אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמיר לב: לכתוב ולשרוף

את הגרסאות הראשונות של השירים הוא השליך לאש, ובאלבום החדש שלו יש גם שירי מחאה ולא רק שירי אהבה. נראה שהחיים הפסטורליים בגליל לא הרגיעו את עמיר לב

תגובות

כשהחשיכה יורדת על הבקתה הצמודה לביתו של עמיר לב, זו שמשמשת כסטודיו שלו, הוא מגיש גבינות תוצרת דיר העזים של אשתו. דימוי האמן שעזב את העיר לטובת החיים הפסטורליים בטבע, נהפך כאן למציאות. לב אכן גר בכליל שבגליל, בבית שצבעו טורקיז, מוקף צמחיה שופעת. כלבים וחתולים מסתובבים בחצר שלו, שהיא המשך ישיר של המרחב הפתוח. וכן, הוא נועל מגפי בוקרים, לובש חולצה שחורה, וחוזר מיום ארוך בבית הספר התיכון בעכו, שם הוא מלמד מתמטיקה.

לב, בן 47, מספר שהגרסה הראשונה של האלבום החדש שלו, "הכל כאן", סיימה את דרכה בתנור העצים שבבקתה. נקודת המפנה היתה במלחמת לבנון השנייה. "בהתחלה החזקנו פה מעמד ואז עברנו לדירה של חברים במושב במרכז. שם התחלתי את האלבום ממש. הבנתי שיש לי את זה, שהשתנתה נקודת המבט שלי על החיים, שאני רואה דברים אחרת". YMCA - סיפור מאת עמיר לבעמיר לב - למועדי מופעעמיר לב - הזמר הכי רלוונטי בארץמה חושב בן שלו על החדש של עמיר לב?

נקודת המבט החדשה של לב היא באופן מעט מפתיע, פוליטית-חברתית. את הניצנים שלה אפשר, לדבריו, להרגיש כבר ב"שמוליק", אחד השירים בתקליטו הקודם, "לפעמים אני מאושר". "כבר אז חשבתי שהוא השיר הכי קרוב לתקליט הבא. היתה בו חוסר התפשרות, הוא היה פחות מהוגן. לא מתוך רצון לזעזע, אלא מפני שאני קולט טוב יותר את החיים. רק צריך להיזהר שלא יצא פתטי".

"אם אתה כותב שיר מחאה על נושאים שחוקים, אז למרות שאתה צודק, זה עלול להיות פתטי. כדי שהזעקה שלך תישמע, צריך שהיא תיגע בבעיה עצמה ולא בסמלים".

לב. "לא חשבתי שאני הולך לזעזע. חשבתי שאני כותב על מה שמזעזע אותי" (תצלום: ינאי יחיאל)

היתרון של לב, שמונע ממנו להיות פתטי או שחוק, הוא הטיפול העדין שלו בטקסטים. בשיריו החדשים אפשר למצוא איזכורים של גיבורי מחאה כמו ויקי כנפו וישראל טוויטו, של שוק רמלה לוד, של התחנה המרכזית בתל אביב, של מהגרי עבודה, של איקאה, יש גם שיר שהשורה הדומיננטית בו היא "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים" ומופיעים בו גם ילדי עזה וגם ילדי שדרות. מה שעלול בקלות ליהפך לבליל מעיק של הטפה צדקנית - מעובד אצל לב לכדי תמונה צלולה של מציאות סובייקטיווית.

50 אלף אגרופים באוויר

"הכל כאן" הוא התקליט החמישי של לב. בשירים הקודמים שלו הוא עסק הרבה מאוד בזוגיות ובאהבה. הלהיטים שלו, אף על פי שהוא לא שש לכנות אותם כך, הם שירים כמו "אריה ורותי" ו"חבק אותי". "אילו הייתי חוזר על ההתעסקות באהבה כמו בתקליטים הקודמים ומספק את הסחורה לאוהביי הייתי חוטא לעצמי", הוא אומר. "אני לא מסתכל על החיים רק מהזווית הזאת. דווקא מפני שעברתי לגליל ראיתי את זה. פה אני רואה אנשים קשי יום, חיים בין שמחות לצער, לא עולים גבוה ולא יורדים נמוך. רואים את הקשיים. לא נעים לי להגיד אי צדק, אבל העיוות הזה מעסיק אותי. יש קבוצה קטנה ומלאה בכסף. אני לא חושב שהם רעים או מושחתים. אני פשוט לא יכול לראות את זה. בכל מקרה אין סיכוי שאהיה פעיל חברתי לוחם בהפגנות".

"אני לא רוצה לקחת חלק כי יש בזה פוליטיקה וכוח. לא בא לי להיות במקום של כוח."

"אין לי שום עניין בכוח. אם אופיע בקיסריה ובשיר 'אריה ורותי' ישירו את הפזמון ויניפו 50 אלף אגרופים באוויר אז יהיה בזה כוח. אני כותב שירים ושר. עושה תקליטים. הולך לרדיו. זה החיים שלי".

