אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותחת את המפה

ב"אטלס ישראל", שמוציאה בימים אלה המעצבת רוני לוית, הגבולות שונים מהמקובל ועוברים בין כדורי פלאפל, מואזינים ואוהדי כדורגל

תגובות

באיזה אזור בירושלים גדולים הסיכויים לשמוע קריאת מואזין? איזו קללה נפוצה יותר במשחקי כדורגל בליגת העל - "מוות לערבים" או "שיישרף לכם הכפר"? היכן נמצאים כדורי הפלאפל הגדולים בארץ, והיכן הקטנים ביותר? כיצד משפיעים פיגועי ההתאבדות על ההחלטה היכן לשבת באוטובוס? אלה רק כמה מהשאלות שרוני לוית ענתה עליהן ב"אטלס ישראל", פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ב-2005. בימים אלה, ארבע שנים לאחר מכן, מוציאה לוית את האטלס לחנויות בהוצאה עצמית.

"אטלס ישראל" מציג את גבולותיה של ישראל מנקודת מבט סובייקטיווית, ומעלה שאלות כמו מהו גבול וכיצד הוא מיוצג, ואם אפשר בכלל לדבר על גבול במדינה שמעולם לא נקבעו לה גבולות רשמיים. קשה להתעלם מההומור ומהציניות באטלס שמציג גבולות מקוריים: של צבע, של רעש, של אוכל ושל לבוש.

לוית מספרת שהחלה להתעניין בנתונים ובמניפולציות סביבם כשהיתה סטודנטית. "באותה תקופה הייתי פעילה בארגון 'מחסום ווטש'. יום אחד נסענו למחסום בפאתי ירושלים. לא נתנו לנו להתקרב למחסום אחד, אז נסענו למחסום אחר, ובעת הנסיעה חומת ההפרדה החליפה כל הזמן כיוונים. בכל פעם החומה היתה בצד אחר שלי, ולא הבנתי אם אני בצד שלנו או בצד שלהם, איפה אני נמצאת".

למחרת, כשהלכה לחפש את תוואי החומה, הבינה שהוא מורכב יותר מכפי שחשבה. "גרתי בירושלים והיה מין קו לא מוצהר בין הצד ‘שלהם' לצד ‘שלי'. ניסיתי לחשוב למה אני נהפכת כשאני מגיעה לשם, ולמה הם נהפכים כשהם עוברים לצד שלי. פתאום היה נדמה לי שאין קו, ואין גבול. ככה נוצר הספר, בניסיון להבין את הקונפליקט".

מה בנוגע לנתונים האובייקטיוויים?

"בכל אטלס יש תמהיל בין דברים אובייקטיוויים לסובייקטיוויים. מפות יכולות להיות מניפולטיוויות, אבל אנחנו מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת".

עמודים מתוך "אטלס ישראל". הבחירה איך להציג את הנתונים היא שמעניינת

בהוצאה החדשה עידכנה לוית כמה מהנתונים, אבל בסופו של דבר הרוב נשאר, לדבריה, כפי שהיה. "היו דברים שהחלטתי לא לעדכן, כמו למשל בכדורי הפלאפל - חשוב לי שיהיו פלאפלים של ‘מלכות הפלאפל' (המסעדה בתל אביב שפתחו מנהלות בית הקפה 'אורנה ואלה') אף שהמקום עצמו כבר לא קיים. חוץ מזה, אנשים עדיין מקללים זה את זה במגרשי כדורגל, והגבולות עדיין לא ברורים".

למה הוצאה עצמית?

"ההוצאות שפניתי אליהן דחו את הספר בטענה כי הוא שמאלני מדי או פוגעני מדי ועוד כהנה וכהנה סיבות, אבל בעיקר כי הוא לא יהיה רווחי להוצאה. עם זאת היה גם מי שטען בדיוק ההיפך, שהספר מאוד לא שמאלני, שאני לא אומרת את מה שאני חושבת בריש גלי, שאני מחביאה את עצמי מאחורי נתונים, שאני לא מראה את האמת כמו שהיא אלא כפי שאני רוצה להראות אותה. אבל אני רוצה ‘בסך הכל' להגיד את הדברים, אני לא מביעה דעה".

לוית היא בעלת סטודיו לעיצוב שמתמחה בעיצוב מידע ויזואלי ואינפוגרפיקה. בנוסף היא כותבת ומעצבת את הטור השבועי "המספר הנוסף" במוסף סוף השבוע של "גלובס", ומרצה בבצלאל ובבית הספר מנשר לאמנות.

השימוש באינפוגרפיקה נעשה נפוץ יותר בשנים האחרונות בעולם התקשורת ומטרתו להעביר מידע באמצעות המחשה ויזואלית של תמונות, איורים וצבע. השימוש באינפוגרפיקה, מעבר להיותו צבעוני, אטרקטיווי וקריא, מאפשר להבליט את מה שרוצים. "זו בדיוק המשיכה שלי לתחום הזה", אומרת לוית, "'זה לא אני, זה הנתונים'. זה בדיוק מה שכל כך נפלא בזה, הכל נמצא שם, אני רק צריכה להוציא את זה. הנתון הוא אחד, אבל הבחירה של איך לייצג אותו ואיזה דימוי לשים עליו הופכת את זה למעניין. מה שהופך אינפוגרפיקה למוצלחת זה אם אתה מצליח להגיד משהו נוסף על מה שכתוב".

זה לא קצת להאכיל את הקורא בכפית?

"בכל העולם משתמשים יותר באינפוגרפיקה בעיתונות. זה מאפשר לצרוך יותר מידע בפחות זמן. בארץ אין יותר מדי מודעות למחלקות אינפוגרפיקה בתוך עיתון. בעולם יש פיצ'רים שלמים שהאינפוגרפיקה היא הוויז'ואל היחיד שלהם. זה יוצר עוד רובד של קריאה. מי שרוצה נכנס ומעמיק".

*#