אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לה קורבוזייה: הבון-טון של הבטון

לא תמיד חיבבו הבריטים את לה קורבוזייה, אבל לאחרונה החל דיון מחודש בשאלה אם יש לשמר את מורשתו של מי שנחשב ליריב מעבר לתעלה. תחילתה של אהבה מאוחרת?

תגובות

מוזר לחשוב כי השפעתו של האדריכל המודרניסט לה קורבוזייה על הבנייה למגורים בבריטניה גדולה מזו שהיה לו באיזושהי מדינה אירופית אחרת. מוזר, מכיוון שמעולם לא תיכנן שום בניין בבריטניה, וגם מפני שבמשך זמן כה רב מתייחסים אליו בריטים כה רבים בבוז: מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת מתקרבת רמת הפופולריות שלו בבריטניה לזו של נבחרת הכדורגל של צרפת, ולא מעט פרויקטים בסגנון לה קורבוזייה, שחלק גדול מהם נבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי להקל את המחסור בדיור בקרב האוכלוסייה המחלימה, נהרסו או הוזנחו והידרדרו. אבל כפי שהגדיר זאת באחרונה פיטר ריס, אחד הוותיקים במתכננים העירוניים בלונדון, בהתייחסו לכל מגוון הפרויקטים הללו: "או שהרסו אותם, או שעכשיו אוהבים אותם".

ייתכן שאהבה היא אמירה מוגזמת, אך לכל הפחות מתקיים עתה דיון מחודש בשאלה אם יש לשמר את מה שנחשב פשוט לארכיטקטורה גרועה המסתמכת על לה קורבוזייה. מעת לעת מאפשרת דמות ידועה בחיי התרבות צוהר קטן לזהותה המשתנה של מדינה, וייתכן שעכשיו גאון הארכיטקטורה, שנולד בשווייץ, חי בפאריס ומת ב-1965, בן 77, הוא דמות שכזאת.

להרוס את אלג'יר

"אמנות הארכיטקטורה", סקירה מצוינת של עבודתו של לה קורביזייה, מוצגת בברביקן סנטר בלונדון ונעשתה תערוכה מבוקשת, למרבה ההפתעה. קהל גדול ביקר בגלריה, שהיא כשלעצמה סימן למידה מסוימת של רוויזיוניזם ברוח לה קורבוזייה. הגלריה, שנפתחה ב-1982 ליד קתדרלת סנט פול ותוכננה על ידי חברת האדריכלים הבריטית צ'מברלין, פאואל ובון ברוח ברוטליסטית בהשראתו של לה קורבוזייה, היתה מאז ומעולם מקום שהלונדונים אהבו לשנוא ולהתלונן על מבוך שבילי הבטון והמעברים התחתיים שלו. במשאל שנעשה ב-2003 אף נבחרה הגלריה לבניין המכוער ביותר בבירה הבריטית.

שז לונג בתכנון לה קורבוזייה ושרלוט פריאן, 1929

וילה סבואה שתיכנן לה קורבוזייה בפואסי ליד פאריס, 31-1928

אבל קורינה גרדנר, עוזרת לאוצר התערוכה המוצגת שם (עד 24 במאי), אמרה כי המתוחכמים שבין הלונדונים החלו לעקור לברביקן איסטייט ולגולדן ליין איסטייט, תשלובת דירות כבירה מבטון, שיחד עם ברביקן סנטר היא אזור הפיתוח העירוני הגדול ביותר באירופה שנבנה בהשראת לה קורבוזייה, כפי שתיאר זאת ריס. גרדנר הוסיפה כי "גברות שיוצאות לסעוד צהריים" מגיעות לתערוכת לה קורבוזייה, אף כי לפני זמן לא רב לא היו מוכנות לחשוב אפילו לעבור ליד הברביקן.

אין בעובדה זו לבדה כדי להוכיח מהפך לאומי תרבותי, אבל לפני שלוש שנים בלבד עוררה סקירה של עיצוב מודרני במוזיאון ויקטוריה ואלברט גל של מכתבים נזעמים במקומונים של לונדון, שמתחו ביקורת חריפה במיוחד דווקא על לה קורבוזייה. נראה שהבעיה שלו נבעה לא רק מכך שדור או שני דורות של אדריכלים בריטים מודרניים דבקו בתוכניות העירוניות שלו והתקינו בצלמן את שיכוני הבטון המודולריים שלהם, שלעתים קרובות לא היו מוצלחים במיוחד.

אבל היה בו עוד משהו, משהו - איך נגדיר זאת? - לא-בריטי. "תמיד חשבנו במושגים של מגורים בבית צמוד קרקע, לא בדירות, ובדרך כלל אנחנו מקדשים את המסורת", הסבירה גרדנר, ובזמן דיבורה אפשר היה להבחין בדגם של ההצעה שהגיש לה קורבוזייה להריסת חלק ממרכזה של פאריס ולהחליפתו בסדרה של מגדלי בטון. בצד השני של הגלריה הוצגה הצעתו - שגם היא לא מומשה - להרוס בצורה דומה את אלג'יר.

לעולם לא תהיה פריסאי

בעודו מתבונן בתוכניות המפליגות ההן במשרדו שבבניין העירייה, הבהיר ריס: "'קורבו' אמר: ‘צריך לסגוד לי', וזו נטייה צרפתית מאוד - לראות את האדריכלים כמי שמהלכים בספירה גבוהה יותר". ריס דיבר כאנגלי טיפוסי, אף כי טרח להבהיר שהוא וולשי.