"כל אדם רוצה ברכה בעמלו. 'ברכה בעמלו' זה יותר מתאים מ'הצלחה'. אני כותב שירים, אוהבים אותם, קונים דיסקים ובאים להופעות - זאת ברכה בעמלי. אני אף פעם לא קורץ לאחרים, לא לפלייליסט ולא לאלטרנטיב. על 'נוסע וחוזר' (הסינגל הראשון מהאלבום) אמרו בגלגלצ שזה לא מספיק מיינסטרים וב-88 שזה לא מספיק אלטרנטיב. אם אחשוב על זה, אהיה כמו זיקית שעומדת על משטח משובץ".

הקוסם והפושע

את הדימויים האורבניים הרבים בשירים הוא תולה בנסיעות הרבות שלו. "הרבה פעמים אני לוקח טרמפיסטים, והרבה נוסע ברכבת. המשפחה שלי זה הבית, אבל אם מדברים על מקום, לא על זהות או משפחה, אז בתל אביב תמיד ארגיש בבית. אני מכיר אותה טוב. החיים לא קורים בדיוק בכפר. אולי בעיירות, אבל בכליל החיים לא ממש קורים".

"הייתי כותב אותם שירים, אבל היה לוקח לי הרבה יותר זמן. בתל אביב אתה צריך להילחם יותר. יש שם רעל באוויר. יש הרבה מוסיקאים. יש את ההצלחה ואת הכסף. צפוף".

לב שר באלבום החדש גם על עיר הולדתו, בשיר "חולון". "לא רציתי להקדיש שיר לחולון, לא היתה לי מטרות כזו. התחלתי לכתוב על איקאה (אחד קוסם אחד פושע אחד נהג בלבנון / אבל אף אחד לא נשאר בחולון / פגשתי אותם בחניון של איקאה / מעמיסים מזרון), אבל פתאום כשאתה רואה מישהו מ'הכפר שלך', זה מכה בך שבאיזשהו מקום יש לנו אותו גורל. אנחנו חולונים ושום דבר לא יעזור. אני חולוני זמר והיא חולונית פקידה והוא חולוני קוסם. אבל כולנו גדלנו בשיכונים עם מלא כניסות והרבה ילדים שגדלים ברחוב, וברחוב אתה חי ביחד. השיר הזה הוא השיר שאני כמעט הכי אוהב בתקליט.

לב בהופעה. לא יורה את המלים (תצלום: דודו בכר)

"פעם הייתי מדוכא בהקלטות", מספר לב. "הייתי מגיע לאולפן ולא מוצא את זה. פתאום זה היה נשמע לי נורא. הפעם זה היה אחרת. ידעתי שאני בדרך. זה עשה לי מצב רוח טוב מההתחלה. שום דבר לא השתנה. פשוט הדרך לא ביאסה אותי. כשבא הסוף הוא הפתיע אותי. חשבתי שזה מוקדם מדי. אמרו לי שאני מחפף, אבל ידעתי שיש לי את זה".

את כל האלבום הוא הקליט רק עם גיטרה אקוסטית, והגרסא הזו שימשה רפרנס לכל השירים עם הלהקה. הוא אומר שהתחשק לו להיות עם עוד אנשים באולפן. "כל החוויה הזאת, עצבים, בירות", הוא אומר. את "הכל כאן" הפיק עודד פרח. ניגנו בו אסי ששון (תופים) וגולן זובקוביץ' (בס), שמנגנים עם לב גם בהופעות, והשתתפו גם ברי סחרוף ויניב דדון.

לב מספר שבעבר לא הרגיש נוח גם על הבמה. "היו שנים שהרגשתי שיש קיר ביני ובין הקהל, לא בין הקהל לביני. תמיד הרגשתי רע כי לא ידעתי מה אני עושה שם. ואז הבנתי שאני לא כותב ולא תמלילן ולא נגן ולא מופיע. אני לא חלק מהרוק ולא מייצג את זה. אני אומר לעצמי מה שאני נוטה לשכוח - אתה שר לאנשים. ואז זה נורא פשוט ואני שר כמו בבית. אני חושב על המלים שאני שר, לא יורה אותן. אוחז בהן, במשפט, ברגע. עכשיו אני יכול להגיד שאני אוהב להופיע, וזה לא היה כשהופעתי בבארבי מול מאות אנשים. הרגשתי אז שאנשים אוהבים את השירים, אבל אני לא נהנתי".

לב מופתע כשמדברים על הביקורת העצמית שלו. "אני לא מרגיש את זה, אבל זה באמת נשמע ככה מהסיפורים שלי. בא לי ללכת עד הסוף. לחיות את החיים ולהקדיש את האמנות שלי לחיים ולא להיפך. אני אוהב את זה וזה משהו שלא היה לי פעם. זה מזל משמיים שזה נפל עלי".

כתבות שאולי פספסתם

*#