אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פלסטיק פלוס: בעל הבית השתגע

שינקין - הרחוב והמותג התל-אביבי - הגיע לאקדמיה ונחקר כמקרה מבחן למצבו ולעתידו של המרחב הציבורי בישראל

תגובות

ביום שישי אחד ב-29 בנובמבר 1996 נפל דבר בתל אביב: חנות הכלים והאביזרים הקטנה והנחמדה "פלסטיק פלוס" ברחוב שינקין פינת יוחנן הסנדלר סגרה את שעריה. בעל הבית העלה את מחיר השכירות ומקימי החנות, זוג האמנים והמעצבים אילנה הרשנברג והנס פלדה, נאלצו לעזוב. על חלון הראווה של החנות הם תלו מנשר מחאה נוגע ללב בזו הלשון: "אחרי 14 שנים שבהן שירתנו את לקוחותינו וחברינו הרבים והם אותנו אנו סוגרים את הסניף הראשון והיקר לנו בשינקין. שינקין הוא לא אותו רחוב שחלמנו עליו אבל הוא שלנו. בנינו ונבנינו ברחוב. אהבנו אותו למרות שראינו אותו הופך מווילג' לקניון. מעולם לא הוברר לנו איזה עוול עשינו (מלבד חלקנו בהפיכת שינקין למושג ולמקום) ולמה מחליפינו, בעלי עסקים קשוחים ועתירי ממון, ראויים ליותר מאתנו".

"פלסטיק פלוס" לא היתה עוד חנות ומייסדיה לא היו עוד בעלי חנות אלא נמנו עם דור האמנים החלוצים שהפריחו את "שממת" שינקין הישן, המאפיר והמזדקן, והפכו אותו לסמל ולמיתוס. סגירתה של החנות ומנשר המחאה מקפלים בתוכם את סיפורו של הרחוב המתחדש ואת סיפורם של רוב מרכזי הערים ה"מתחדשים" בעולם ובכלל זה ה"ווילג'" - אותו רובע ניו-יורקי נכסף שג'יין ג'ייקובס הפכה לדגם של עירוניות נכונה בספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" - ונהפך אף הוא ברבות הימים לקניון.

למרבה האירוניה, לחלוצי שינקין, אמנים אוונגרדיים רעבים וחינניים, נשמר תפקיד מרכזי בתהליך הג'נטריפיקציה של הרחוב. הם הגיעו אליו כשהיה עדיין "מציאה" קורצת, בגובה העיניים ובהישג יד. כשנהפך הרחוב, בזכותם, ל"מושג ולמקום", הגיעו אליו גם בעלי עסקים עתירי ממון ולקחו להם את הרחוב ש"בנינו". אם אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים ומהקביעה הניהיליסטית של האדריכל רם קולהאס שלפיה במרחב הציבורי הכל הוא צריכה וצריכה היא הכל, זו שאלה העומדת כיום במרכז השיח התכנוני הביקורתי הבינלאומי.

לשתף את התושבים

מחקר חדש על שינקין הרחוב והמותג כמקרה מבחן למצבו ולעתידו של המרחב הציבורי בישראל עוסק בסוגיה של צריכה ומרחב במסגרת השיח העכשווי של פיתוח בר קיימא, וגם מעלה אפשרות לקיומה של דרך אחרת. המחקר, שערכה שירילי גלעד מהטכניון תחת הכותרת "בין קיימות לצרכנות", יוצג היום בכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל (ראו מסגרת), שאחד העניינים המרכזיים בו הוא ההתחדשות של מתחמים ומרכזים מסחריים בערים בישראל. רחוב שינקין הוא "סמל ומיתוס לחיים העירוניים ומחקירתו ניתן ללמוד על מגמות עירוניות עכשוויות", מסבירה גלעד את הבחירה בו לנושא המרכזי במחקרה.

לדבריה, שינקין הוא גם מקרה מבחן ליחסים שבין קהילות מקומיות - כמו זו שנוצרה בשינקין בימי זוהרו והתפרקה אחרי שנהפך "מווילג' לקניון" - וחיי היום-יום ברחוב, ובין מערכת התכנון העירונית ויכולתה להתערב במסלול ההתחדשות ולהציב מגבלות למהלכיה של "היד הנעלמה" של השוק. בקשר להחייאת הרחוב המסחרי, גלעד אומרת כי "אחת השאלות המרכזיות כיום בפיתות בר קיימא היא שאלת הפיתוח העירוני, ולכן ישנה חשיבות מכרעת לאופיו של הפיתוח". מטרת מחקרה היא לבחון "כיצד המתח המושגי הזה שבין המטרות של שיח הקיימות ובין השפעות תרבות הצריכה בא לידי ביטוי במרחב הציבורי".

