אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יופי זה המצאה של מכוערות

תחרויות היופי כבר לא מעניינות אף אחד חוץ מהפמיניסטיות המפגינות, ותכניות הריאליטי תופסות את מקומן. האם מלחמות בוץ בביקיני יחליפו את הנאום המסורתי לשלום עולמי?

תגובות

בשנת 1921, כשתחרות מיס אמריקה התקיימה לראשונה בניו ג'רזי, איש עדיין לא העלה על דעתו שחבורת בנות ממוספרות, חמושות בסטילטו וחיוכים צחורים, יהפכו למותג משגשג וסמל תרבותי שנוי במחלוקת. יוזמי המבצע השיווקי ביקשו בסך הכל למשוך תיירים לאטלנטיק סיטי, לתחרות יופי בת יומיים.

והשאר? היסטוריה והיסטריה. ממרומי שנותיה יכולה כעת מיס אמריקה לנופף במלכותיות למאות מסלולי צעידה שהועמדו בעקבותיה ברחבי העולם. תחרויות מחוזיות, ארציות, לאומיות, בינלאומיות ופאן-גלקטיות (מיס עולם, מיס תבל, מיס כדור הארץ) הפכו מגזרים שלמים לקורבנות דירוג: נערות, ילדות, עקרות בית, גרושות, קשישות, מנותחות פלסטית ומי לא, בעצם.

אולם נתוני הרייטינג של מיס אמריקה ואחיותיה בעולם, שהרקיעו שחקים במשך עשורים, צונחים בהתמדה. רשתות הטלוויזיה כבר לא נלהבות להשקיע במופע הראוותני והמאופק בשידור חי הנקבר תחת ערימות הביקיני הרעננות בפורמטים החדשים, עתירי אקשן ופרובוקציות של תוכניות הריאליטי. ואכן, תחרות מיס אמריקה ששודרה לפני כשבועיים מפלאנט הוליווד בלאס וגאס, היתה רק החוליה האחרונה בתוכנית ריאליטי בת ארבעה פרקים בשם "הספירה לכתר". הזוכה, קייטי סטאם, סטודנטית לתקשורת בת 22, התמודדה עם עוד 51 טוענות לכתר באתגרים שונים שסוקרו בבלוג נלהב באתר האינטרנט של התוכנית. הציווי "שלחו אס-אם-אס למספר..." היה כמובן חלק בלתי נפרד מהעניין.

האם זה מה שיציל את הרייטינג המידרדר של התחרות? ראשונה זנחה את מיס אמריקה רשת איי-בי-סי, כשיותר מ-25 מיליון צופים ב-95' הצטמצמו לפחות מ-10 מיליון ב-2004. ב-2005 שודר הטקס בתחנת הכבלים סי-אם-טי, שהתנערה ממנו ב-2008. דיסקברי נטוורק הפכה אותו לתוכנית ריאליטי, אך לא מנעה שפל חדש של חצי מיליון צופים פחות מהשנה שקדמה לה.

מיס יו-אס-איי לינדה במנט (במרכז) עם חברותיה לתחרות, 1960. דגל השמרנות (צילום: ויז'ואל פוסט)באירופה המצב לא יותר טוב. מפיקי התחרות הוותיקה מיס ספרד, למשל, שמתקיימת מסוף שנות העשרים, לא מצאה השנה ערוץ שיסכים לשדר אותה. גם בישראל מידרדר מעמדה של תחרות מלכת היופי בעקביות. משיא צפייה של 44% ב-98' צנח הרייטינג ל-21.3% ב-2003. שידור הטקס בערוץ 10 בשנה שעברה (ערוץ 2 החליט לוותר עליו) הניב רק 16.2%.

