אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירי ארצי מבקשת רגע אחד שקט, בבקשה

שירי ארצי בחרה שירי משוררים שיכולים להעניק שעה של חסד, דודתה נאוה סמל לא נרתעה משירים ביידיש. השתיים ייפגשו בערב במסגרת הסדרה "השירים של חיי" שעורך אורי לשמן

תגובות

כבר שנים שהמלחין והמנצח אורי לשמן עורך ומנהל מוסיקלית ערבים שמשלבים מוסיקה ושירה עברית. לשמן, בוגר האקדמיה למוסיקה שעשה את הדוקטורט שלו דווקא בפילוסופיה, בנושא "טקסט וסבטקסט במוסיקה", אומר ששירה היא התשוקה השנייה שלו והגיע הזמן לחבר בין הדברים. "כל אחד נמצא בגטו הקטנטן שלו, במגדל השן שלו", הוא טוען. "בערבים האלה הכל מתחבר, גם המוסיקה הקלאסית וגם היותר קלה.

"אני משתדל לעשות כל מה שאני אוהב ולא לחסום את עצמי, אבל הרבה פעמים אני נתקל בהרמת גבה, אנשים שאומרים, 'אם אתה מנצח על הפילהרמונית אז למה אתה עושה צוותא'. השיר הישראלי הוא דבר מדהים. אי אפשר לחשוב על הגרמנים שומעים את שוברט בקונצרט ואחרי זה הולכים למדורה עם אקורדיון ושרים שוברט. אצלנו אפשר לעשות את 'היו לילות' גם בקונצרט, גם בשירה בציבור גם לעבד אותו באלף כלים. זה דבר ייחודי לנו".

הסדרה החדשה שעורך לשמן, "השירים של חיי", המתקיימת במועדון צוותא בתל אביב, תארח משוררים, סופרים ואנשי רוח שיספרו על השירים ששינו את חייהם. מלבדם יופיעו שחקנים וזמרים שיבצעו שירי משוררים שהולחנו על ידי לשמן.

המפגש הראשון, שיתקיים הערב, יארח את נאוה סמל, סופרת, מחזאית ומתרגמת, ואת האחיינית שלה שירי ארצי, סופרת ותסריטאית. את הערב ילוו השחקנים והזמרים עודד קוטלר, דרור קרן, אולה שור-סלקטר, מאי ישראלי ועינת ארונשטיין.

בין סמל לארצי יש יחסים מיוחדים. סמל אומרת שארצי היא כמו האחות הקטנה שלא היתה לה, ואחיה הגדול, שלמה ארצי, "סידר לה" לה תחליף. "היא נולדה כשאני הייתי בשביעית, בתיכון, הסתערתי עליה", אומרת סמל.

שירי ארצי (מימין) ונאוה סמל. "לרגעים יש ב'אח הגדול' משהו מקסים ולרגעים יש בה משהו מפחיד. אבל שירה בתוך הדבר הזה הופכת לחלק מהבוץ שזורקים בלי הבחנה", אומרת ארצי

ארצי אומרת שסמל היא "הבייביסיטר המיתולוגית" שלה. היא מייחסת לסמל את אהבתה למלים. "כמובן, גם להורים שלי יש מקום מכובד, אבל היא הזינה אותי בסיפורים מופלאים שעד היום צרובים בי. אחר כך, כשהם עברו לגור בחיפה, היא היתה מקריאה לי ספרים בטלפון, וכשהם עברו לניו יורק, התכתבנו. עכשיו זה נמשך עם הבן שלי - היא כותבת אתו סיפורים".

גם סמל מייחסת את אהבתה למלים לעץ המשפחתי, ובעצם לרילקה, שאתו יש לה קשר משפחתי כפול. "אבא שלי נורא אהב שירה", היא אומרת. "הוא הביא אתו לארץ מעט דברים, אבל ביניהם היה ספר שירה של רילקה". אבל הסיפור המכונן מבחינת סמל הוא סיפורה של אמה. "אמא שלי ניצלה בגלל שיר. היא נשלחה מאושוויץ למחנה ריכוז קטן, וכשהיא הגיעה, שאלו מי יודע גרמנית והיא צעדה קדימה. הקצין הגרמני לא האמין ואמר לה להגיד משהו בגרמנית, והיא דיקלמה שיר של רילקה. הגרמני הסתכל עליה ואמר, שאם יהודייה מדקלמת שירה גרמנית כל כך יפה אז הוא מעביר אותה לעבודה יותר טובה. אמי טענה שאם היא לא היתה בג'וב הזה היא לא היתה שורדת. לי תמיד נשאר הדבר הזה, ששיר יכול להציל את חייו של אדם".

