אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בולילוק: מסע אל מעמקי הלא הנודע

אמן המריונטות פיליפ ז'אנטי מעלה בשבוע הבא את "בולילוק". השחקן האוסטרלי סקוט קוהלר מנסה לנתח את היצירה האנושית-בובתית (או להפך)

תגובות

"באותו הלילה... כשאליס הפיתום, האמנית המדברת מבטנה, הציגה את המופע שלה בקברט... הכל השתבש" (פיליפ ז'אנטי על המופע החדש שלו, "בולילוק").

כולנו מריונטות, ואולי לא, אבל כך או כך מגיע אלינו מופעו החדש של אמן העל חוט המוערך הזה, פיליפ ז'אנטי, שבו המריונטות הופכות בהדרגה ליצורים אנושיים המציגים את הפנים והאישיות השונה של אליס, ומושכים אותה למסע אל מעמקי הלא הנודע שבתוכה. אנחנו אוהבים את הלא נודע, ולפיכך הטרדנו בשבת הסוערת את השחקן האוסטרלי סקוט קוהלר, שמשתתף במיזם המורבידי, ולשמחתנו יושב בימים אלו בצרפת ומטפל בצאצאיתו החדשה.

הלו סקוט, מזל טוב על הקטנה החדשה! ספר לנו על תפקידך בהצגה.

"תודה! אני שחקן וקומיקאי, ובתוך סיפור ההצגה המעט מופשט, גם דמותי היא מופשטת. אפשר להגדיר אותה 'בחור מסכן'. דמותה של אליס, המגולמת על ידי אוליבה אוסברון, מפעילה תיאטרון בובות. משהו קורה, והבובות קמות לחיים ומשתלטות על המופע. אני מגלם את אחת הבובות".

איך נוצר המפגש בינך לבין ז'אנטי?

"עשיתי איתו סדנה שנמשכה חודש, בשנת 2001 בבית הספר לבובות בצרפת, שהוא גם המוסד הבינלאומי למריונטות. פיליפ עורך שם סדנאות לא מעטות שבהן הוא יכול לפגוש שחקנים, לבחון כיצד הם עובדים איתו, ואז לבחור משתתפים למופעים שלו. תקופת החזרות עמו היא ארוכה, שישה חודשים, ובה הוא רואה כיצד הם מסתדרים זה עם זה".

החיבור שלך עמו היה מיידי?

"למעשה לא, הייתי משוכנע שהוא לא מחבב אותי. הבנו זה את זה טוב מאוד, צחקנו הרבה יחד, אבל לא הרגשתי יחס מיוחד ממנו. לא חשבתי שהוא יציע לי להשתתף במופע שלו. לאחר תקופה, כשהוא יצר איתי קשר והציע לי להשתתף במופע חדש שלו, הייתי משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות. נסעתי דרך ארוכה, מאוסטרליה, כדי להשתתף בסדנה שלו, והייתי משוכנע שהעבודה שלו מבריקה, מבחינת החיבור בין שחקנים ובובות".

במופע הנוכחי, "בולילוק", אין ממש קו סיפורי. מה היה תהליך העבודה?

"הסיפור התגלה פחות או יותר בתקופת החזרות. הרעיון שהבובות קמות לחיים, שזה למעשה בסיס הסיפור, היה כבר מההתחלה, אבל מעבר לכך לא ידענו שום דבר בזמן שהחזרות החלו. רוב עבודותיו של ז'אנטי עוסקות באנשים שמתמודדים עם תת ההכרה שלהם ועם המפלצות הפרטיות שלהם, וגם 'בולילוק' נסבה סביב הרעיון הזה".

איך נוצר החיבור בין השחקנים לבובות?

"כשהעבודה החלה כבר יצרו לנו העתקי ראש וגוף של כל אחת מהבובות. חיפשנו את החיבורים בין כל ראש לגוף הבובה שמתאים לו, ואת הקול שעלינו להשתמש בו לכל בובה. לא ידענו עדיין איזה תפקיד יהיה לכל אחד, מי יגלם בובה ומי לא. לז'אנטי היה מההתחלה סוג של סטורי בורד. הוא עובד עם אימג'ים שמתוכננים מראש, ומביא איתו כמות נכבדה של דימויים ויזואליים שעם הזמן יוצרים את קו המתאר של הסיפור. המבנה הראשוני של המופע הוא רזה מאוד, עשינו אימפרוביזציות רבות ובהן עלו רעיונות חדשים שהיו שונים מאוד ממה שפיליפ תיכנן בהתחלה, אבל זה תמיד היה תלוי במידת הספציפיות שאליה הוא כיוון בסצנה".

למה הכוונה?

"היו סצנות שהיו מתוכננות לחלוטין מראש ברמה הטכנית שלהן ולא היה לנו, כשחקנים, מרחב המצאה בתוכן. אלו סצנות שהרמה הטכנית שלהן יוצרת אותן. לעומתן יש קטעים במופע שהיו מראש הרבה יותר פתוחים לרעיונות שלנו".

מה ההבדל בעיניך בין "בולילוק" לעבודות קודמות של ז'אנטי?

"ז'אנטי היה מעוניין ליצור הפעם מופע קטן יותר ולתת דגש על הצד המשחקי. אפשר לומר שהוא היה יותר פתוח מרוב העבודות שיצר עד כה. זה המופע השני של ז'אנטי שבו אני לוקח חלק, ובראשון הוא היה הרבה יותר קפדן לגבי טבען של הסצנות. כאן היינו יכולים להשתעשע עם החומר ולגלות דברים חדשים שמתרחשים בהן".

במופע שעוסק בתת ההכרה שלנו, אתה חש שאתה פוגש גם את תת ההכרה שלך?

"לא ממש. אני משתדל להתרכז במה שקורה בסצנה, האקשן והתגובה על הבמה. זו עבודה מאוד פיזית, ועלייך להתרכז בעבודה הבסיסית שלך כשחקן".

מהו לדעתך התפקיד שלך כשחקן על הבמה?

"זה תלוי בקונטקסט. לעתים יש לך רק שלושה שבועות של חזרות עד שההצגה עולה, ועליך רק לגרום לזה להיעשות ולקרות. ברגע שזו הצגה עם טקסט, אז חלק גדול מהעבודה כבר נעשה - המבנה, הדרמטורגיה. ברור שעם פיליפ אתה יותר יצירתי, יש לך סיכוי גדול יותר לגלות דברים ולחלוק את התובנות שלך. אני מאמין שהשחקן צריך לעשות את העבודה שלו - לבטוח בבמאי, ללכת בעקבות חזונו, ולנסות לגרום למופע 'לעבוד'. לטעמי זה חלק מהמקצוע של השחקן, אני לא מוצא טעם להיאבק עם הבמאי".

היה מעניין אותך ליצור כבמאי ולא "רק" כשחקן?

"למעשה התחלתי את דרכי האמנותית עם רצון לביים. הגעתי לתיאטרון דרך לימודי קולנוע. שאפתי להיות במאי קולנוע ותיאטרון נראה לי כמו סרטים קטנים - זולים ומהירים יותר להכנה. עם הזמן גיליתי שאלו ז'אנרים שונים לחלוטין, עם שפה שונה. למעשה רציתי לביים בתיאטרון, אבל הבנתי שלא אוכל לעשות את זה אם לא אבין איך זה להיות שחקן, והלכתי ללמוד משחק. אם אתה מבין את התפיסה של 'פרפורמינג', אז הכל למעשה אותו דבר, גם כשחקן וגם כבמאי".

*#