת על ההפרעה. מה גם שבשבילה, היא אומרת, אין זו כלל מקריות שמשפחה של יונים בחרה לקנן דווקא מעל לחלונה, "ללוות אותה בקולות רקע", כדבריה. ומן הסתם זה עוד אחד מההקשרים הפלאיים המתרחשים בחייה.

מאז ומעולם סנונית חקרה במופלא ממנה ואף כתבה על כך בספריה, המפורסם שבהם "ציפור הנפש" אך גם ב"יד ביד עם אלוהים" וברבים אחרים. לדבריה, אף שגדלה במשפחה סוציאליסטית בקיבוץ, כשהיתה ילדה האמינה בקיומו של האל ואף נהגה להתפלל אליו. "פעם שאלתי את אמי: 'יש אלוהים'?" היא מספרת. "היא ענתה לי בכעס 'איך את יכולה לחשוב כך. בטח שאין אלוהים'". אבל במשך תקופה בילדותה, היא ממשיכה, כשמשפחתה נסעה לשליחות בברזיל, היא נהגה להיכנס לכנסייה קטנה ללא ידיעת הוריה ולהתפלל. "זה היה במובן של למצוא לעצמי מקום שקט, להביע משאלות. כצורך אישי, לא כעניין דתי".

לפני כמה שנים, כשביקרה בסאן פאולו יחד עם בעלה, הסופר והשגריר לשעבר צבי אל פלג, ביקשה לחזור לכנסייה ההיא. לא היתה לה כתובת מדויקת, רק הזיכרון הדריך אותה. ולאחר חיפוש ארוך, הצליחה למצוא את הכנסייה בלב אזור שהשתנה כליל, עומדת ללא פגע, בדיוק כפי שזכרה אותה.

כשבגרה, האמונה הילדית שלה התחלפה לדבריה באמונה בכוח עליון, ואת הכתיבה היא מגדירה כסוג של התגלות. לא בכדי בחו"ל אפשר למצוא את ספריה על מדפי הניו-אייג' ולא בין ספרי הילדים כבישראל. נראה שכתיבתה מצויה בקו התפר שבין כתיבה לילדים ובין כתיבה למבוגרים, כקטגוריה בפני עצמה. ועם זאת, נדמה שלסנונית המקום הזה אינו כה נוח ושהיא מצרה על כך שאינה מקבלת די הכרה בישראל כסופרת.

מיכל סנונית. אמה אמרה בכעס: "בטח שאין אלוהים" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

סנונית, כיום בשנות השישים לחייה, אם לשלושה בוגרים וסבתא לנכדים, ללא ספק הקדימה את זמנה כאשר פירסמה ב-1985 ספר סימבולי שגיבורתו היא הנפש. בביקורות בחו"ל השוו את "ציפור הנפש" לא פעם ל"הנסיך הקטן" של סנט אקזיפרי ול"ג'ונתן ליווינגסטון השחף" של ריצ'רד באך. בישראל, לעומת זאת, הספר חסר העלילה היה יוצא דופן אז, אך לא עבר זמן רב והקוראים הסתגלו ואף התלהבו: ילדים רבים ומבוגרים הזדהו - ועדיין מזדהים - עם הדיון הפשוט הכמו ילדותי, ועם זאת הפיוטי, על הפנימיות ועל רגשות.

את הרובד הפיוטי של הספר עיבדו בתיאטרון המדיטק למחזה מוסיקלי שיוצג בסוף החודש בפסטיבל ישראל. במחזה הזה, שעיבד אורן יעקובי וביים משה קפטן, נוסף לטקסט הנקי והפשוט של סנונית סיפור אגדה קלאסי ובו יוצא ילד לחיפוש אחר נפשו. בדרכו הוא פוגש שלוש דמויות שילוו אותו במסע, שבסופו יגיע למסקנה שהנפש היא פנימית.

סנונית עצמה כתבה לפני שנים עיבוד של "ציפור הנפש" למחזה, אך אומרת כי לא מצאה תיאטרון שיסכים להעלותו על הבמה. הפקה אחרת שהוצגה לפני כמה שנים על פי ספרה לא הכתה הדים. לדבריה, אף שהיא מעדיפה לשלוט בכל הקשור בטקסטים שלה, הפעם, במפתיע, אהבה את המחזה ללא סייג. אולי מפני שיעקובי השאיר את הטקסט שלה כמעט ללא שינוי.

