שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קונילמל בשירות המאפיה

מייק בורשטיין רואה במאיר לנסקי דמות יוונית טראגית. זו כנראה הסיבה שהוא בחר לגלם את דמותו בהצגת יחיד חדשה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים הנדוורקר | ניו יורק

השחקן מייק בורשטיין עומד בימים אלה בפני אחד האתגרים המורכבים ביותר בקריירה שלו. בשבוע שעבר החלו הצגות ההרצה של הצגת היחיד "לנסקי" בתיאטרון סנט לוקס בניו-יורק. ההצגה מתמקדת בקורות חייו של מאיר לנסקי, שהיה אחד מראשי המאפיה בארצות הברית במאה ה-20. בורשטיין, בן 63, כבר הופיע במספר לא מבוטל של מחזות זמר בניו-יורק וברחבי העולם, אבל זו הפעם הראשונה שהוא מעלה הצגת יחיד. והוא עושה את זה באופן משכנע מאוד.

"לנסקי" עולה בימים שבהם התקשורת האמריקאית עוסקת ביהודי אחר, ברנרד מיידוף, שרימה משקיעים בסכום של כ-50 מיליארד דולר ומוגדר כ"איש הכי שנוא בניו יורק". בורשטיין מודע לכך שיהיו יהודים שלא ירגישו בנוח ללכת לראות הצגה העוסקת בעבריין יהודי בולט אחר. הוא שיחק בעבר בהצגה על בני הזוג אתל ויוליוס רוזנברג, המרגלים היהודים-אמריקאים שהסגירו את סודות האטום לברית המועצות. ההצגה, הוא אומר, ירדה מהר משום שיהודים, שהם חלק נכבד מהמבקרים בתיאטרון בניו יורק, לא חשו בנוח.

אבל הוא מאמין שהקהל כיום בשל יותר לראות הצגה מן הסוג הזה. "אני לא יודע כמה זמן 'לנסקי' תרוץ", הוא אומר בראיון עמו. "בניו יורק הצגות יכולות לרוץ גם שנים. אני מאמין שלהצגה הזאת יש קהל ויהיה לה גם אורך נשימה".

ההצגה מועלית באולם קטן הכולל 170 מקומות ישיבה. בגלל גודלו של התיאטרון ההצגה נחשבת כמופע של אוף ברודוויי אף שהאולם ממוקם ברובע התיאטראות שבו מוצגים מחזות ברודוויי. את ההצגה, המבוססת על ספר מאת רוברט רוקאוויי, עיבדו לתיאטרון ריצ'רד קרוולין וג'וזף בולוניה. היא הועלתה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב ב-2005 בכיכובו של יוסי גרבר ובבימויו של יואל זילברג.

בורשטיין מתוך "לנסקי": "בזכות הרקע שלי בתיאטרון יידיש למדתי להיות רב גוני"

"הכל התחיל בישראל", מספר בורשטיין. "קרוולין וזילברג מכירים זה את זה והמחבר הציע לזילברג להעלות את ההצגה בתל אביב. כאשר ביקרתי בארץ פגשתי את זילברג שביים אותי ב'שני קונילמל'. הוא אמר לי: 'מצאתי את ההצגה הנכונה בשבילך'. התחלתי לקרוא את המחזה ואת הספרים סביב לנסקי ונדלקתי. העלינו את ההצגה בלוס אנג'לס. היא היתה אמורה לרוץ שישה שבועות ובסוף רצה 13 שבועות. זו היתה הכנה לקראת האתגר הגדול באמת - ניו יורק".

ההצגה מתרחשת במסעדה תל-אביבית בשנות ה-70. לנסקי, לבוש חליפה, ממתין בקוצר רוח לקבל אזרחות ישראלית. הוא נמלט מארצות הברית משום שהאף-בי-איי ביקש להעמידו לדין. בזמן שהוא מערער שוב ושוב על העיכובים והדחיות של משרד הפנים הישראלי הוא מספר את סיפור חייו, מביט בגועל על סנדוויץ' הפסטרמה שהוגש לו.

בורשטיין נולד בניו יורק להורים שחקנים, פסח וליליאן בורשטין. הוא עלה לארץ כילד ב-1954 ובמשך השנים הקריירה שלו נעה בין ישראל, ארצות הברית, הולנד ודרום אמריקה. "בזכות הרקע שלי בתיאטרון יידיש למדתי להיות רב גוני", הוא אומר. בניו יורק הוא הופיע עד היום בעשר הצגות. הבולטת שבהם היא "בארנום" שבה שימש מחליף לשחקן הראשי.

לנסקי חזר בסופו של דבר לארצות הברית לאחר שניסה למצוא מקלט בכמה מדינות בדרום אמריקה. הוא הועמד לדין על עבירות שונות ובהן עבירות מס. לאחר שזוכה התגורר עד יום מותו במיאמי. האם בורשטיין חש אהדה כלפיו? "אני רואה בו דמות יוונית טראגית. היה לו מוח מבריק. הוא יכול היה להיות איש עסקים מהמעלה הראשונה. הוא לא רצה לחיות כמו אביו שעבד במפעל תמורת סנטים. בסוף חייו הוא רצה להיקבר ליד סבו בארץ. הוא רצה שישראל תאפשר לו לחיות את שארית ימיו בתמורה למה שעשה למענה. הוא אמר פעם: 'סלחנו לנאצים אבל מדינת ישראל לא היתה יכולה לסלוח ליהודי שעשה או לא עשה טעות בחייו'".

בורשטין לא ראה את ההצגה שהועלתה בארץ. "שמעתי שהיו אנשים שבכו בסוף שלה. אבל במציאות לנסקי נשאר אדם חזק עד יום מותו ב-1983. הוא לא הצטער על מה שעשה. כשנפטר אשתו אמרה עליו שהוא היה היחיד מאנשי המאפיה שמת בנעליו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