אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא עושים הצגות

התיאטרון הערבי-עברי ביפו לא חושש להעלות מחזות שנכתבו בסוריה ובעיראק, אבל עדיין מתקשה לעורר עניין ציבורי. יגאל עזרתי, ממייסדי ומנהלי התיאטרון שחוגג בימים אלה עשור, מאשים בכך את התקשורת

תגובות

במתחם אנדרומדה ביפו, במקום שהיה פעם אורוות סוסים והפך להאנגר תיאטרון, נרקם חלום התיאטרון הערבי-עברי הראשון. כאן התמקמו לפני כעשור יגאל עזרתי וגבי אלדור והעלו אז את "סמטת הכיסאות הלבנים", שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל עכו. לאחת ההופעות הגיע אדיב ג'השאן, איש תיאטרון שחלם להקים תיאטרון מקצועי ביפו, עיר מגוריו.

"הוא בא לראות את ההצגה", משחזר כעת עזרתי, "והציע שנשתף פעולה. הצגנו את הרעיון לעיריית תל אביב ומצאנו שם אוזן קשבת. בראש האגף עמדה אז הד"ר שוש אביגל שכבר הלכה לעולמה, חבר המועצה היה עו"ד נסים שאקר ונתן וולוך היה סגן ראש העיר - שלושתם התרשמו מהרעיון ושיתפו אתנו פעולה. קיבלנו מהעירייה את הבית שאנחנו יושבים בו כיום ומימון להפקה הראשונה. פוליטיקה יוצרת לפעמים מציאות". טקס "קיפוד הזהב" - הצגת הפרינג' של 2008: "התקלה"התיאטרון הערבי עברי ביפו: לרשימת הצגות ומועדי מופע

עזרתי: "התרבות העברית מתנשאת מעל התרבות הערבית בתחום התיאטרון" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

כך נוסד התיאטרון הערבי-עברי ביפו, בניהולם המשותף של עזרתי וג'השאן, שחוגג כיום עשור לקיומו. את החגיגה הזאת יציינו במסגרת פסטיבל הפרינג', שמצדיע לתיאטרון הערבי-עברי. שלשום התקיים ברחבת התיאטרון ביפו טקס הענקת פרסי הפרינג', "קיפוד הזהב", שבו קיבל אדיב ג'השאן פרס על מפעל חיים. התיאטרון הערבי-עברי מורכב מתיאטרון מקומי בניהולו של עזרתי ותיאטרון אל-סאראייא בניהולו של אדיב ג'השאן. השילוב הוא אידיאולוגי ומאפשר עצמאות אמנותית וכלכלית. מתחילת דרכו היה יגאל עזרתי במאי בעל אג'נדה פוליטית ששיתף בעבודתיו שחקנים יהודים וערבים. ההצגה "שמרפחת", שהוא העלה בפסטיבל עכו עם עדי עציון בסוף שנות ה-80, עסקה במציאות הישראלית לפי טקסטים של עמוס קינן. ב-1990 הוא העלה ערב קריאה פומבית של הפרוטוקולים מהמשפט של חיילי גבעתי שהיכו פלסטיני למוות וב"הערב רוקדים" שהעלה ב-1991 עם גבי אלדור, סיפרו שחקנים יהודים וערבים ללא מלים את תולדותיהם של בית קפה ואולם ריקודים ביפו, מהמאה ה-19 ועד היום. הפקה זו הובילה להקמת תיאטרון מקומי בניהולם של אלדור ועזרתי, שבעקבותיו קם התיאטרון הערבי-עברי הראשון בישראל.

מי הקהל שמגיע לתיאטרון הערבי-עברי?

עזרתי: "הקהל מגוון. זה התיאטרון הערבי המקצועי היחיד באזור המרכז, אבל לקהל הערבי אין הרגלי צפייה בתיאטרון ומאוד קשה להביא אותם לכאן. לכן אנחנו עובדים הרבה עם בתי ספר".

"הבעיה שלנו היא כפולה: כתיאטרון פרינג', אנחנו מתמודדים עם כל הבעיות שמאפיינות תיאטראות מסוג זה, כמו מחסור בתקציבים ומנויים; וכתיאטרון ערבי-עברי אנחנו מזוהים כתיאטרון פרינג' פוליטי - זיהוי שמרחיק קהל. עם זאת, יש כאלה שבאים לתיאטרון כי הם מרגישים שהוא מקום שוויוני בין יהודים לערבים. אבל מדובר במיעוט. רוב הקהל שבא לתיאטרון גר מחוץ ליפו - באים מתל אביב ומכל הארץ. הנוער הערבי והנוער מבתי הספר המעורבים כן באים לתיאטרון, אבל בני נוער משכונות מסוימות - כמו יפו ג' ויפו ד' - לא באים כי הם לא אוהבים ערבים. מחרימים אותנו מטעמים גזעניים".

