אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתאהב מחדש ברמי פורטיס

האלבום החדש והמשולש של רמי פורטיס מלא שיאים וכמעט בלי נפילות. מי שאוהב את המשוגע הכי שפוי של המוסיקה הישראלית, יאהב אותו אפילו יותר

תגובות

הכינו את הממחטות. בעצם הכינו את הדליים ואת סמרטוטי הרצפה. ים של דמעות בשתי עיניו של רמי פורטיס, וכפי שאפשר לצפות מאמן שלא צינזר את עצמו אף פעם, ולא מתכוון להתחיל בגיל 55, אין לו שום בעיה לתת להן לזלוג. כבר במשפט השלישי של השיר הראשון, "יער ישראלי", הוא שר "כשהדמעות זולגות". בשיר הבא הוא "אוכל בידיים והאולסטאר בוכים". בשיר השלישי: "במחול החרבות אדום מציף את העיניים". בשיר הרביעי: "תשמע איך הגיטרות בוכות" וגם "Je veux pleurer", כלומר "אני רוצה לבכות". ואחר כך: "כל דמעה היא פרוטה היא מזון איכותי למפלצת", ולקראת סיום, בשיר "טבעת ומקלות", הוא שוב חוזר לנקודת ההתחלה: "כשהדמעות זולגות על השמלה זולגות".

כשפורטיס שר "Je veux pleurer", ב"שיר של ז'אק", אפשר להבין מדוע הוא רוצה לבכות. זה שיר געגועים לחברו המת, המתופף ז'אן ז'אק גולדברג (וזה שיר ענק כמו גופו של גולדברג ומדויק כמו התיפוף שלו, והוא מרגש בשמיעה ביתית אף יותר מכפי שריגש בהופעת המחווה לגולדברג, שהתקיימה לפני כמה שבועות). אבל הדמעות ב"טבעת ומקלות" מאותתות שפורטיס חצה את סף הקדרות ונכנס אל תוך ממלכת היגון והדיכאון. הוא נמצא בחתונה, לכאורה אירוע שאין משמח ממנו. אבל הוא רוצה למות. הוא נגעל מהנוכחים, ומהאוכל, ומהמוסיקה, והוא אינו יכול שלא לדמיין את החתן כגבר מכה שצועק על אשתו: "תבשלי יא חפף או תקבלי בכפכף, נגבי את השולחן, האוכל לא מוכן. תורידי את הפחפח ואל תעשי לי נחנח, חסר לי מזומן, יא מטאטא ישן".

שמונה שנים עברו מאז אלבום הסולו הקודם של פורטיס, אבל רק שלוש שנים חלפו מאז האלבום המשותף האחרון שלו עם ברי סחרוף, "על המשמרת". מבחינות רבות "פורטיס משולש" הוא המשכו של "על המשמרת", רק שהבדלי הצבעים בין עטיפות שני האלבומים (חום כהה ב"על המשמרת", קרם ב"משולש") רומזים על הבדלי הטון, הצליל והאווירה ביניהם. "על המשמרת" היה דחוס, אפל, רועש; "משולש" מעט בהיר ומאופק יותר (במושגים של פורטיס, כמובן). אותו יאוש, רק פחות זועם, יותר זוחל. ואולי זה פשוט ההבדל בין אלבום שיש בו הגיטרה הבשרנית של סחרוף ושני מתופפים לבין אלבום עם מתופף אחד והגיטרה הפחות דומיננטית של עידו אגמון.

עטיפות המארז המשולש

פורטיס ממקם את רוב השירים החדשים שלו בטריטוריה שמשלבת בין הממשי ובין ההזוי והמקאברי. הדימוי של יער ישראלי (כך נקרא האלבום הראשון מבין השלושה) אומר הכל: השירים מתרחשים במקום שהוא בו בזמן ישראלי מאוד, אבל גם לא קונקרטי. זה מקום חשוך ומפחיד: יש בו אקדחים, חרבות, חיות פרא, דחלילים, מפלצות, שמשות עירומות, יהלומים סינתטיים. לכל אורך האלבום הראשון הולכת ונבנית תחושה של חרדה, שמצטברת לא רק מכוחם של הטקסטים המטרידים אלא גם מהאופי המדוד והמתוח של המוסיקה. החרדה נהפכת לאימה בסיום השיר "הידעת" כשפורטיס עובר משירה מאופקת לשילוב של לחישות וזעקות: "הידעת? לא, לא ידעתי. הידעת? לא, לא ידעתי". זה רגע נפלא של פרנויה מענגת, אם יכול להיות דבר כזה.

"הידעת", רצועה מספר 7 ב"יער ישראלי", הוא השיא של האלבום והוא מסיים רצף של שירים נהדרים. שני השירים שבאים אחריו הם בהכרח אנטי-קליימקס, לרבות הסיום המביך של השיר האחרון, "משלחת אבודה לחלל", עם הפסנתר הרועם בסגנון "A Day in the life" של הביטלס. המחצית הראשונה של האלבום השני, "חזל"ש", יותר טובה מהסיום של "יער ישראלי" אבל מחווירה בהשוואה לשיריו המעולים של האלבום הראשון, וכשמגיע הדואט הסתמי עם מרינה מקסימיליאן בלומין (אפילו השורה "כשאת מעלי, נושפת עצומת עיניים" שפורטיס שר לבלומין אינה מצילה את המצב) - מתעורר הרושם שאחרי "יער ישראלי" המצוין "חזל"ש" יהיה אכן חזרה לשגרה.

אבל לא. צפירות עולות ועולות מתחילות להישמע אחרי הדואט, ו"חזל"ש" צובר עוצמה מחודשת, מגיע לשיא נהדר עם "אומרים" המוחץ ואינו מאבד את כוחו עד הסיום. אם מתעלמים מהאלבום השלישי, "חימושניגיגי" (שהוא לא באמת אלבום אלא קטע בן 16 דקות שאינו מצדיק בעיני יותר מהאזנה אחת, אף שהיא כשלעצמה מהנה ומשעשעת), פורטיס הוציא אלבום כפול חזק, נוקב, מדכא, מעורר, עם הרבה שיאים וכמעט בלי נפילות (הישג גדול באלבום כל כך ארוך). מי שאוהב את המשוגע הכי שפוי של המוסיקה הישראלית, יאהב אותו אפילו יותר בעקבות האלבום המצוין הזה.

"פורטיס משולש" - רמי פורטיס. התו השמיני

*#