אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרצח המתוזמר של פיל ספקטור

בשבוע שעבר הורשע פיל ספקטור ברצח מדרגה שנייה. נפשו המעורערת של המפיק האגדי מוכרת היטב למוסיקאים שעמם עבד. אחרי הכל, אדם שפוי ממנו לא היה מסוגל להמציא את "חומת הסאונד"

תגובות

ב-3 בפברואר 2003, בסביבות שתיים לפנות בוקר, פיל ספקטור נכנס לחדר האח"מים של מועדון הלילה "בית הבלוז" בשדרות סאנסט בהוליווד. המארחת, לאנה קלארקסון, לא זיהתה את מי שבשנות ה-60 היה גדול המפיקים של הפופ. היא אפילו קראה לספקטור נמוך הקומה ובעל הפיאה "גברת". האשה שנכנסה עם ספקטור עזבה את המועדון אחרי זמן קצר, אבל ספקטור נשאר, שתה משקה ב-13 דולר, השאיר טיפ של 450 דולר, הציע לאחת המארחות האחרות לבוא אתו לטירה שלו, ומשזו סירבה פנה אל קלארקסון.

פיל ספקטור הורשע ברצח

קלארקסון, שבשלב הזה כבר ידעה במי מדובר, נענתה להצעתו של ספקטור. היא היתה שחקנית כושלת, שכיכבה בעבר בכמה סרטי-בי, ואולי חשבה שהמפיק האגדי יעזור לה להשתלב בתעשיית הקולנוע על אף גילה המבוגר יחסית, 40. בלימוזינה של ספקטור, בדרך לטירה שלו, השניים צפו בסרט ישן של ג'יימס קגני, "Kiss Tomorrow Goodbye".

קלארקסון לא זכתה לראות את היום שלמחרת. זמן קצר אחרי שהביא את ספקטור וקלארקסון לטירה שמע הנהג של ספקטור ירייה אחת. הוא צילצל לשירותי החירום, ואז ראה את ספקטור יוצא מהבית עם אקדח בידו. ספקטור אמר לנהג: "אני חושב שיריתי במישהי". המלים האלה שימשו מאוחר יותר נגדו בבית המשפט, אבל למרות ההודאה הזאת נדרשו יותר משש שנים על מנת להרשיע את ספקטור. סוללת עורכי הדין של המפיק כללה בין היתר פרקליטי צמרת שהגנו בעבר על או-ג'יי סימפסון ועל ג'ון גוטי, והם טענו שקלארקסון התאבדה לנגד עיניו של ספקטור.

ספקטור בבית המשפט. כינו אותו "איש קטן עם פיאה, עקבים וארבעה אקדחים" (תצלום: אי-פי)

המשפט התמשך והתמשך. ב-2006, בעיצומם של ההליכים נגדו, ספקטור התחתן עם אשה בת 25, צעירה ממנו ב-41 שנה. ב-2007, חבר המושבעים לא הצליח להגיע להחלטה פה אחד (עשרה ביקשו להרשיע את ספקטור, שניים לזכותו) והמשפט בוטל. ספקטור הואשם שוב, והפעם התקבלה החלטה פה אחד. בשבוע שעבר הורשע המפיק ברצח מדרגה שנייה. גזר הדין יינתן בחודש הבא, וספקטור עשוי להישלח לכלא ל-18 שנה.

מופת של היגיון מטורלל

אם היה מי שהופתע כשנודע על הטרגדיה, הוא ככל הנראה לא הכיר את המוניטין שיצאו לספקטור כאדם לא שפוי במיוחד וכשולף הכי מהיר בתעשיית המוסיקה. בתחילת שנות ה-70, כשעבד עם ג'ון לנון, ספקטור שלף אקדח באולפן וירה בתקרה בעיצומו של ויכוח. כמה שנים מאוחר יותר הוא איים על ליאונרד כהן, לפי אחת הגרסאות עם אקדח ולפי גרסה שנייה עם כלי נשק אחר. אחד מחברי להקת ה"ראמונס", שאותה הפיק בסוף שנות ה-70, כינה את ספקטור "איש קטן עם פיאה, עקבים וארבעה אקדחים". בפברואר 2003 לאנה קלארקסון שילמה בחייה על התחביב החולני של אחד האנשים הכי משפיעים, הכי מוכשרים והכי מעורערים בתולדות המוסיקה הפופולרית.

