אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הברט, שובו של הזוהר העממי

הוא היה הכובע הנבחר של תנועת הרזיסטאנס ושל הבוהמיינים מהגדה השמאלית. אחרי שנים של שחיקה במעמדו של הברט, הוא חוזר לעטר את ראשיהם של המוני צעירים בצרפת, שמבקשים להתחבר למסורת

תגובות

מאז ומתמיד נודעו אזרחי צרפת בגאוותם היתרה במורשתם התרבותית, ובקרירות המתנשאת שהפגינו כלפי התרבות האמריקאית. באווירת הקדרות הכללית של העת האחרונה, עם התמוטטות הכלכלה האמריקאית והשפל העולמי שבעקבותיה, דומה כי גל חדש של גאווה לאומית שוטף את הדור הצעיר במדינה.

לאחר שמעמדו נשחק בהדרגה בשנים האחרונות, שב בימים אלה הברט אל מרכז הבמה והוא נמכר כמו קרואסונים חמים. על פי דיווחים שמוסרים יצרנים באורלון סן-מארי (האזור המסורתי בדרום מערב צרפת שבו מייצרים ברטים), המכירות הוכפלו מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.

דובר מטעם חברת Blancq-Olibet, אחת משתי יצרניות הברט היחידות שנותרו כיום במדינה (לעומת 30 יצרניות שפעלו בה לפני 40 שנה), מסר כי החברה, שלפני למעלה מעשור היתה על סף סגירה, מייצרת כעת כ-300 אלף כובעים מדי שנה ומקבלת הזמנות רבות מרחבי העולם.

היאפים, או ה"בובוס", כפי שהם מכונים בצרפת, מתפכחים עתה מההשפעות האמריקאיות והאנגליות, ומבקשים לחזק את הכלכלה המקומית באמצעות רכישת ברטים, בין היתר מתוך כיסופים לאידיליה הצרפתית הכפרית.

הברט התפתח מהכיפות הפריגיניות האדומות של המהפכנים הצרפתים (שחבשו הסנקילוטים, ההמונים "חסרי המכנסיים", כסמל למרד במאה ה-18), ונהפך לכיסוי הראש הטיפוסי של עובדי אדמה כפריים, גברים בלבד, בדרום מערב צרפת. הוא גם היה הכובע הנבחר של תנועת הרזיסטאנס הצרפתית, שתרמה למיתוס שהתפתח סביבו, לפיו הכיוון אליו נוטה הברט על הראש יכול להעיד על הנטייה הפוליטית של בעליו: אם הברט נוטה ימינה, כך גם מי שחובש אותו, ולהפך.

קתרין דנב, 1968

רק בשנות העשרים של המאה הקודמת נהפך הברט לפריט יוניסקס: מרלן דיטריך היתה האשה הראשונה שאימצה את כובע האיכרים הגברי, ועוררה סערה חברתית. הכובען הבריטי הנודע סטיוון ג'ונס, שעבודתו מוצגת כעת בתערוכה "כובעים: אנתולוגיה", במוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני, סיפר באחרונה ליומון הבריטי "אינדיפנדנט" שכאשר ביקש לשאול ממוזיאון הקולנוע בברלין ברט אחד מהאוסף האישי של דיטריך בשביל התערוכה, הוצג בפניו מבחר של 84 ברטים שהיו בבעלותה. עד כדי כך אהבה הזמרת הגרמנייה את כובע הלבד השמוט.

מצ'ה ועד סדאם

באמצע המאה ה-20 נעשה הברט לסמל הזוהר הצרפתי הטיפוסי, שהיה מקושר לבוהמיינים מהגדה השמאלית, פילוסופים לוגמי אספרסו כמו ז'אן פול סארטר (שבדומה לפיקאסו, נהג לחבוש את הברט שלו ישר, באופן בלתי פוליטי בעליל), וכוכבניות מעשנות גולואז כמו קתרין דנב ובריז'יט בארדו. כסמל למרד, הוא חובק את מכלול האייקונים של המאה ה-20, מצ'ה גווארה וסדאם חוסיין ועד מוניקה לוינסקי, ולכן אין ספק שכוח המשיכה האוניוורסלי שלו אינו מבוסס אך ורק על סגנון.

מימין לשמאל: מתוך תצוגת אופנה של שאנל; מרלן דיטריך, 1940; מתוך תצוגת אופנה של סוניה ריקייל

ייתכן כי העלייה בנתוני המכירות אינה קשורה בתזוזה לאומית, אלא בהתפתחות נוספת של מגמה בלבוש הנשים העכשווי, כפי שרמז ג'ונס. "הברט הוא חולצת הטי של הכובעים", אמר בניסיון לעמוד על סוד קסמו של הכובע הצנוע והאהוד. "מבוגרים או צעירים, עשירים או עניים - הברט מתאים לכולם, וזו דרך מאוד לא יקרה לשנות את המלתחה הקיימת. זה זוהר מיידי, בדרך הזולה".

אותו זוהר מיידי וזול הוא שגורם לנהירה הנוכחית אחר הברט, והפאריסאים יהיו הראשונים לספר בגאווה על תיירים אמריקאים ויפאנים שקונים אותו במשקל. בשבועות האופנה האחרונים שנערכו בפאריס, דוגמניות רבות נצפו חובשות כובעי ברט, ברוב המקרים דווקא מחוץ לתצוגות יותר מאשר במהלכן. בתי האופנה הפאריסאים סוניה ריקייל ושאנל אמנם נוהגים לשלב את הברט בתצוגות אופנה, והוא היה נפוץ מאוד בקולקציות שהציגו בעונות האחרונות, אולם את המגמה הנוכחית מוביל ללא ספק ההמון.

כתבות שאולי פספסתם

*#