"כאן מתייחסים לארכיטקטים יותר כעובדי ציבור ופחות כאלים", המשיך. "אנחנו, הבריטים, מעריכים אינדיווידואליות ומתנגדים לכך שיכתיבו לנו איך נחיה. הרומאים ניסו לתכנן את לונדון, אך מה שהם עשו נהרס במהירות. חברו אלינו גלי הגירה, החל בנורמאנים והוויקינגים ואילך, שהביאו עמם רעיונות תרבותיים שונים. אנחנו עם-כלאיים. הילדים בלונדון היום מדברים יותר מ-300 שפות, ואם אתה חי בלונדון במשך שלושה חודשים, אתה נעשה לונדוני. לעומת זאת, לעולם לא תהיה פריסאי, אלא אם כן סבך וסבתך היו פריסאים".

                        ציור של לה קורבוזייה, 1948, המוצג בתערוכה בלונדון

לטענה לגבי האינדיווידואליזם הבריטי מגיב פיטר מנדלר, היסטוריון מאוניברסיטת קיימברידג': "זהו מיתוס בריטי שבו אנחנו מחמיאים לעצמנו, כי אנחנו מיוחדים וכי יש איזשהו דבר זר שנמצא אי שם ונקרא ‘הקונטיננט', אירופה; אנחנו ארץ החירות וכאן ביתו של האנגלי הוא מבצרו, אף כי מרבית האנשים בבריטניה מעולם לא גרו בבתים המוקפים בגן משלהם. אפילו לפני שנות ה-60 גרו בריטים רבים יותר בבנייני דירות מאשר בכל מקום אחר באירופה.

"אבל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת היתה כאן ריאקציה עזה נגד התרבות האירופית", אומר מנדלר, "ופאריס החלה להיראות לא כיריב בריא אלא כמשהו מסוכן. זה היה קשור באופן שבו הוצג אותו ‘שוני' של הצרפתים, שבשונה מהבריטים - כך אהבו הבריטים לומר לעצמם - התגוררו בכוורות דבורים. אחרי המלחמה הסתמכה אותה גישה על הנוסטלגיה לרגע גדולתה האחרון של בריטניה, בסביבות 1940, וכך השתייר הסיפור וחילחל לשנות ה-60 וה-70. במלים אחרות, איננו מדברים על נרטיב על-זמני אלא על נרטיב שכרכו בו את לה קורבוזייה, ואשר קנה לו שביתה בחשיבה הבריטית במשך תקופת השיא של המודרניזם".

כמו פיקאסו ומונדריאן

לאמיתו של דבר, רק כ-7% מכלל האוכלוסייה הבריטית כיום היא שחורה ואסיאתית, וחלק ניכר מהנתון הדמוגרפי הזה מתרכז בלונדון. המיתוס על כור ההיתוך המיטיב נוצר עוד בימי האימפריה. אבל הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם, בין שהם אמיתיים ובין שלא, יכולים להיות תקפים כאילו היו אמיתיים מבחינתם של האנשים המספרים אותם.

בעת שביקרתי בטייט-בריטניה לאחר שראיתי את תערוכת לה קורבוזייה בוקר אחד, נעצרתי בתערוכת "ואן דייק ובריטניה" והבחנתי ברישום בשמן של רובנס ובשני דיוקנאות של ואן דייק שהטייט רכש באחרונה: תמונות של זרים שעבדו בלונדון, ונרכשו על ידי מוזיאון לאמנות בריטית. למעלה, בגלריות של התצוגה המתמדת, מוצג ציור אחר, שהושאל על ידי אנדרו לויד ובר - נוף של לונדון מאת קנאלטו, שנתלה לא הרחק מציור של סמואל סקוט, אמן אנגלי וחסיד קנאלטו.

וכל זה מצביע על כך שהקאנון של האמנות הבריטית מתפשט כמדומה במתאם עם האופן שבו בריטניה רואה את עצמה, ואולי הדבר הזה מסייע להסביר כמה שינויים קטנים באקלים הסובב את לה קורבוזייה. נוסף על כך, קיים גם העניין הפשוט של משחק הוגן, אובססיה בריטית ידועה.

"הבעיה של כל כך הרבה בתי דירות שנבנו בבריטניה", אמר ריס, "נעוצה בכך שבכלל לא הביאו בחשבון את המרכיב הצרפתי החיוני - הקונסיירז', השוער". מובן שהוא לא התכוון לכך שבכל בתי המגורים בצרפת יש קונסיירז'; הוא התכוון לכך שהדירות בבריטניה לא תוכננו מתוך חשיבה על תחזוקה ארוכת טווח ולה קורבוזייה נעשה לשעיר לעזאזל בגלל מה שהתרחש.

התערוכה הגדולה והמהודרת מזכירה למבקרים בה דווקא את הבניינים היפהפיים שתיכנן לה קורבוזייה ואת ציוריו. בדומה לדמויות חדשניות אחרות, הוא רצה שיעריכו אותו על משהו שלמעשה לא הצטיין בו במיוחד: הוא סבר כי הוא משתווה לפיקאסו ומונדריאן.

לעומת זאת, הוא השאיר לנו את ה"אוניטה ד'הביטסיון" במארסיי, פרויקט המגורים המודולרי, שנעשה מודל לחיקויים רעים רבים מספור. זהו בניין יוצא מגדר הרגיל. תצלום שחור-לבן ישן של תקרת הבניין, שהותקנה ככיכר ציבורית עם מעקה גבוה במידה כזאת שחסם את נופה של העיר ומיסגר את ההרים שהתנוססו מעבר לה, מציג ילדים המשחקים באורה של השמש.

על הפאטיו החשוף, העשוי בטון, שמחוץ לברביקן, היה זה יום אביב חמים כשיצאתי מהתערוכה. בדרך כלל, כמעט שאין שם איש. אבל באותו יום שיחקו שם ילדים בשמש.

*#