בצד הירידה בשיעורי הצפייה, פחת גם העניין בזוכות. האם אפשר להשוות את רמת הסיקור של לירן כוהנר, הזוכה ב-2007, להיסטריה התקשורתית סביב ניצחונה של שפרה קורנפלד ב"אח הגדול"? ואת העיסוק הלאומי ברינה מור, זוכת תחרות מיס יוניברס ב-76', לתהילת הרגע של יעל נזרי, שלושים שנה אחר כך, ב-2006? ומי בכלל זכתה בתואר בשנה האחרונה (תמר זיסקינד מחיפה. כן, לפחות היפות עדיין באות משם).

"הרייטינג ירד, ואין מה להילחם בזה", מודה אסתר כהן, מנהלת התחרות ב-13 השנים האחרונות. "בשנה שעברה, כשהשגנו 17% בערוץ 10, נפתחו שמפניות והיינו בעננים". "רייטינג גבוה תמיד יהיה לתוכנית", מתעקשת בת כהן, שמשרדה מטפל ביחסי הציבור של התחרות בעשור האחרון. "כשהטקס היה הדבר היחיד שנצץ על המסך זה היה אחרת, אבל פעם גם לא היו אינטרנט ובוטוקס. ועדיין, זה מותג היופי הרשמי של המדינה".

1. חוקי הגזע

תחרויות יופי היו תמיד, גם אם לא פורמלית, טוענת פרופ' רות לורנד, מחברת הספר "היופי בראי הפילוסופיה" (הוצאת אוניברסיטת חיפה). כבר בספרות הקלאסית נקשר יופי חיצוני לתכונות חיוביות והכמיהה אליו הניעה את העלילה והולידה תסבוכות, קנאה ומלחמות. "גדלנו על שלגיה וסינדרלה שניצחו בתחרויות יופי וזכו בנסיך ובכל משאלות הלב", מזכירה לורנד, "ומלכת היופי היא רק וריאציה על הנושא".

בווריאציה הזאת מתקבצת חבורת שופטים ומציעה פתרון אבסולוטי - מגובה בנתונים מספריים, חישובים ואומדנים - לשאלה שאמורה בכלל להיות עניין של טעם אישי. בין שאר הקריטריונים נאלצו המתמודדות הראשונות במיס אמריקה לעמוד בחוק מס' 7 של התחרות דאז, שתבע בריאות טובה והשתייכות לגזע הלבן. למעשה, עד 70' לא השתתפו מתחרות שחורות (גם אם איישו תפקידים זעירים בקטעי הקישור), ורק ב-83' זכתה בכתר האפרו-אמריקאית הראשונה, ונסה וויליאמס. בכל 88 שנות קיומו של הטקס זכו במקום הראשון רק שבע נשים שחורות.

העריצות הלבנה לא עצרה כאן. עד 40' נאלצו המתחרות למלא שאלון שהתחקה אחר מוצאם הביולוגי של אבותיהן. בס מאירסון, מיס אמריקה היהודייה הראשונה שנבחרה ב-45', התבקשה על ידי מארגנת התחרות להחליף שם לפחות יהודי.

אחת מחלוצות הכס, מרי קתרין קמפבל, ניחנה אולי במוצא הנכון ובבריאות גופנית שופעת, אבל בריאות נפשית לא היתה הצד החזק שלה. כמי שגברה על 170 נערות בתחרות המחוזית ועל 57 נערות בתחרות הארצית וסללה את דרכה לתואר מיס אמריקה 1922 בגיל 16 בלבד, נראה שהתמכרה לעניין. כעבור שנה חזרה על התהליך והוכתרה בשנית למיס אמריקה 1923. שנה לאחר מכן, היא הצליחה לגרד רק סגנות ראשונה. כשהבחינו המארגנים שכמעט משחו בשלישית את אותה מיס, הוגבלו חוקי התחרות להתמודדות חד-שנתית."ההחפצה בתרבות הפופולרית רק החריפה". מחאה פמיניסטית מחוץ לתחרות מיס אמריקה, 1968 (תצלום: איי-פי)

2. מיגור הרעב

המונח תחרות הפך בהדרגה לטקס, אות לכך שבגדי הים מהווים רק 35% מאישיותן המסקרנת של המתחרות. ב-1935 נוספה הדרישה שהמתחרות יהיו מוכשרות בדבר-מה נוסף מלבד צעידה על עקבים דקיקים. אם מופע סטפס או דקלום לא הספיקו כדי לשכנע שמדובר במארי קירי בגרסתה זקורת השדיים, נוספה לימים גם ה"מטרה" הייחודית שאימצה כל מתמודדת. אם זה שלום עולמי, מיגור הרעב באפריקה או מזור לסרטן, מאמא תרזה עצמה לא יכלה לנסח זאת באופן חינני יותר.

