אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המכשפות של רחל חלפי

לאחר 30 שנה חוזרת המשוררת רחל חלפי לכתוב על מכשפות בספר חדש, שמצורף אליו דיסק ובו קוראת חנה מרון משיריה. מרון מצאה בשירים הדים למתרחש בנפשה; חלפי ממשיכה להשתמש בכישוף כדי לבחון גבולות

תגובות

לדלת ביתה של המשוררת רחל חלפי מוצמדת פיסת נייר ועליה כתוב: "זהירות כלב נושך!!!" שלושה סימני קריאה זקופים ומאיימים, לא פחות. אלא שבבית פנימה מתגלה כלבה רגועה וחביבה, שלא לומר אדישה. לאחר שיצאה ידי חובתה בזקיפת ראש עצלה ובניד חוטם קצרצר לכבוד הריח החדש, לא גילתה שום עניין נוסף בזר שזה עתה נכנס, ראשה צנח בכבדות והתאחד מחדש עם אריחי הרצפה והיא השתדלה לגלות סימני חיים מועטים ככל האפשר. נשיכה? אפילו נביחה לא עלתה בדעתה. אז מה פשר השלט? "להרתיע פורצים", אומרת חלפי, "כבר פרצו לפה פעם". ומה לקחו? "את המחשב שלי. אפשר לחשוב שאני מדענית טילים. אילו סודות ימצאו שם?"

חלפי אכן אינה מדענית טילים, אבל נדמה שלא לחינם בחרה בדימוי הזה דווקא. המדע המודרני והשפה המשמשת אותו הם מרכיבים חשובים ונפוצים בשירתה. מושגים כמו חורים שחורים, גלקסיות וכאוס, וחוקים פיסיקליים כמו עיקרון האי-ודאות, נפילה חופשית ואפקט הפרפר, משתלבים בשירתה של חלפי כחומרים פואטיים לכל דבר. אלא שלצד אלה, וכאילו בניגוד גמור להם, מופיע בשירתה של חלפי גם דימוי המכשפות. הספר החדש שלה, היוצא כעת בהוצאת קשב, אכן נושא את השם "מכשפות" ומקבץ את כל שירי המכשפות של חלפי - אלה מראשית דרכה, שהתפרסמו בספרה "נפילה חופשית" (הוצאת י. מרכוס ועכשיו, 1979), וכן שירי מכשפות חדשים שכתבה.

כיצד חיים המדע והכישוף זה לצד זה? לפחות בכל האמור בשירתה של חלפי הם חיים היטב ואף מחליפים תפקידים. "כשאומרים מדע", אומרת חלפי, "הדברים הראשונים שעולים על הדעת הם חוקים קבועים, סדר, נוסחאות. אבל המושגים של המדע המודרני מדברים דווקא על ההפך הגמור. מצאתי שהם משקפים את התחושה האישית שלי. עיקרון האי-ודאות, הכאוס, החלקיקים. כאילו מישהו הצליח להסביר לי את מה שאני מרגישה אינטואיטיווית בתוך עצמי, בנפש שלי. אני מקנאה באנשים שיש להם תפישה עקבית יותר של המציאות, של עצמם. אצלי הכל נמצא בתנועה מתמדת".

רחל חלפי: "אני מקנאה באנשים שיש להם תפישה עקבית יותר של עצמם"

המדע איפוא אצל חלפי הוא ההפך הגמור מיציבות, ואילו המכשפות, מתברר, אינן יצורים על-טבעיים וחריגים כפי שנדמה תחילה. הן דווקא ארציות, אנושיות מאוד ובסופו של דבר, כל שהן מבקשות הוא "שהדברים השבורים / לא יישברו שיהיו מים לשתות לחם לאכול / שהכאב לא יהיה כל כך כואב", כפי שכותבת חלפי בשיר החותם את הספר, "מכשפה רוצה לשיר".

חיבור פיסי לשירה

לספר מצורף גם דיסק ובו הקלטות של השחקנית חנה מרון, כלת פרס ישראל, הקוראת את שירי המכשפות. כישוריה הדרמטיים והקוליים של מרון מדגישים את המוסיקה, את המתח ואת ההומור שעומדים בבסיס השירים, ואף מוסיפים להם ממד נוסף של עוצמה. חלפי מספרת שלמעשה הכל התחיל כשמרון ביקשה להקליט משיריה, ובחרה להתחיל במחזור שירי המכשפות. "יותר מששמחתי אני", אומרת חלפי, "שמחו המכשפות. הן היו די זנוחות עד אז. לא כל כך התייחסו אליהן".

מתברר שתרומתה של מרון לספר לא הצטמצמה להקלטה של השירים שכבר היו קיימים. ההתעניינות של השחקנית ברוכת הכישרון והעבודה עמה הציתו בחלפי עניין מחודש בשירי המכשפות והובילו לפרץ נוסף של כתיבה ולעוד מחזור של שירים, וכך בא לעולם הספר החדש. "אני רואה בה שותפה של ממש לספר הזה", אומרת חלפי.