התיאטרון הערבי-עברי מריץ יותר מעשר הפקות בשנה וכן חמש הפקות לילדים - שלוש או ארבע מתוכן בערבית עם שחקנים ערבים. ייחודו הוא בהעלאת מחזות שנכתבו במקור בערבית ותורגמו לעברית.

"ב-60 שנות מדינה", מתלונן עזרתי, "הוצגו בתיאטרון הישראלי לא יותר מחמישה מחזות שנכתבו במקור בערבית, אף שעל במות התיאטרון בארץ מועלים מחזות מתורגמים מכל השפות. עולם המוסיקה בארץ כן נחשף למוסיקה הערבית, אבל התיאטרון כמעט ולא - אף שיש מגוון עשיר של מחזות ממצרים, סוריה, ואפילו עיראק שנכתבים בערבית. לפני כמה שנים פנה אלי אחד ממנהלי התיאטרונים והציע שנעלה כמה מחזות ערביים בתיאטרון קריאה, אבל בסוף זה לא קרה, כי הוא הגיע למסקנה שהקהל לא יבוא לערב כזה".

מלווה אותך תחושת תסכול?

"אני חושב שהתרבות העברית מתנשאת מעל התרבות הערבית בתחום התיאטרון. היא נתפשת כתרבות נמוכה. אבל כשחוקרים אותה לעומק, מבינים שיש לה תיאטרון עשיר ומלא רבדים שמתכתב עם התרבות המזרחית והמערבית כאחד. בעיני, תפקידנו הוא להכיר לקהל את התרבות הערבית ולכן העלינו בתיאטרון קריאה ובהפקות מלאות תשעה מחזות ערביים שתורגמו לעברית. במקביל, תירגמנו לערבית מחזות מקור בעברית והצגנו אותם בעיקר בפני ילדים".

והקהל מגיע?

"באופן מפתיע כן, אבל את ההצגות בערבית אנחנו מעלים ברחבי הארץ ואת ההצגות בעברית רק ביפו. ההסבר לכך הוא שבפריפריה ההצגות בערבית מקבלות סבסוד מאמנות לעם וממפעל הפיס, אך כשמעלים אותן ביפו, הן לא זוכות לסבסוד".

חרף הקשיים, רושם התיאטרון הערבי-עברי הישגים מרשימים בעשר שנות פעולתו: משתי הפקות לשנה בתחילת הדרך הוא מעלה כיום 15 הפקות בשנה, והסבסוד ההתחלתי של 200 אלף שקלים גדל ל-3.5 מיליון שקלים.

ובכל זאת, למרות היותו פרינג' פוליטי, התיאטרון לא הצליח עד כה לעורר ויכוח או תהודה ציבורית כלשהי. "לצערנו, הנושא הערבי-עברי בישראל לא מעניין את התקשורת", מסביר עזרתי, "העלינו, למשל, את 'ועדת האמת והפיוס', שכללה עדויות אותנטיות של אנשים שסיפרו מה עבר עליהם בשנות הכיבוש - וזה לא עורר או זיעזע איש. אם תיאטרון הקאמרי היה מעלה את אותה הפקה ומפעיל את מכונת השיווק שלו, זה היה מעורר את הפרובוקציה הדרושה וערוץ 2 היה מעניק לה סיקור נרחב. כשאנחנו הגוף שמעלה הפקה כזאת - היא לא נתפשת כחתרנית".

אבל זה לא מרפה את ידינו, הוא מוסיף, "כי אנחנו עושים פה דברים שמעניינים אותנו. אנחנו עובדים פה על גבול ההתנדבות, כמעט ללא שכר. גם אני צריך השלמת הכנסה ומלמד בימוי באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. יש עוני, אבל העוני הזה נותן פעמים רבות חירות אמיתית. בעבורי, התיאטרון הוא סוג של מפעל חיים, אי של אוטופיה. פה מתגשם המודל של שוויון בין יהודים לערבים, וזה יכול לקרות בכל מקום".טקס "קיפוד הזהב" - הצגת הפרינג' של 2008: "התקלה"התיאטרון הערבי עברי ביפו: לרשימת הצגות ומועדי מופע

*#