אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האויב הגדול של הבורגנות

קלוד שברול, שכונה "היצ'קוק הצרפתי", מספר על סרטו החדש "בלאמי", על שיתוף הפעולה עם ז'ראר דפרדייה, ועל חיבתו לספריו של ז'ורז' סימנון

תגובות

חמישים שנה אחרי שזכה ב"דב הזהב" על סרטו השני "דודנים" שב קלוד שברול לברלין בחודש שעבר כדי לקבל פרס על מפעל חיים (פרס שנותנים לבמאים זקנים קצת לפני שהם מתים, לדבריו). אבל שברול לא בא בידיים ריקות. הבמאי הצרפתי הגדול, בן 78, גם הציג בפסטיבל את סרטו החדש, "בלאמי" - מותחן פסיכולוגי קליל ומענג בכיכובו של ז'ראר דפרדייה.

"בלאמי" הוא הומאז' לסופר המתח הבלגי ז'ורז' סימנון, ולדמותו של המפקח מגרה שכיכבה ברבים מספריו, והוא גם שיתוף הפעולה הראשון בין שברול לדפרדייה. אמנם לא מדובר ביצירת מופת, ושברול לא מחדש כאן יותר מדי, אבל אפשר בהחלט לומר שהסרט הוא אחד המהנים ביותר שהוקרנו בפסטיבל.

"הזהירו אותי שדפרדייה ידוע כשחקן שמתנהג בצורה בלתי נסבלת באתר הצילומים, שהוא מתנהג כמו חיה", אמר שברול על הכוכב שלו בפגישה עם עיתונאים בברלין. "אבל באתר הצילומים הוא התנהג למופת. הוא לא שתה בכלל אלכוהול. הטלפון הנייד שלו לא צילצל אפילו פעם אחת. הוא תמיד היה הראשון להגיע, והאחרון לעזוב, והוא תמיד היה במצב רוח טוב. היה מרתק לעבוד אתו". ולמה החליט לעבוד עם דפרדייה דווקא עכשיו? "נפגשנו במקרה אצל חברים משותפים. אמרתי לו שזה מגוחך שעוד לא עבדנו יחד, והוא הסכים".

מלמעלה: הינה ג'יוקרטה וז'ראר דפרדייה ב"בלאמי"; מתוך "הטקס", 1995; מתוך "הדודנים", 1959. פרס "דב הזהב"

סימנון, לעומת זאת, אינו זר לשברול, שידוע כחובב מושבע של ספרות בלשית. הוא כבר עיבד למסך סיפורים של הסופר הפורה ("Les Fantomes du chapelier" ב-1982, ו"בטי" ב-1992) והוא עדיין רואה ביצירתו מקור השראה חשוב. "אף שהיה בלגי, אני אוהב את ספריו מאוד", הוא אומר בבדיחות דעת, ומעביר את אצבעותיו על גבותיו העבות. "כל מה שעניין אותו היה הטבע האנושי. הוא נהג להתחיל את הכתיבה מהדמויות, סביבן הוא בנה את העלילה, ודרך העלילה התגלו הפרצופים האמיתיים של הדמויות. הספרים שלו הם כלי שמאפשר לקורא לראות את האדם במערומיו. וזו גם המטרה של סרטי".

הקריירה הארוכה, המפותלת והמרתקת של שברול (שכוללת עד היום יותר מ-70 סרטים) ידעה לא מעט עליות ולא מעט מורדות ב-50 שנותיה. היא התחילתה ב-1957, עת פירסם, עם עמיתו אריק רוהמר, מחקר מקיף ורב השפעה על סרטיו של היצ'קוק, הבמאי הנערץ עליו. סרטו הראשון כבמאי, "סרז' היפה", שיצא לאקרנים בצרפת חודשים מעטים לפני "400 המלקות", של פרנסואה טריפו - בישר למעשה על הולדתו של "הגל החדש", ואחריו הגיעו בזריזות עוד כמה סרטים מצוינים (כמו "הדודנים" ו- "A Double Tour"). אלה ביססו את מעמדו של שברול כאחת מהדמויות המרכזיות בקבוצת מבקרי הקולנוע של "מחברות הקולנוע", שנהפכו אחר כך לבמאים מובילים (בקבוצה היו חברים, בין השאר, פרנסואה טריפו, ז'אן לוק גודאר, אריק רוהמר וז'אק ריווט).

"לא כל כך היה לנו מושג מה אנחנו עושים בזמנו", הוא נזכר, "וההגדרה הזאת, 'הגל החדש', הצחיקה אותנו מאוד. אבל אני חושב שעשינו משהו שהיה נחוץ מאוד, ובסופו של דבר, המהפכה שלנו התבססה בעיקר על כך שהכנסנו ציוד חדש לשימוש. הציוד הזה איפשר לנו לצלם אחרת, להקליט סאונד אחרת, אז אפשר לומר שזו היתה מהפכה טבעית, טכנולוגית".

אלא שלאחר ההצלחה הגדולה של סרטיו הראשונים, הגיעה תקופה מוצלחת קצת פחות. סרטיו הבאים של שברול זכו לקבלת פנים צוננת, בלשון המעטה, ובלית ברירה הוא נאלץ ליהפך לבמאי להשכיר, ולצפות בחבריו הישנים זוכים ברוב התהילה.