"ציפור הנפש" הוא אחד מסיפורי סינדרלה של עולם המו"לות. הוא תורגם ל-34 שפות. בגרמניה לבדה נמכרו עד כה כ-750 אלף עותקים שלו. ב-1993 זכה הספר במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית לספרות ילדים בז'נווה. ב-2006 נבחר לספר השנה במקסיקו על ידי הנשיא ומשרד החינוך שם; לרגל הזכייה הודפס הספר ב-100 אלף עותקים והופץ בכל בתי הספר והספריות. בגרמניה יצרו בהשראתו יצירה למחול וסרט לטלוויזיה הממלכתית-חינוכית. גם בבריטניה הוא נחל הצלחה מסחררת.

סנונית מצדה טוענת שאין לה יד ורגל בכל אלה. "דברים קורים מאליהם", היא אומרת על הצלחתה. את "ציפור הנפש", אחד מעשרות ספרים שפירסמה, כתבה לילה אחד באיטליה, על נייר מכתבים של בית המלון ששהתה בו, בהינף טיוטה אחת שהתפרסמה לבסוף ככתבה וכלשונה. כפי שסנונית נוהגת לתאר לילדים שעמם היא נפגשת, זה קרה כך: "לילה אחד הגיעה אלי הציפור. היא ניקרה בראשי ואמרה: אני היא ציפור הנפש ובבקשה, ספרי עלי לילדים. באותו הרגע הופיע לי הסיפור בשורות שורות, הסתדר בפני ויצא כתוב בבת אחת לנייר. ככה פשוט".

בספרייתה של סנונית, בקומה הרביעית בבית דירות במרכז תל אביב, מדפים רבים מוקדשים לתרגומים של "ציפור הנפש". על השולחן בחדר העבודה, התרגום האחרון שיצא, לצרפתית, מעודן ואלגנטי. סנונית מסתכלת עליו בערגה. כמעט מלטפת את הדפים הלבנים האיכותיים שאיור נוגה של ילדה מחבקת ציפור גדולה כמעט ממנה נראה בהם. "אני הכי אוהבת את הספר הזה", היא אומרת. "אולי כי הוא חדש, אבל גם בגלל הפשטות והעדינות שלו". בקרוב יראו אור בערבית, בארץ ובשטחים, בהוצאת דאר אל הודא, "ציפור הנפש", "בוא וחבק אותי" ו"יד ביד עם אלוהים".

גם בעידן הפייסבוק ילדים רבים כותבים לסנונית מכתבים של ממש. אולי הם מרגישים שהיא כתבה אותו במיוחד בשבילם, היא אומרת, "כדי לעזור להם להבין את עצמם, את הרגשות שלהם ולתקשר עם אחרים טוב יותר". בכל שבוע יש לה לפחות מפגש אחד עם קוראים צעירים בבית ספר. היא מספרת על מפגש ביום המשפחה שבו ילד בכיתה ב' נעמד וסיפר ללא הקשר גלוי לעין, שהוריו גרושים ובימי שישי לפני השינה, כשהוא אצל אביו, הוא נותן אגרופים לכרית. "היתה דממה", מספרת סנונית. "אמרתי לו שהוא מצא פתרון נפלא ושאני מבינה ללבו".

סנונית מזדהה עם העצב הזה של הילדות, אף שלדבריה היתה לה ילדות מוגנת בקיבוץ עין החורש שבעמק חפר. הוריה עלו מאנטוורפן שבבלגיה לפני המלחמה. אביה עדין הנפש, "אריסטוקרט", כהגדרת סנונית, עבד, "לאחר שגמר לייבש בצות", כרואה חשבון של הקיבוץ. אמה, ילידת רוסיה, עבדה כפסיכולוגית ילדים, מקצוע נדיר באותן שנים בקיבוץ ובכלל. אף שסנונית לא סבלה בחברת הילדים הקיבוצית, הרגישה צורך להתבודד ולשמור מרחק. היא מצאה מפלט בקריאת ספרים והרבתה לחלום בהקיץ. לימים עבדה כמורה וכעיתונאית.

אין מקום שהיא מרגישה בו טוב יותר מאשר בחברת ילדים, סנונית אומרת. לדבריה, היא אוהבת את ההתייחסות הנקייה שלהם ונהנית לענות על שאלותיהם. "באחד המפגשים שאלה אותי ילדה: 'כשאת כותבת, את כותבת בתור מבוגרת או ילדה?'" היא מספרת. "וילדה אחרת, מכיתה ג' מאשדוד, תהתה: 'כשהיית ילדה חשבת שאת מישהו אחר?' ברור שהיא עצמה מרגישה כך. עניתי לה שכשהייתי ילדה, חשבתי שאני נסיכה בצרפת. כי כך הרגשתי".פסטיבל ישראל לילדים - התוכנית המלאה

מה לראות ומה לא בפסטיבל ישראל לילדים

*#