עולם פחות ופחות מעודן

השירים שבחרה ארצי לערב בצוותא הם "אתה בוודאי זוכר" של דליה רביקוביץ, "משנה לשנה זה נעשה יותר מעודן" של נתן זך, "אדם בחייו" של יהודה עמיחי ו"מתנה" של צ'סלב מילוש. "החוט המקשר בין השירים הוא שעת החסד ששיר יכול להעניק לך. זה לא בהכרח קיים בכל אחד מהשירים לחוד, אבל זה קיים בתפירה של כולם יחד. הרגשנו שאנחנו רוצות לדבר על החסד שמפגש עם שיר יכול להעניק. בתוך העולם שנעשה פחות ופחות מעודן, שירה נראית לי מקום שיכול לחבר אותך לתחושה הזאת, לעידון, לרגש".

הבחירות של סמל הן לדבריה של טקסטים שהיו מכוננים מבחינתה, "אפילו אם הם נתפשים היום כזרים". "אושר" של ריימונד קארבר, "אויפן וועג שטייט א בוים" (על הדרך עומד עץ) של איציק מאנגר, שירו האחרון של פנחס שדה לאמו - "איך זינג וי א פייגלע" (אני שר כמו ציפור) שלדברי סמל החזיר את היידיש לעברית, "שירי המתים" של חנוך לוין ו"סוראבייה ג'וני" של ברטולט ברכט.

השיחה על שירה ועל עולם מעודן יותר או פחות מתגלגלת לסוגיית החשיפה ותוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". "בזמני שלחת ספר לעולם והוא עשה את הדרך", אומרת סמל. "מי קישר בינך לבין הספר בכלל? זאת לא היתה חברת סלבס. שירי באה לעולם שונה מהעולם שלי. אני אף פעם לא הרגשתי על במה, היא גדלה על במה יותר ממני".

ארצי אומרת שיש הבדל גדול בין בחירה לחיות "עם פניך בפרונט או להיות ארוז בתוך דפים של ספר. יש גבול מאוד דק בין אור שמאיר אותך לבין אור ששורף אותך. אצלי כל כך מהר זה נחצה, הגבול הזה".

האם העובדה שמנחם בן ב"אח הגדול" מצטט את מאיר ויזלטיר תורמת במשהו לשירה? "כשאדם מצטט שיר בין קללה אחת והתגססות אחרת אז מה המשמעות של השיר", תוהה ארצי. "אבל אני לא יודעת מה דעתי על 'האח הגדול', זה לא מעורר בי חלחלה, אני מסתכלת לפעמים וחושבת שזה גדול, אף תסריטאי לא היה יכול להמציא כזה דבר. זה מרתק כתופעה, למה אנשים הולכים לזה, למה אנשים רואים את זה. לי נראה שזה עובד על צורך בחברותא, בעצם אנחנו נורא רוצים לחזור להיות ילדים, לשחק במשחקים מפגרים. לרגעים יש בזה משהו מקסים ולרגעים יש בזה משהו מפחיד. אבל שירה בתוך הדבר הזה גם הופכת לחלק מהבוץ האנושי הזה שזורקים בלי הבחנה".

איפה עובר הגבול

סמל טוענת שההתעסקות במנחם בן היא לא התעניינות בשירה אלא מייצגת את ההתעניינות של התקשורת בעצמה. "אני בכלל לא בטוחה שאם היה שם משורר אלמוני שאין לו טור בעיתון, הוא היה מעורר כזה עניין. התוכנית מעוררת בי חלחלה כי זאת זירת לודרים שמוציאה את היצרים המכוערים של בני האדם. בעיני אינטימיות היא מרחב מחיה שאנחנו כאנשים צריכים לשמור עליו. שירה היא מפגש בינך לבין האינטימיות של עצמך".

ארצי אומרת שתמיד מאוד מעסיקים אותה היחסים בין פנים לחוץ ואיפה אדם שם את הגבול, "בעיני זה אחד הנושאים הכי משמעותיים, בטח בחיים שלי. איפה אתה שם את הקירות כך שזה שומר עליך אבל לא סוגר אותך. 'האח הגדול' זו קריאת תיגר על הדבר הזה. זאת פריצת גבולות כשאנשים אומרים, תסתכלו עלינו כשאנחנו ישנים. הסתכלתי עליהם ישנים במבוכה גדולה.

"שירה זאת חוויה פרטית אינטימית - בכלל המפגש עם מלים, אבל בטח מלים שהן כל כך מזוקקות. זה משהו שחי מתוך תפישה שאתה לא שופך הכל, אלא רק את הזיקוק של הדברים, לאחר סלקציה, לאחר בחירה. זה כאילו ההיפך מהעולם. העולם לא עושה בחירות יותר".

*#