חרף מפגן האישיות והטיפול בסוגיות גלובליות, נתוני הרייטינג חרצו שתחרות בגדי הים היא האטרקציה האמיתית. לכן כשיולנד בטבזה, מיס אמריקה 51', בעטה בייעודה כמוצר צריכה וסירבה להצטלם לפרסומות בגדי ים בתואנה שהיא מעדיפה הכרה כזמרת אופרה רצינית, פרשה בגדי ים "קטלינה", אחת הספונסריות של התחרות, במחאה וייסדה את טקסי מיס יו-אס-איי ומיס תבל המתחרים.

גם בגרסה המקומית - תחרות מלכת היופי מטעם "לאשה" - הונחלו ערכי המולדת בקליפים של צניחה חופשית בביגוד מינימלי על רקע נופי הארץ. אחרי שבמשך שנים נחשבה התחרות ליצואן הכמעט-רשמי של צבריות משובבות, שראו עולם ותפסו בעל בלוס אנג'לס (עליזה גור, רונית רינת, אביבה ישראלי), ניסתה התחרות להתאים את עצמה לרוח הרב-תרבותיות, והכניסה לשורותיה מועמדות ערביות (רנא רסלאן, מלכת היופי הערבייה הראשונה, 99') ומועמדות רבות מחבר המדינות (ארבע מהן אף זכו בתואר).

הניסיונות המגוחכים להפוך את המועמדות לנושאות מסר מעמיק רק סייע לקבע את מעמדה של התחרות, באמריקה ובעולם כולו, כאייקון תרבותי. התחרות זכתה עם השנים לאינספור ציטוטים ואזכורים תרבותיים ותפסה מקום נכבד בבידור, באמנות ובדיונים אקדמיים על מגדר. אחד הזכורים שבהם היה בפרק שבו חולם ג'רי סיינפלד על דייט עם מיס אמריקה לעתיד. קריימר מאמנה לתפקיד ומסייע לשכלל את מופע הקוסמות ואילוף היונים שעליו שקדה, ואילו סיינפלד מחסל את היונים בשגגה כשהוא שופך עליהן דלי מים בניסיון להשתיקן, ומכלה את סיכוייה להעפיל לתואר.

3. מדד הרזון והבוטוקס

מאז שידורה הראשון בטלוויזיה האמריקאית ב-54' והפיכתה בראשית שנות השישים לתוכנית הנצפית ביותר מדי שנה, נתפסה הזוכה בתואר מיס אמריקה כמי שלא נופלת בחשיבותה מהנשיא, לפחות בחוגים מסוימים. המועמדות כולן שאפו להיות רעיות למופת בטקס שקידם את ערכי השמרנות האמריקאיים, כמו גם את שלל מוצרי הצריכה הנלווים אליהן. תעשיות הקוסמטיקה, האופנה, הדיאטות, הפרעות האכילה והניתוחים הפלסטיים שיגשגו במקביל.

ממחקר של מכון ג'ון הופקינס שפורסם בשנת 2000 עלה, כי זוכות מיס אמריקה רזות יותר משנה לשנה וכי מרביתן סבלו מתת-תזונה. בוונצואלה, למשל, תחרויות יופי הן אובססיה לאומית. במדינה שבה סובלת רוב האוכלוסייה מעוני, הוצאות הנשים על קוסמטיקה, מספרות וניתוחים פלסטיים הן מהגבוהות בעולם. ב-20 השנים האחרונות אוחזות נשות ונצואלה בשיא עולמי של זכייה בעשרה כתרי יופי בתחרויות בינלאומיות, חמש מבין 20 מיס תבל האחרונות היו מוונצואלה ופעמיים זכו נשים ממדינה זו בתואר מיס תבל ומיס עולם בו-זמנית.