מרון עצמה מספרת כי היא מאוד אוהבת לקרוא שירה בקול. "באמנות הזאת של השירה יש את הכל. זו גם מוסיקה וגם ציור, גם תיאטרון וגם ארכיטקטורה. זה כמו לנגן על כל הכלים של השפה. אבל אני מתייחסת לטקסטים האלה כמו לכל טקסט אחר. לא כמשהו נשגב. אני קודם כל מבררת לעצמי מי מדבר, למה הוא מדבר ועל מה הוא מדבר". לדבריה, שירי המכשפות של חלפי דיברו מאוד אל לבה, והיא מצאה בהם הדים למתרחש בנפשה שלה.

קריאת שירה בקול אינה זרה גם לחלפי. בנעוריה עבדה כקריינית ועורכת תוכניות בקול ישראל ונהגה לקרוא שירי משוררים בשידור (את שיריה שלה הקפידה באותה עת לשמור במגירה). "זה הפך את החיבור שלי עם השירה לחיבור מאוד פיסי", היא אומרת, "חיבור של הקול, של הגוף, חיבור למוסיקה של השיר". וכך אכן כותב על שירתה חוקר הספרות דן מירון: "רחל חלפי היא, בעיקרה, משוררת חשה (חשיבותה של החישה הגופנית בשירתה היא עצומה), מרגישה, אך מתרגמת הן את החישה והן את הרגש לחשיבה, ובונה באמצעים שיריים שונים - מהם אמצעים ‘אנטי-הגותיים', מאגיים כביכול - היגדים הגותיים מובהקים".

קליידוסקופ של רגשות

חלפי מתקשה להסביר מה מושך אותה בדימוי של המכשפות. אבל כשהיא מפשפשת בזיכרונה היא נזכרת שפעם, כשהיתה סטודנטית בירושלים, הוזמנה למסיבת תחפושות. כל הבחורות בחרו בתחפושת שתחמיא להן, כמו נסיכות, פיות וחתולות. חלפי לעומתן בחרה להתחפש למכשפה. "אבל לא סתם מכשפה", היא מסבירה, "אלא מכשפה מכוערת להחריד. לבשתי מסיכת גומי על הפנים ונראיתי פשוט איום ונורא. ככה הגעתי למסיבה, ולמרבה הפלא בחור אחד, אמיץ במיוחד, הזמין אותי לרקוד. בשלב מסוים הוא ביקש שאסיר את המסיכה אבל לא הסכמתי. רציתי ללכת עם הכיעור עד הסוף. לבדוק גבולות".

כזו חלפי גם בשירתה - בוחנת ומרחיבה גבולות. "משוררת מקורית ואמיצה", כתב עליה מירון, "חלוצה בהנחת יסודותיה של תרבות ספרות אלטרנטיווית". כזו היתה חלפי גם כבמאית. בעת שהיתה סטודנטית יצרה סרטי טלוויזיה תיעודיים וכן שני סרטים ניסיוניים, "אפשרויות או: כחול הזקן ואני" ו"חלומות". אולם היא זנחה בסופו של דבר את עשיית הסרטים משום שהתקשתה למצוא את הכוחות הפיסיים והנפשיים הנדרשים להפקת סרט, ועייפה מהמירוץ, חסר התוחלת ברוב המקרים, אחר קרנות ומימון. "בכל הוועדות האלה מצפים שתגיש להם תסריט כפי שהם מכירים. עם התחלה, אמצע וסוף ברורים. עם דמויות וגיבור. אבל הסרטים שלי היו ניסיוניים, היה קשה לי להסביר לאנשים אחרים מה אני רואה בדמיוני".

מאז נראה שהיא מתמקדת בשירה. מלבד המדע והכישוף רוחשים בשירתה עולמות רבים אחרים, בעיקר חיי היום-יום ותהליכי הנפש והתודעה. באמתחתה כבר תשעה ספרי שירה ואוסף אחד גדול ("מקלעת השמש", הקיבוץ המאוחד, 2002). אלא שחלפי עצמה מתעקשת שהשירה אינה מרכז עולמה. החיים חשובים הרבה יותר, לדעתה, והם גם ממלאים את מרב הזמן. מלבד זאת חלפי משקיעה זמן רב ומאמץ גדול בשימור מורשתם האמנותית והספרותית של הוריה, המשורר והמחזאי שמשון חלפי והמשוררת והפסלת מרים חלפי, ושל דודה, המשורר והשחקן אברהם חלפי.

היום ב-20:30 יתקיים ערב מיוחד לכבוד המכשפות של חלפי בבית ביאליק בתל אביב. לצד מרון ישתתפו בו אריאל הירשפלד, רפי וייכרט, מנשה קדישמן, רונית מטלון, ערן צור ואחרים. חלפי, שנחשבה בעבר ל"משוררת מחתרת" וזכתה בעיקר לאהדת קוראים צעירים, זוכה בשנים האחרונות גם להערכה עמוקה ורחבה של המבקרים והחוקרים, המעמידים אותה בשורה הראשונה של המשוררים הכותבים היום. מה קסמה של השירה הזאת? אולי כפי שמעידה מרון: "השירה של חלפי היא קליידוסקופ של רגשות. יש בה הרבה הומור וגם הרבה כאב".

*#