אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בילה אוגוסט כבר לא כובש

כיצד נהפך בילה אוגוסט מיוצר מרשים לדמות שולית בעולם הקולנוע?

תגובות

דרך מוזרה עבר הבמאי הדני בילה אוגוסט מהיותו אחד הבמאים היחידים בתולדות הקולנוע שזכה פעמיים בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן (בעבור סרטיו "פלה הכובש" ב-1987 ו"כוונות טובות" ב-1992) ועד להפיכתו לדמות שולית בתודעה הקולנועית העכשווית. מאז "בית הרוחות" מ-1993, עיבודו עתיר הכוכבים אך הלקוי מאוד לרומן של איזבל איינדה, מרבית הסרטים שביים אוגוסט לא זכו להערכה ביקורתית או להצלחה קופתית. "להתראות באפאנה", הסרט האחרון שלו שהוקרן בהפצה מסחרית בישראל (במשך שבועות אחדים ב-2007), היה דרמה בעלת כוונות טובות אמנם, אך שגרתית מכל בחינה אחרת.

סיפורו של אוגוסט מציב תעלומה בפני המתעניינים בו, וקשה לפתור אותה. התהייה על קנקנו עלתה גם בפגישה עמו ב-2007, כאשר בא לישראל ושימש יו"ר חבר השופטים בתחרות הקולנוע הישראלי בפסטיבל הסרטים של חיפה. אולי הסיבה לכך היא שאחרי "כוונות טובות" הוא עזב את דנמרק והחל לשוטט בעולם, וכך איבד במידה מסוימת את שורשיו; ואולי הוא לא התאושש מעולם מהפיאסקו של "בית הרוחות", שהציג את סיפורה של משפחה דרום-אמריקאית משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד שנות ה-70, בהשתתפות צוות שחקנים שכלל את ג'רמי איירונס, מריל סטריפ, גלן קלוז, וינונה ריידר, ונסה רדגרייב ואנטוניו בנדראס. בראיון ל"הארץ", שפורסם אז, דיבר אוגוסט על הקשיים העצומים שעליהם נאלץ להתגבר במשך ההפקה של הסרט ועל כך שמאז כישלונה, הוא נמנע מהפקות בינלאומיות בלתי אפשריות שכאלה.

אבל אולי הסיפור פשוט יותר; אולי סיפורו של אוגוסט הוא זה של במאי בעל יכולת אמנם, אך ללא חותם אישי של ממש, ולפיכך הקריירה שלו התמוססה בשלב כלשהו.

אוגוסט, שנולד ב-1948 בקופנהאגן, למד במכון הדני לקולנוע. הוא עבד כצלם קולנוע במשך כמה שנים וב-1983 ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "Zappa". ב-1985 הוא ביים קומדיית נעורים מהנה ששמה "Twist and Shout", שזכתה להצלחה בינלאומית. הצלחה זו הובילה אותו אל "פלה הכובש", שהציג את סיפורם של שני מהגרים, אב ובנו, שמגיעים לדנמרק בסוף המאה ה-19. הסרט, שנעזר בהופעה רבת עוצמה של השחקן השוודי הגדול מקס פון סידוב, זכה גם בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

זמן קצר לאחר מכן צילצל הטלפון של אוגוסט ומעברה השני של השפורפרת נשמע מישהו שהזדהה כאינגמר ברגמן, והציע לו לביים סרט על פי תסריט שהוא כתב (אוגוסט סיפר שבתחילה הוא היה בטוח שמדובר במתיחה). התסריט היה של "כוונות טובות" - יצירה אוטוביוגרפית שכתב ברגמן ותיעדה את היחסים הקשים ששררו בין הוריו של הבמאי הידוע בצעירותם (את אמו של ברגמן גילמה בכישרון רב השחקנית פרנילה אוגוסט, שהיתה לאשתו של בילה אוגוסט).

"פלה הכובש" ו"כוונות טובות" הם אמנם שני סרטים מרשימים מאוד; סגנונם חמור סבר והם מונעים בעוצמה רגשית עזה. אך מאז שתי היצירות הללו, משהו חסר בכל סרטיו האחרים של אוגוסט, ביניהם "ירושלים" מ-1996, גרסה לספרה של סלמה לגרלף (לפני צילומי הסרט ביקר אוגוסט לראשונה בישראל מתוך כוונה לצלם את הסרט בארץ, אך מסיבות כלכליות הועתקה ההפקה למרוקו); "חוש השלג של העלמה סמילה" מ-1997, על פי רב המכר הבינלאומי של פטר הוג; או גרסה קודרת ומסורבלת ל"עלובי החיים", שיצאה לאקרנים ב-1998 ולא יכלה להתחרות בהצלחה הבינלאומית של המחזמר הראוותני, שהתבסס על הרומן של ויקטור הוגו.

למעט "בית הרוחות", שאי אפשר לומר מלה טובה להגנתו, גם בסרטיו החלשים ביותר של אוגוסט יש רגעים טובים המעידים על התבונה של יוצרם; אך משהו בסרטים האלה אינו מתאחה ליצירות בעלות נפח. האם היה אוגוסט אפיזודה חולפת בתולדות הקולנוע העכשווי? מכיוון שיכולת וכישרון אינם איכויות המתפוגגות לפתע, אני מאמין שהן עדיין קיימות בו, ורק ימים יגידו אם הבמאי הזה יחזור לימי התהילה שהיו מנת חלקו במשך כמה שנים דחוסות לפני כשני עשורים.

*#