ספקטור ולנון. שלף אקדח באולפן וירה בתקרה

בתקופת מלכותו, שנמשכה כחמש שנים, מ-1961 ועד 1966, ספקטור לא שלף אקדחים באולפנים. הוא אולי רדה במוסיקאים שעבדו אתו (או יותר נכון, תחתיו), אבל הטירוף שלו (ספקטור טען לאחרונה שהוא סבל כל חייו מהפרעה דו-קוטבית, ולא צריך להיות פסיכיאטר כדי לאבחן אצלו שיגעון גדלות קיצוני) תורגם למוסיקה הנפלאה שהוא יצר - מוסיקה שמפיק שפוי, ויהיה הגאון הכי גדול, לא היה יכול להעלות בדמיונו. קראו לזה "קיר הסאונד" או "חומת הסאונד", ויותר מ-45 אחרי שנבנתה על ידי ספקטור היא נותרה הצהרה אסתטית גאונית, מופרעת, מסחררת - מופת של היגיון מוסיקלי צרוף, אבל מטורלל לחלוטין.

סימפוניות קטנות לנוער

חומת הסאונד נבנתה מהר, אבל לא ביום אחד. ספקטור החל את דרכו בתעשיית המוסיקה ב-1958 כאחד משלושת חברי להקת "Teddy Bears". הלהיט הגדול של השלישייה, "To know him is to love him", היה שיר פופ-פיפטיז מתוק ומנומס, שדיבר (כמו כל השירים של ספקטור) על אהבה לא מושגת, אבל התייחס מתחת לפני השטח למות אביו של ספקטור, שהתאבד כשבנו היה בן תשע ("אני הייתי השפוי של המשפחה", ספקטור אמר פעם באירוניה).

ספקטור עם ה"רונטס". הכוכבת הפכה לאשתו, לפני שנמלטה (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

לפני גיל 20 הבין ספקטור שהכישרון שלו לא טמון בביצוע, אלא בכתיבה ויותר מכך בהפקה. הוא שימש זמן מה עוזר של ג'רי ליבר ומייק סטולר, שכתבו כמה מהלהיטים הגדולים של שנות ה-50, השתתף בכתיבת כמה להיטים (למשל "Spanish Harlem" של בן אי קינג), ובתחילת שנות ה-60 הקים את חברת התקליטים Philles, שהתמחתה בלהקות בנות. להקת הבנות הראשונה של ספקטור היתה "האחיות פאריס", שלוש נערות לבנות, אבל מהר מאוד הוא עבר ללהקות בנות שחורות, שעמן פרץ אל מרכז הזירה ונהפך ליצרן הלהיטים מספר אחת בפופ האמריקאי.

בלהיט הענק הראשון של ספקטור, "He's a Rebel" של ה"קריסטלס" מ-1962, אפשר לשמוע את הניצנים של חומת הסאונד, אבל השיר הזה מעיד לא פחות על האינסטינקטים החדים של ספקטור ועל המניפולטיוויות שלו. הוא שמע את השיר לפני שיצא, באולפן של חברת תקליטים אחרת, והחליט לגנוב אותו. הלהקה המרכזית שלו באותה תקופה היתה ה"קריסטלס", אבל מאחר שהיא היתה בסיבוב הופעות, הוא הביא לאולפן להקת בנות אחרת, הקליט אותה והוציא את הסינגל כשיר של ה"קריסטלס". הזמרת שלא קיבלה קרדיט, דרלין לאב, תהפוך עד מהרה לאחת הכוכבות הגדולות של ספקטור.

בלהיט הענק השני של ה"קריסטלס", "Da Doo Ron Ron", אפשר כבר לשמוע את חומת הסאונד במלוא הדרה. חומת הסאונד הושתתה על הרכב כלי שאיש לא חשב להשתמש בו לפני ספקטור בהקלטה של שירי פופ: חמש (!) גיטרות קצב, שישה או שבעה כלי נשיפה, שני קונטרבסים, שלל כלי הקשה (עם חיבה מיוחדת לשייקרים, מראקאס ושאר מחוללי קצב לטיניים), קלידים מסוגים שונים ויד קלה במיוחד על מכשירי האפקטים לשם יצירת הדהוד מלכותי. התוצאה היתה צליל גרנדיוזי, רוטט ומטמטם חושים: "סימפוניות קטנות לבני הנעורים", כפי שספקטור, ואגנר של מצעדי הפזמונים, כינה את יצירי כפיו.

מתנת חג מולד מפיל

בניגוד לשירים של חברת מוטאון, אימפריית הלהיטים מדטרויט, שעידנה וציחצחה את המוסיקה השחורה וכך שיווקה אותה לבני הנוער הלבנים, השירים של ספקטור לא היו אלגנטיים ולא היו מעודנים. בדרכם המתוקה והמוקפדת הם היו אגרסיוויים, היסטריים, נואשים, שלוחי רסן; זה מה שהיה כל כך מושך בהם. הטקסטים דיברו כמעט תמיד על אהבות נכזבות של בני נוער, בעיקר נערות, והמוסיקה לא רק ששיקפה את הדרמה המופרזת של הנערה המאוהבת עד כלות אלא העצימה אותה עשרת מונים.

