אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראות את פנחס שדה רוקד

הרומן האוטוביוגרפי הנועז "החיים כמשל" ראה אור לפני 50 שנה וחולל סערה. בערב שיתקיים מחר בירושלים יוקרנו קטעים מתוך סרט גנוז על הסופר והמשורר, שמת ב-1994

תגובות

לא מכבר מלאו 50 שנה לפרסום ספרו של פנחס שדה "החיים כמשל" ו-15 שנה למות הסופר. מחר יתקיים בסינמטק ירושלים ערב לכבוד שדה, בסימן 50 שנה לספר, ובמרכזו קטעים, שמעולם לא נראו, מתוך סרט על שדה שצולם לפני 20 שנה ולא הושלם. בערב גם ישתתפו אהוד בנאי שישיר ויקרא משיריו של שדה, ולהקת "בין השמשות" עם הסולן יוני גנוט שתופיע בשיר של שדה שבקטעים ממנו יישמע קולו קורא מתוך "החיים כמשל".

את "החיים כמשל" הוציא שדה בשנת 1958, כשהיה בן 29, והדהים את עולם הספרות הישראלי. בעקבות הספר, עד מותו, היה שדה יוצר שנוי במחלוקת: אהוב על צעירים, שאף עלו לרגל לביתו, ומבוזה על ידי חלק מהמבקרים שראו ב"החיים כמשל" יצירה אינפנטילית. את השפעת הספר על מתבגרים הסביר שדה כך: "לחיות בעומק האפשרי ביותר באמצעות הסבל הוא מצב אופייני לנעורים, ואופייניים גם השנאה לשגרה החומרית והמסחרית, האידיאליזם, הנאמנות לחיים בניגוד לשחיתות". שדה הקדיש את עצמו בטוטאליות ליצירתו וחי בסגפנות ועוני. הוא מת בשנת 1994 בגיל 64.

יוזמת הערב בסינמטק ירושלים, עזה צבי, מסאית, מתרגמת ועורכת ערבי השירה בסינמטק ירושלים, היתה בעצמה מן הצעירים שהקריאה ב"החיים כמשל" עשתה עליהם רושם כה גדול עד כדי כך שהם הלכו אל ביתו של שדה כדי לפגוש אותו. "אז לא היו ענייני טלפון", מספרת צבי, "אני פשוט באתי אליו. הוא היה מופתע אבל שמח. אצל שדה המחויבות לשירה ואמנות היתה מוחלטת, וזה לא דבר רווח. הוא היה טוטאלי וחזק".

כשהחליטה צבי לקיים אירוע לכבוד שדה רצתה לתת לו עצמו את רשות הדיבור. היא חשבה כי איש לא יוכל להעביר את סוד קסמו טוב יותר ממנו - "הוא היה דברן גדול מאוד", היא אומרת - בוודאי לא פאנל שבו ידברו עליו. צבי נזכרה כי לפני 20 שנה, שני מוסיקאים צילמו על שדה סרט, אך מעולם לא ערכו ולא גמרו אותו, והתחילה במסע חיפוש אחרי החומר. "ידעתי שלאחד מהם היתה להקה בשם ‘התפשטות' ובזמנו הם עשו ערב של שירי שדה שאחת הזמרות ששרו בו היתה אתי אנקרי. דרכה הגעתי אל אחד משני המוסיקאים, נסים טהר שחי היום בהתנחלות אלון.

"זה היה לפני שלושת רבעי שנה, היה קשה למצוא אותו, והייתי צריכה לשכנע אותו לחפש את הקלטות. לאחר מכן הייתי צריכה לשכנע את שותפו אורי מיילס, שצילם את הסרט, להרשות לי להשתמש בחומר, וגם להשיג כסף כדי להכין אותו להקרנה. יש שם חומרים שאף פעם לא נראו. אפילו רואים שם את שדה רוקד בחתונה של נסים טהר. רוב החומר המצולם הוא ראיונות של טהר עם שדה".