מיד לאחר שהוכתרה למיס תבל ב-96' העלתה מיס ונצואלה, אליסיה מצ'אדו, כעשרה קילוגרם במשקלה. לתקשורת הסבירה שהרעיבה את עצמה כדי לזכות בתואר ובליל הזכייה, אמרה, רק חלמה לאכול רגיל.

בסין, שאירחה לא פעם את טקס מיס עולם, מגלגלת תעשיית היופי כ-24 מיליארד דולר בשנה. סיניות רבות מפקירות את פניהן למנתחים פלסטיים לא מנוסים, בשאיפה למראה מערבי יותר, כש-200 אלף תביעות הוגשו בעשור האחרון בגין רשלנות מקצועית בתחום. ב-2004 הושקה תחרות היופי הסינית הראשונה לנשים שעברו ניתוחים פלסטיים בהצגת אישור רפואי תואם. התחרות נולדה לאחר שנפסלה מועמדותה של אשה לתחרות יופי מסורתית, כשהתגלה שהשקיעה מעל 13 אלף דולר בשיפוצים פלסטיים.

גיבורות לאומיות? מיס עולם לינור אברג'יל, 1998 (מימין), מיס יוניברס רינה מור, 1976 (משמאל) (תצלום: איי-פי)

4. זעם פמיניסטי קדוש

עם התעצמות התנועות הפמיניסטיות בסוף שנות השישים, הפכה התחרות לשק חבטות מועדף על מובילות המחאה. גל ההפגנות הפרובוקטיוויות והסוחפות של הפמיניזם הרדיקלי הושק בהפגנה המפורסמת מול תחרות מיס אמריקה באטלנטיק סיטי ב-68', שהולידה את מיתוס שריפת החזיות.

בהפגנה הונפו שלטים שעליהם נכתב "לא עוד מיס אמריקה", כבשה תועה הוכתרה בכתר מלכות וביריות, ריסים מלאכותיים, מוצרי קוסמטיקה ונעלי עקב הושלכו ל"פח הזבל של השחרור". תמונת חזייה שנזרקה באותו מעמד נרשמה בזיכרון התרבותי כחליצת שדיים קולקטיווית והשלכת חזיות לאש. 16 פמיניסטיות שחדרו לטקס שיחררו פצצות סירחון בעת נאום הזוכה. סילוקן ומעצר חמש מהן העניק לתנועה חשיפה תקשורתית ודעיכה מסוימת בנתוני הצפייה של התחרות.

בשנות השבעים ניסו מארגני התחרות להציל את הרייטינג המתפוגג ביישור קו עם התמורות החברתיות. התקבלה המועמדת השחורה הראשונה לתחרות, ומקצועות נוספים מלבד רעיה עתידית זכו לעידוד פושר. ב-74' אפילו זכתה בתחרות רבקה אן-קינג, סטודנטית למשפטים שתמכה בגלוי בהפלות חוקיות - חריגה בוטה מהתמיכה המסורתית בשלום עולמי.

ועדיין, הפוריטניות חגגה. ב-84' אולצה מיס אמריקה, ונסה וויליאמס, לוותר על תוארה בעקבות פרסום תמונות עירום ישנות שלה. אפשר להניח שגם שרה פיילין - שבעצמה השתתפה בתחרות בגדי הים של מיס אלסקה באותה שנה - היתה חותמת על זה. רק ב-99', לקול צקצוקם הקולני של תומכי "ערכי המשפחה" בארצות הברית, הגמישה תחרות מיס אמריקה אחד מכלליה הנוקשים (שהחזיקו חמישים שנה, מאז שמיס אמריקה 49', ז'קי מרסר, נישאה והתגרשה במהלך שנת כהונתה) ואיפשרה לגרושות ואפילו לנשים שעברו הפלה להתמודד. גם זאת רק כדי לעמוד בנורמות החוקים למניעת אפליה הנהוגים במדינת ניו ג'רזי.

