אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלום ליל קיץ: כוריאוגרפיה סקסית וחצופה

ב"חלום ליל קיץ", של תיאטרון תמונע, הרצון ליצור הפקה המשלבת באופן הומוגני בין שפת התנועה לטקסט הדרמתי, פוגמת בעיקר בפרשנות דרמטית של המחזה

תגובות

בעיצומן של ההכנות לחתונתם של הדוכס תזאוס והיפוליטה מלכת האמזונות, מגיע אגאוס נרגז עם בתו הסוררת הרמיה ומבקש להשיאה, בניגוד לרצונה, לעלם דימיטריוס. לליסנדר, אהובה המועדף, יש תוכנית להיחלץ מהמצב - הוא משכנע את הרמיה לברוח אתו ליער. הזוג הצעיר מגיע ליער השורץ פיות ושדונים ובראשם הזוג המסוכסך, מלך ומלכת הפיות טיטניה ואוברון. בעקבותיהם דולקים; הלנה (חברתה של הרמיה המאוהבת בדימטריוס) ודימטריוס. ביער, מצפה לצעירים חוויה לילית סוערת בחסות עסיס אהבה הנמשך על עיניהם, המבלבל את מושאי אהבתם וחושף את יציריהם האפלים והמודחקים. אל התסבוכת נקלעים גם בעלי המלאכה, המנסים להעלות הצגת חובבים לרגל חגיגות הנישואין של הדוכס. הבוקר מוצא את כולם בסיום הרמוני נוסח ההפי-אנד הקומ י- תוהים על פשר החלום אליו, נקלעו בליל אמש.    

העיבוד המקורי של תיאטרון תמונע לקומדיה השקספירית "חלום ליל קיץ", המשלב בתוכו תיאטרון ומחול, הוא הפרויקט השלישי של האחיות רובינשטיין; דפנה במאית תיאטרון ומירה רקדנית וכוריאוגרפית. הפקתן הקודמת בתמונע, "רומיאו ויוליה", בשיתוף עם שני במאים נוספים (טל ברנר ועידו שקד), שילבה בין שני המדיומים באופן מוצלח ומרגש. אלא שהפעם, ישנה תחושה שהרצון ליצור יחדיו הפקה המשלבת באופן הומוגני, בין שפת התנועה לטקסט הדרמטי, לכל אורכה של הצגה וכחלק בלתי נפרד ממנה - פוגמת בעיקר בפרשנות הדרמטית של המחזה.

זה מתחיל בניסיון למצוא שחקנים שהם גם רקדנים ולהפך - מה שמקשה מאוד על יצירת קאסט יציב ואחיד. הדבר ניכר בהגשת הטקסט, בפענוח הפעולות והרבדים הסמויים בטקסט וביצירת דמויות מורכבות ורבות פנים. קשה להעיד כי כל המשתתפים אכן עומדים במשימה ולכן ישנן סצינות שבהן הדיאלוג נדמה כדקלום חסר חיים, על חשבון התנועה.

היסוד הארוטי הקיים במחזה, אותו כבר ניסח יאן קוט בספרו הנהדר "שקספיר בן-זמננו" וממנו הושפעה רבות גם ההפקה האלמותית של פיטר ברוק (אותה מציינות גם יוצרות ההצגה, בתוכנייה) מתורגם בהפקה הנוכחית לכוריאוגרפיה חצופה, סקסית ומינית מאוד. וניכר כי המשתתפים הצעירים מתמסרים לפרשנות הזו בכל מאודם ומרצם. אך מעבר לכך ישנה תחושה שיסודות רבים, הקיימים במחזה המקורי, לא נפתרו עד תום והם מופיעים בגדר רעיונות יצירתיים שלא פותחו ופוענחו במלואם. לדוגמא הסכסוך בין טיטניה ואוברון סביב הילד ההודי, מתמצא בריקוד של טיטניה עם כדור גומי לקול מלמולי תינוק (ניסיון לומר כי טיטניה משוועת לתינוק ואוברון לא מבין זאת) אך מתאדה באיבו. גם הניסיון לחשוף את אחורי הקלעים, לשבור את החציצה עם הקהל, ואת האשליה הבימתית, כחלק מהתבוננות חיצונית על מדיום התיאטרון - לא מתגבש לכדי אמירה משמעותית, והדוגמאות עוד רבות.

בסצינה אחת ייחודית, מתחברת התנועה עם הדרמה באופן מרתק והיא במונולוג של בוטן, שסבור שעליו לכתוב מחזה אודות החלום המוזר ממנו התעורר (לקראת סיום המחזה). לכל אורכו של המונולוג, מתארגנות יתר הדמויות בסצינת תנועה איטית לאחור ומניעות את העלילה בפלשבאק לאחור, לסצינת הפתיחה - האם היו כל האירועים, עד כה, חלומו של בוטן?.

נדמה כי לו היו היוצרות מוצאות עוד הצדקות מסוג זה לשילוב בין התנועה לדרמה לאורך המחזה כולו - ההפקה כולה הייתה יותר מגובשת, מהודקת וזורמת. כל מה שנותר הוא לחכות להפקתן הבאה בסבלנות.     

כתבות שאולי פספסתם

*#