שברול אמנם הצליח לקום מהקרשים בסוף שנות ה-60 ולפלס לעצמו דרך חזרה לאור הזרקורים, בזכות "האיילות" ו"הקצב" בכיכובה של אשתו השנייה, שהיתה המוזה שלו באותן שנים, סטפן אודראן. שתי היצירות המהוללות והמשפיעות איששו לדעת המבקרים את ההבטחה הגדולה שניכרה בסרטיו הראשונים. אך למרות זאת, טריפו וגודאר המשיכו להיות נערי הפוסטר של "הגל החדש", ותרומתו הגדולה של שברול קצת נדחקה הצדה ונשכחה.

שברול לא אמר נואש. הוא המשיך לעבוד בקצב, ואף שחווה בדרך לא מעט כישלונות יצירתיים ומסחריים, הקפיד כל כמה שנים להגיש לנאמניו יצירה מגובשת ומטלטלת שהשכילה להביט בחוסר פחד ובחוסר רחמים בטבע האנושי, והזכירה לכולם מדוע הוא נחשב ל"היצ'קוק הצרפתי".

אפשר להתווכח על כך, אך דומה שהפעם האחרונה שזה קרה היתה בסרט "הטקס" מ-1995. זהו מותחן אימה מעמדי המתבסס על ספר של סופרת המתח רות רנדל. הסרט מתרחש, כמו רבים מסרטיו של שברול, במחוזות הכפריים של צרפת (מיכאל האנקה הושפע ממנו מאוד בסרטו "משחקי שעשוע"). סנדרין בונר ואיזבל הופר (המוזה של שברול מאז סוף שנות ה-70) גילמו שתי רוצחות שסוגרות חשבון עם משפחה בורגנית טיפוסית, בזמן שזו צופה באופרה "דון ג'ובאני" בטלוויזיה. כשיצא "הטקס" הגדיר אותו שברול כ"סרט המרקסיסטי האחרון".

כשששואלים את שברול איזה מבין סרטיו הרבים הוא אוהב במיוחד, הוא צוחק ועונה כמו מרבית האמנים: "הסרטים שלי הם כמו הילדים שלי. יש ילדים שאתה אוהב יותר, יש ילדים שאתה אוהב פחות, ויש ילדים שאתה שונא. אני תמיד נוטה לומר שהסרט האהוב עלי הוא הסרט האחרון שעשיתי - כי אותו אני מנסה למכור לכם כעת".

מיד לאחר מכן, הוא פוצח במונולוג ארוך, אסוציאטיווי ומשועשע מאוד שעוסק דווקא ב"Folies bourgeoisies", הסרט שלו שהוא הכי שונא (הוא יהיה הראשון להודות שעשה גם לא מעט סרטים רעים). לצד "יום ולילה", סרטו המושמץ של הפילוסוף הצרפתי ברנאר אנרי לוי, זהו, לטעמו של שברול, הסרט הגרוע ביותר בתולדות הקולנוע. גם סצינת הסיום של הסרט מ-1976 נראתה לו גרועה להחריד כאשר צפה בה במקרה לפני כמה שנים. "פיאסקו", הוא מסכם, ומתפקע מצחוק.

עם זאת, למרות הפיאסקו הזה, ועוד כמה אחרים ששמו נכרך בהם, נדמה ששברול הוא שצוחק כעת אחרון. בזמן שחבריו מימי ה"גל החדש" נעלמו כבר מזמן מהכותרות, שברול - שבשיחה אתו הקפיד שלא להתייחס לעצמו או לסרטיו ברצינות יתרה - עדיין עומד על רגליו. הוא עדיין מביים לפחות סרט בשנה (בעשור האחרון הוקרנו בישראל "שיקוי לילה", "פרח הרוע" ו"חצויה לשניים"), כאשר גם סרטיו הפחות משמעותיים והיותר מינוריים מצליחים לספק לקהל עניין לא מועט ולהדגים את שליטתו המוחלטת במדיום.

"כל סרטי עוסקים בטבע האנושי, ובעזרתם אני מנסה להראות את הדברים שמסתתרים מאחורי הדברים", הוא אומר. "זהו למעשה העיקרון של המבט האמנותי. צריך לחדור את מה שנמצא על פני השטח כדי להגיע לאמת. למציאות. המטרה של הסרטים שלי היא להתיר קשרים שמצויים בטבע האנושי. והתרת הקשרים האלה אורכת חיים שלמים. בגלל זה אני עושה סרטים כבר 50 שנה.

"אבל אני לא רואה את הקולנוע כמקצוע", הוא ממשיך. "אני אמנם צריך לעבוד כדי להתפרנס, אבל כשאני עובד על סרט, וכשאני מביים, אני לא מרגיש שאני עובד. אני מרגיש שאני משחק. אני לא מתעייף. לא משעמם לי. יש לי המון אנרגיה. לכן אמשיך לעשות סרטים עד שיזרקו אותי. או עד שאפול מהרגליים ולא אוכל לקום עוד", הוא אומר ומתפקע שוב מצחוק.

כתבות שאולי פספסתם

*#