אבל חרף הממלכתיות, אי-אפשר בלי כמה שערוריות עסיסיות. ב-2002 זה הגיע לכדי שפיכות דמים. הערתה המבודחת של איסיאומה דניאל, כתבת אופנה בעיתון ניגרי, על כך שהנביא מוחמד היה דווקא מסכים לקיים את המופע במדינה מוסלמית ואף לוקח לאשה את אחת המתחרות היפות, הובילו להסתה דתית שהציתה מהומות של מוסלמים פונדמנטליסטים נגד נוצרים וכנסיות והסתיימה בטבח מאות ובפציעת אלפים. זה היה הקוטב הפחות סובלני של המחאה נגד ניצול הגוף הנשי בתחרויות היופי.

דווקא באותה שנה נרשם הישג פמיניסטי, גם אם נגוע בקולוניאליזם, כשמשתתפות אחדות בתחרות מיס עולם ובהן נציגות נורווגיה, דנמרק, שווייץ, בלגיה וספרד, הצהירו על החרמת המופע בניגריה כל עוד עומדת אמינה לאוואל, ניגרית בת 30 שהביאה לעולם ילד מחוץ לנישואים, להיסקל למוות. המחאה מנעה את ביצוע גזר הדין והעלתה לסדר היום התקשורתי את חוקי השריעה ומצב הנשים במדינות המוסלמיות. יחי הפרדוקס.

סטיפאני זקאק, מלכת היופי הערבייה לשנת 2008 (תצלום: רויטרס)

5. יחי הריאליטי

מה יהא עכשיו על תחרויות מלכות היופי? "זה מוסד שביטולו יהיה משמעותי", אומר ד"ר דוד גורביץ', ראש המסלול למדיה ותרבות פופולרית מבית הספר לתקשורת במכללה למינהל. "אבל זו לא שהשיטה הובסה - אותם אלמנטים מתגלמים היום בז'אנרים גורפי רייטינג אחרים. הקפיטליזם עובד על רווחיות, וכשהבינו שהמוצר הזה צריך למכור בצורות אחרות, מחפשים אפיקים אחרים. אלמנט הקרב והבסת המתחרות של מלכות היופי עבר מצוין למלחמת הריאליטי, לקרב ה'להיות או לחדול'".

תוכניות הריאליטי באמת מצליחות להביא לידי מיצוי רבים מהאלמנטים בתחרות: החל משלב בגדי הים (אי בודד), המטרה (קודש לילדי איל"ן) והפסאודו אישיות ("יה וולי!"). "בריאליטי, בובת המין המתנפחת יכולה גם לקפץ, לרכל ולבכות ולעורר רגשות", מוסיף גורביץ'. "מה יש בטקס מלכת היופי חוץ מהתפעלות מפריימים ארוטיים שמרניים לאימפוטנטים? זה סטרילי ומאובן, וזה הגיע לשיאו בשנות הארבעים והחמישים. אנשים רוצים פורנוגרפיה ביזארית וקינקית. הדרישה לפיתוי עלתה וצריך הארד סייל, לא משהו פומפוזי שמטופף בנעלי עקב".

"הרעיון שמאחורי תחרויות היופי, עקרון החפצת הנשים והשימוש בגוף לבידור אחרים, לא הלך לשום מקום", אומרת מרב מיכאלי. "עדיין אין מצב שכוכבת תיראה כמו המקבילה של בובליל. גם במיעוט המקרים כשגברים משמשים אובייקט מיני, זה לא דבר מכריע לגביהם. נשים, גם כשנשפטות על דברים אחרים, צריכות לספק וריאציה של עירום. יש בטלוויזיה ובחיים המון תחרויות יופי שלא קוראים להן ככה".

אז מה השתנה?