הטענה המרכזית במחקר, הסוקר את תולדות הרחוב ואת המעורבות של התכנון העירוני בגלגוליו בעשורים האחרונים, היא כי "על אף ההכרה במתח המובנה בין פיתוח בר קיימא ובין ההשפעות של תרבות הצריכה, התכנון העירוני נכשל וממשיך לקדם מרחבים של צריכה, לעתים תחת הכובע של ‘קיימות'. רחוב שינקין הוא מצד אחד מרחב בעל פוטנציאל מקיים, אבל מנגד, הוא דוגמה קיצונית למקום שבו אינטרסים כלכליים חזקים עלולים לדחוק מהמרחב תושבים וקהילות שקיומם הוא אחד העקרונות הבסיסיים של רעיון הקיימות". המסקנה העיקרית מהמחקר היא כי "שיתוף והעצמה של תושבים צריך להיות כלי מרכזי בפעולתה של מערכת התכנון העירונית".

סימני חיים

הרחוב המסחרי העירוני, ובכלל זה רחוב שינקין, חשוף כיום לסכנה מוחשית המאיימת על קיומו כמרחב ציבורי פתוח, סכנה שחורגת גם מעבר לג'נטריפיקציה ולדילמה של תרבות הצריכה, אבל נובעת במידה רבה מהן. הצלחתו המסחרית של רחוב שינקין והמבקרים הרבים הגודשים אותו (שגם הם, לא פחות מאנשי העסקים, היו לצנינים בעיני קליקת המייסדים) גורמים למטרדים ובעיות של ניקיון, תחזוקה, סדר ציבורי ומצוקות חניה, מצב המוביל כדברי גלעד "לדרישה הן של סוחרים והן של תושבים לניהול ייחודי לאזור מרכז העיר". בהעדר מענה עירוני הולם לבעיות, למשבצת הריקה נכנסת תופעה חדשה יחסית ההולכת ומתפשטת בערים רבות בעולם: "ניהול המרחב" על ידי חברות פרטיות, התופסות את מקומה של הרשות העירונית.

ניהול המרחב מבטיח "טיפול" הולם במרחב הציבורי, אבל במחיר הכבד של קניוניזציה של הרחוב המסחרי והפרטת המרחב הציבורי. תוכנית לניהול המרחב יוצאת כעת לדרך במרכז ירושלים ובעיריית תל אביב שוקלים להנהיג תוכנית כזאת גם בלב העיר וברחוב שינקין, הסובל כיום מהזנחה משוועת.

מאז החלו חייו החדשים של שינקין לפני יותר משני עשורים, הוספד הרחוב לא אחת. אף על פי כן, הוא הצליח לשרוד את מתקפת הרשתות והמותגים וניכרים בו סימני חיים מגוונים ומרתקים. תחת חברת ניהול ותוכניות נוספות שהעירייה רוקמת סביבו עולה חשש כי ההספדים יגשימו את עצמם. כך או כך, נדמה כי שינקין היה ויישאר מרחב צריכה; אירוני ככל שהדבר יישמע, העסקן הציוני מנחם שינקין התנגד בשעתו להכנסת מסחר לאזור שבו נמצא הרחוב הקרוי על שמו.

שינקין בתל אביב. לחלוצי הרחוב, אמנים אוונגרדיים רעבים וחינניים, נשמר תפקיד מרכזי בתהליך הג'נטריפיקציה שלו

תוכן תכנוני

הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל יימשך יומיים, היום ומחר, ויכלול כ-100 הרצאות שיקיפו את מרב ההיבטים של התכנון העירוני - כמו ב"סופרמרקט", כהגדרתו של פרופ' ערן רזין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יו"ר הוועדה המארגנת של האירוע. את הכנס מארחים המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה והמחלקה לארכיטקטורה באקדמיה בצלאל, והוא יתקיים בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים ובבצלאל במרכז העיר.

ביומו הראשון של הכנס יעסקו בין היתר בנושאי שימור, תכנון עירוני מקומי ומטרופוליני, תכנון "פרואקטיווי" של ארגונים ללא מטרות רווח, תכנון חברתי, תכנון ירוק וקיימות בעיר ועוד. ביומו השני יוקדש הכנס לנושא "העיר ההיסטורית של ירושלים לאן".

בנוסף להרצאות יתקיימו סיורים מודרכים בלב העיר ובשוק, במרכז העסקים החרדי, בעיר העתיקה ועוד. במסגרת הכנס יוענק אות יקיר התכנון לפרופ' ארזה צ'רצ'מן על תרומתה החלוצית לגישה אזרחית וחברתית לתכנון בישראל ולמתכנן גדעון השמשוני על הישגיו בתכנון תנועה ותחבורה.

*#