צבי גם הכינה לערב חוברת ובה השירים של שדה שאהוד בנאי יקרא וישיר ומבחר קטן נוסף של שירים. "ראיתי כבר שיש חיקויים לשדה אז חשוב שיידעו מה המקור", היא אומרת.

פרופ' אבנר הולצמן מהחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב מתאר את הרקע לסערה שחולל "החיים כמשל": "צריך להבין שהספר יצא בשנת העשור למדינה, באווירה של חגיגת העצמאות. סמוך אליו יצאו ‘ימי ציקלג' של יזהר ו'עיר היונה' של אלתרמן, שנותנים דין וחשבון היסטורי. והנה פתאום יוצא ספר לא מעכשיו ולא מכאן. מדובר קודם כל באוטוביוגרפיה של אדם בן 29; זה אומר על הדימוי העצמי שלו משהו, שהוא חושב שיש לו מה לבשר לאנושות. בסביבה שבה האני השתלב בהקשר קולקטיווי שדה כותב על אודות אדם בודד.

"מקורות ההשראה שלו גם הם לא היו שגרתיים אז. הוא שואב מניטשה, מהלדרלין, מישו - מ'הבודדים הגדולים'. ומה זה החיים כמשל? החיים כמשל לקיומו של אלוהים. בתוך חברה חילונית מאוד הוא בא עם אווירה רליגיוזית. הוא לקח מוסדות של התרבות והחברה ומציג אותם בצורה עקומה ולעגנית, למשל הצורה שבה הוא מתאר את מלחמת השחרור או הקיבוץ, בתקופה שבה חגגו את הקוממיות והממלכתיות הישראלית.

"ברוך קורצווייל כתב אז ב'הארץ' מאמר ביקורת מלא מתח וסתירות פנימיות על ‘החיים כמשל'. הוא כתב ששדה הוא משורר הדור הזה וכישרונו הנרטורי מזהיר, ומצד שני הוא דיבר על היותו מושחת ושהכישרון שלו הוא כישרון להשחית.

"שדה לא נכנס לקאנון הרשמי של ספרות דור המדינה, אבל הוא היה כוח זר שמתסיס ומפרה. התרבות אז היתה אחידה ומצומצמת והוא היה מישהו שעומד מהצד קצת בבוז והתנשאות. אני קראתי אותו בגיל 16, שזה הגיל שבו צריך לקרוא אותו. בגיל יותר מבוגר אתה קצת מתבייש בעצמך ובדברים שהתפעלת מהם, אתה רואה את הבוסריות בחלק מהדברים".

לדברי המבקר מנחם בן, שהיה קרוב לשדה בתקופה מסוימת לדבריו, "'החיים כמשל' זה ספר מאוד חשוב ונפלא בהרבה מובנים. יש בו וידויים מאוד אמיצים על כל מיני דברים בחיים שלו. הוא מספר למשל איך הלקה חברה שלו מתוך קנאה. הוא היה הראשון שכתב חשיפה כזאת בעברית. ויש שם גם אורגיות. זה גם היה הספר הדתי הראשון שיצא מתוך החברה החילונית, מישהו שנתפש לגמרי לעניין הזה ונהיה מאמין מוחלט באלוהים. מי שבאה אחריו היתה בעצם יונה וולך, הם הראשונים שדיברו על אלוהים בחברה החופשית.

"הייתי בקשר קרוב אתו בתקופה מסוימת. כשרצית להתייעץ עם מישהו הוא היה האיש. הוא היה איש מפתיע בנומך שלו, גבר גוץ ומוצק שפותח לך את הדלת. היה לו ניסיון חיים והיה בו מספיק הומור וחוכמה לשפוט את הדברים נכון. באתי אליו כמה פעמים, ישבנו כל הלילה ודיברנו".

"הוא היה איש רוחני מאוד וחי בעוני מוחלט", מוסיף בן. "לא שהיה עני, היתה לו דירה; אבל הוא בחר לחיות מלחם, גבינה, קפה שחור וסיגריות סילון, שעלו אז 30 אגורות. הוא היה ההיפך מהנהנתנות של ימינו. האיש הכי צנוע בעולם במובן הזה".

*#