אם במחצית השנייה של שנות ה-60 הרוקנרול היה הפסקול של המרד הגדול באמריקה השמרנית, חומת הסאונד של ספקטור היתה השלב המקדים: הפסקול של הסדר הישן ברגעיו האחרונים, של הקריסה הפנימית שקדמה למהלומה מבחוץ. באופן סמלי, אחד האלבומים של ספקטור, "מתנת חג המולד בשבילך מפיל ספקטור", יצא ב-22 בנובמבר 1963, יום רציחתו של הנשיא קנדי.

זה היה, אגב, אחד האלבומים היחידים שספקטור הפיק. האמנות שלו היתה יצירת להיט בודד. הוא שנא אלבומים וכינה אותם "שני להיטים ועשר פיסות אשפה". הוא גם התנגד להקלטה בסטריאו ועבד רק במונו. הוא טען שהקלטת הסטריאו מעבירה את השליטה על הצליל מהמפיק למאזין. איזה קונטרול-פריק צריך להיות כדי לטעון דבר כזה.

בואם של הביטלס לאמריקה ב-1964 בישר את תחילת הקץ של מלוכת ספקטור, אבל עד שזה קרה חלפו שנתיים פוריות מאוד. 1964 היתה השנה של ה"רונטס", בכיכובה של רוני בנט, שתהיה מאוחר יותר לאשתו של ספקטור (ותעבור מסכת של התעללות והשפלה עד שתימלט על נפשה). ב-1965 ספקטור הפיק את ה-"Righteous Brothers" ויצר בשבילם את "You've got that loving feeling", השיר המושמע ביותר ברדיו האמריקאי במאה ה-20. ב-1966 הוא הפיק לאייק וטינה טרנר את "River Deep Mountain High" - היצירה הטוטאלית והגרנדיוזית ביותר שלו. הוא חשב שזאת יצירת מופת, אבל השיר נכשל מבחינה מסחרית וספקטור נשבר והחליט לפרוש. הוא היה בן 26.

אחרי ארבע שנים, שבהן עולם המוסיקה השתנה בצורה מוחלטת, ספקטור חזר. הוא רקח מהשירים שהביטלס כתבו בסוף דרכם את התקליט "Let it be" והפיק את אלבומי הסולו הראשונים של ג'ון לנון וג'ורג' הריסון. המהפכה שהובילו הביטלס אמנם הפכה את ספקטור ללא רלוונטי באמצע שנות ה-60, אבל לנון והריסון העריצו את האדמה שספקטור טופף עליה עם עקביו.

העיתונאי ריצ'ארד ויליאמס, שנכח בהקלטת אחד השירים של לנון, תיאר כיצד ספקטור שלט באופן טוטאלי בהקלטה, על אף שיעור הקומה של לנון, וכיצד הוא שיחזר את חומת הסאונד שלו, כאילו השנה היתה 1963 ולא 1971. הלהקה של לנון באותו זמן כללה ארבעה מוסיקאים בלבד (בתוספת יוקו אונו, כמובן). ספקטור נכנס לאולפן וצעק: "אני רוצה חמש גיטרות קצב! ותביאו לי כלי הקשה! ופעמונים! וצ'לסטה! ועוד פעמונים!". אחרי שהשיר הוקלט הוא צעק לטכנאי: "עוד אקו (אפקט שיוצר הדהוד, ב"ש) על הפסנתר! עוד! עוד! עוד! זהו. יפהפה". הצליל של ההקלטה תאם סוף סוף את הסאונד המונומנטלי שספקטור שמע בראשו.

בשנות ה-70 ספקטור היה עדיין מפיק מבוקש, אבל אחרי העבודה שלו עם ה"ראמונס" ב-1980 הוא לא עשה שום דבר ראוי לציון. אף שחומת הסאונד המשיכה להשפיע על אינספור מוסיקאים, האדריכל שלה פרש לטירתו. אחרי שנים רבות שבהן לא דיבר הוא התראיין בסוף 2002 ל"דיילי טלגרף" הבריטי וסיפר על נפשו המעונה ועל השדים הפנימיים שמיררו את חייו (ואת חייהם של כל הסובבים אותו). "אבל אני חושב שהגרוע מכל נמצא מאחורי", אמר ספקטור. "אני מנסה להיות אדם שקול. זה מאוד קשה, מאוד קשה". הראיון פורסם ב-1 בפברואר 2003. יומיים לאחר מכן ספקטור נכנס למועדון "בית הבלוז", לרוע מזלה של לאנה קלארקסון האומללה.

כתבות שאולי פספסתם

*#