"ראשית, העניין הצורני. פורמט התחרות הארכאי מתעדכן. שנית, השיח הפמיניסטי חדר לתרבות והפך את הבחירה המוצהרת של אשה רק לפי המראה שלה ללא תקין פוליטית ו'ללא מכובד'. זה נעשה בצורה יותר מתוחכמת אבל ההחפצה בתרבות הפופולרית רק החריפה. קלוז-אפים על איברי גוף - תחת, ציצים, פה פעור ורגליים פשוקות - היו קשים לייצור בתחרות היופי, שהיתה בבגדי ים אבל נטולת מיניות. הדיבור על תעשיית היופי הוא מכבסת מלים. זו תעשיית המיניות. מלכות היופי לא סיפקו את זה, אז הן הפכו ללא רלוונטיות".

"אני לא מרגישה שום שינוי בתפיסה או במרכזיות של היופי", מאשרת הדוגמנית מעיין קרת. "היופי הוא עדיין מה שמניע אנשים ונשים. זה אפילו הולך וגובר ואשה עדיין בודקת מיליון פעם ביום איך היא נראית. הדוגמנית היא עדיין לגמרי מוצר שמודדים לו היקפים ומידות מכנסיים, אבל היום גם מחפשים את הקרביים בחוץ".

כמו בארצות הברית, גם בארץ קשה היה להחמיץ את הכיוון. "כשהתחיל גל הריאליטי הגדל בעולם ובתוכו 'הדוגמניות'", משחזרת אסתר כהן, חברים שאלו אותי: 'מלכת היופי עוד קיים? זה לא פאסה? למה אתם לא מתעדכנים לריאליטי?' אבל אני בונה אותן אחרת ולאט, אחרת הן לא יבואו אלי. מגיעות אלינו אלפי בנות שעשו סבב סוכנויות ותחרויות או בחרו מראש לא לגשת לריאליטי. חלק לא התקבלו אצלי מחוסר התאמה, כמו ורה מ'הישרדות'".

"בזמנו היתה הצהרת כוונות פנימית ב'לאשה' לעשות תוכנית ריאליטי סביב התחרות. ההכנות וכולי", מאשרת בת כהן, "ושהטקס יהיה הפינאלה. בסוף ויתרנו. למועמדת שלנו יש גוף שישמור עליה ולא יבזה וייתן לה להתפלש באמבטיות קצף ואינטריגות נשיות דוחות ופרוורטיות. אנחנו הרבה יותר כבדים ופוריטניים בתפיסה שלנו, ויש לזה מחיר ברור. אבל בשנה הבאה אנחנו חוגגים שישים - איזה מותגים בידוריים שורדים כל כך הרבה שנים?"

טארה קונור, מיס יו-אס-איי 2006, מיהרה אחרי הכתרתה להתנשק עם מיס הנוער, להסניף קוקאין, להתהולל בברים ניו-יורקיים ולארח גברים שונים בדירת השרד שמקצה דונלד טראמפ לזוכות. לאחר שאיים המיליארדר להדיחה - נכנסה לגמילה מסמים.

ב-2004 נעשה שימוש באינטרנט לבחירת המועמדות לתחרות מיס רוסיה. אחת מהן, אלינה פיסקלובה, לא ענתה על הקריטריונים: גובהה היה 1.64, משקלה 60 קילו, מותניה - 75 ס"מ. תצלומיה נשלחו לאתר על ידי חברים שהתבדחו על חשבונה, אך פיסקלובה הפכה לחביבת פעילי האנטי-גלובליזציה, שאימצו אותה כפלטפורמת מחאה נגד דימוי היופי הקלאסי, גייסו עבורה כ-40 אלף מצביעים וזיכו אותה בתואר הנכסף.

ג'נל לי, מיס כיסא-גלגלים וויסקונסין(!) 2006, מורה במקצועה, צולמה מעבירה שיעור בעמידה בכיתתה. היא נושלה מכתרה בטענה כי אינה "נכה מספיק" אלא סובלת מניוון שרירים בלבד.

כתבות שאולי פספסתם

*#